'Hok Lé-Israël est un nouveau programme d'étude quotidien d'une compilation de textes issus de la Torah écrite et de la Torah orale.

Conçu par le Ari Zal, et son disciple Rabbi 'Haïm Vital, cette étude permet chaque jour de toucher à l'ensemble des disciplines classiques du corpus de la Torah.

Pour être averti par e-mail des nouveaux cours quotidiens en vidéo, indiquez votre adresse e-mail dans le champ ci-dessous.

Paracha Ekev - Lundi

35 minutes

Télécharger MP4

Cacher les commentaires Cacher le Targoum

Torah écrite

(יח) לֹ֥א תִירָ֖א מֵהֶ֑ם זָכֹ֣ר תִּזְכֹּ֗ר אֵ֤ת אֲשֶׁר-עָשָׂה֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ לְפַרְעֹ֖ה וּלְכָל-מִצְרָֽיִם: לָא תִדְחַל מִנְהוֹן מִדְכַּר תִּדְכַּר יָת דִי עֲבַד יְיָ אֱלָהָךְ לְפַרְעֹה וּלְכָל מִצְרָיִם: (יט) הַמַּסֹּ֨ת הַגְּדֹלֹ֜ת אֲשֶׁר-רָא֣וּ עֵינֶ֗יךָ וְהָאֹתֹ֤ת וְהַמֹּֽפְתִים֙ וְהַיָּ֤ד הַחֲזָקָה֙ וְהַזְּרֹ֣עַ הַנְּטוּיָ֔ה אֲשֶׁ֥ר הוֹצִֽאֲךָ֖ יְהוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ כֵּֽן-יַעֲשֶׂ֞ה יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ לְכָל-הָ֣עַמִּ֔ים אֲשֶׁר-אַתָּ֥ה יָרֵ֖א מִפְּנֵיהֶֽם: נִסִין רַבְרְבִין דִי חֲזָאָה עֵינָךְ וְאָתַיָא וּמוֹפְתַיָא וִידָא תַקֶפְתָּא וּדְרָעָא מְרָמְמָא דִי אַפְּקָךְ יְיָ אֱלָהָךְ כֵּן יַעְבֵּד יְיָ אֱלָהָךְ לְכָל עַמְמַיָא דִי אַתְּ דָחֵל מִקֳדָמֵיהוֹן: רש''י המסות. נסיונות: והאותות. כגון (שמות ד, ג) ויהי לנחש, (שמות ד, ט) והיו לדם ביבשת: והמופתים. המכות המפלאות: והיד החזקה. זה הדבר: והזרוע הנטויה. זה החרב של מכת בכורות: (כ) וְגַם֙ אֶת-הַצִּרְעָ֔ה יְשַׁלַּ֛ח יְהוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בָּ֑ם עַד-אֲבֹ֗ד הַנִּשְׁאָרִ֛ים וְהַנִּסְתָּרִ֖ים מִפָּנֶֽיךָ: וְאַף יָת עֲרָעִיתָא יְגָרֵי יְיָ אֱלָהָךְ בְּהוֹן עַד דְיֵבַדוּן דְאִשְׁתָּאָרוּ וּדְאִטַמָרוּ מֵקֳדָמָךְ: רש''י הצרעה. מין שרץ העוף, שהיתה זורקת בהם מרה ומסרסתן ומסמאה את עיניהם בכל מקום שהיו נסתרים שם: (כא) לֹ֥א תַעֲרֹ֖ץ מִפְּנֵיהֶ֑ם כִּֽי-יְהוָ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בְּקִרְבֶּ֔ךָ אֵ֥ל גָּד֖וֹל וְנוֹרָֽא: לָא תִתְּבַר מִקֳדָמֵיהוֹן אֲרֵי יְיָ אֱלָהָךְ שְׁכִנְתֵּהּ בֵּינָךְ אֱלָהָא רַבָּא וּדְחִילָא:

Néviim (Prophètes)

ישעיה - פרק מט

(כ) ע֖וֹד יֹאמְר֣וּ בְאָזְנַ֔יִךְ בְּנֵ֖י שִׁכֻּלָ֑יִךְ צַר-לִ֥י הַמָּק֖וֹם גְּשָׁה-לִּ֥י וְאֵשֵֽׁבָה: מִכְּעַן יֵימְרוּן חַד חַד בְּגָוִיךְ בְּנֵי עַם גַּלְוָתָיִךְ עָק לִי אַתְרָא רְוַח לִי וְאִיתֵיב : רש''י בני שכוליך . בנים שהיית שכולה מהם : גשה לי . התקרב לצד אחר בשבילי ואשבה : (כא) וְאָמַ֣רְתְּ בִּלְבָבֵ֗ךְ מִ֤י יָֽלַד-לִי֙ אֶת-אֵ֔לֶּה וַאֲנִ֥י שְׁכוּלָ֖ה וְגַלְמוּדָ֑ה גֹּלָ֣ה | וְסוּרָ֗ה וְאֵ֙לֶּה֙ מִ֣י גִדֵּ֔ל הֵ֤ן אֲנִי֙ נִשְׁאַ֣רְתִּי לְבַדִּ֔י אֵ֖לֶּה אֵיפֹ֥ה הֵֽם: וְתֵימְרִין בְּלִבִּיךְ מַן רַבִּי לִי יַת אִלֵּין וַאֲנָא תִכְלָא וִיחִידָא גַלְיָא וּמְטַלְטְלָא וְאִלֵּין מַן רַבִּי הָא אֲנָא אִשְׁתַּאֲרֵית בִּלְחוֹדִי אִלֵּין הֵיכָא הֲווֹ : רש''י גלמודה . שולדא בלע''ז : וסורה . מוסרת מכל אדם הכל אומרים עלי סורו ממנה : (כב) כֹּֽה-אָמַ֞ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֗ה הִנֵּ֨ה אֶשָּׂ֤א אֶל-גּוֹיִם֙ יָדִ֔י וְאֶל-עַמִּ֖ים אָרִ֣ים נִסִּ֑י וְהֵבִ֤יאוּ בָנַ֙יִךְ֙ בְּחֹ֔צֶן וּבְנֹתַ֖יִךְ עַל-כָּתֵ֥ף תִּנָּשֶֽׂאנָה: כִּדְנַן אֲמַר יְיָ אֱלֹהִים הָא אִגְלֵי בְּעַמְמַיָּא גְבוּרְתִּי וְעַל מַלְכְּוָתָא אֲרִים נִסִּי וְיֵיתוּן בְּנָךְ בְּצִיבִין וּבְנָתָךְ עַל פַּרְוָן יִתְנַטְּלָן : רש''י ידי . נסי סימן להביא גליות : נסי . פירקא בלע''ז כמו וכנס על הגבעה ( לעיל ל ) והוא סימן קיבוץ ונותנין בראשה בגד : בחוצן . איישיל''א בלע''ז ודומה לו בעזרא וגם אני חצני נערתי ( נחמיה ה ) : (כג) וְהָי֨וּ מְלָכִ֜ים אֹֽמְנַ֗יִךְ וְשָׂרֽוֹתֵיהֶם֙ מֵינִ֣יקֹתַ֔יִךְ אַפַּ֗יִם אֶ֖רֶץ יִשְׁתַּ֣חֲווּ לָ֔ךְ וַעֲפַ֥ר רַגְלַ֖יִךְ יְלַחֵ֑כוּ וְיָדַ֙עַתְּ֙ כִּֽי-אֲנִ֣י יְהוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר לֹֽא-יֵבֹ֖שׁוּ קוָֹֽי: וִיהוֹן מַלְכַּיָּא תּוּרְבְּיָנָךְ וּמַלְכַּוַתְהוֹן יְשַׁמְּשׁוּנִיךְ עַל אַפֵּיהוֹן וְעַל אַרְעָא יִשְׁתַּטְּחוּן לְמִבְעֵי מִנִּיךְ וַעֲפַר רִגְלָךְ יְלַחֲכוּן וְתֵידְעִין אֲרֵי אֲנָא יְיָ דְּלָא יִבְהֲתוּן צַדִּיקַיָּא דִּמְסַבְּרִין לְפוּרְקָנִי :

Kétouvim (Hagiographes)

תהילים - פרק מד

(כד) ע֤וּרָה | לָ֖מָּה תִישַׁ֥ן | אֲדֹנָ֑י הָ֝קִ֗יצָה אַל-תִּזְנַ֥ח לָנֶֽצַח: אִתגַּבַּר לָמָּה תְהִי כִגְבַר דָמִיךְ יְיָ אִתְּעַר אֱלָהָנָא לָא תִתְנְשֵׁי לְעָלְמָא : (כה) לָֽמָּה-פָנֶ֥יךָ תַסְתִּ֑יר תִּשְׁכַּ֖ח עָנְיֵ֣נוּ וְֽלַחֲצֵֽנוּ: לָמָּה שְׁכִינַת יְקָרָךְ תְּסַלֵּק תִּשְׁלֵי סְגוּפְנָא וְדוֹחֲקָנָא : (כו) כִּ֤י שָׁ֣חָה לֶעָפָ֣ר נַפְשֵׁ֑נוּ דָּבְקָ֖ה לָאָ֣רֶץ בִּטְנֵֽנוּ: אֲרוּם שִׁיחָא לְעַפְרָא נַפְשָׁנָא דָבְקַת לְאַרְעִית גּוּבָא מַעְיָנָנָא : (כז) ק֭וּמָֽה עֶזְרָ֣תָה לָּ֑נוּ וּ֝פְדֵ֗נוּ לְמַ֣עַן חַסְדֶּֽךָ: קוּם סַיֵּעַ לָנָא וּפְרוֹק יָתָנָא מְטוּל טוּבָךְ : רש''י ופדנו למען חסדך . אין אנו באים בכח מעשינו אלא למען חסדך עשה :

Michna

חגיגה ב

א. אֵין דּוֹרְשִׁין בָּעֲרָיוֹת בִּשְׁלשָׁה. וְלֹא בְּמַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית בִּשְׁנַיִם. וְלֹא בַּמֶּרְכָּבָה בְּיָחִיד, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חָכָם וּמֵבִין מִדַּעְתּוֹ. כָּל הַמִּסְתַּכֵּל בְּאַרְבָּעָה דְּבָרִים, רָאוּי לוֹ כְּאִלּוּ לֹא בָּא לָעוֹלָם, מַה לְּמַעְלָה, מַה לְּמַטָּה, מַה לְּפָנִים, וּמַה לְּאָחוֹר. וְכָל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם: ברטנורה (א) אין דורשין בעריות. לשלשה בני אדם כאחד אין דורשין להם סתרי עריות. כגון בתו [מאנוסתו דלא כתיבא בקרא בהדיא ואתיא] מדרשא. שמא בזמן שמדבר הרב עם אחד ישאו ויתנו השנים ביניהם. ולא יתנו לבם לשמוע מפי הרב כשדורש בו איסור ויבואו להקל בעריות על ידי שנפשו של אדם מתאוה להן ומחמדתן יותר משאר איסורים שבתורה: ולא במעשה בראשית. במעשה ששת ימי בראשית. אפילו לשני בני אדם וכל שכן לשלשה או יותר דאמר קרא (דברים ד) כי שאל נא לימים ראשונים. יחיד שואל ואין שנים שואלים: ולא במעשה מרכבה. שראה יחזקאל ושראה ישעיה. ורמב''ם פירש במעשה בראשית החכמה הטבעיות ומעשה מרכבה מציאת האל ותאריו. והמלאכים והנפש והשכל. ומה יהיה אחר המות. ואין נראה לי שיקרא כל זה מעשה מרכבה. דא''כ חכמת המרכבה הוה ליה למתני. אלא מעשה מרכבה הוא שעל ידי הזכרת שמות של קדושה משתמשים בכתר. וצופין איך משמרות המלאכים במעמדן ואיך היכל לפנים מהיכל כעין הסוכין ברוח הקודש: ביחיד. אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו. אפילו לאדם אחד אין דורשין במרכבה. אלא אם כן היה חכם שאם ימסור לו ראשי פרקים יהיה הוא מבין השאר מדעתו: כל המסתכל בד' דברים. הני דמפרש ואזיל: ראוי לו. יפה וטוב היה לו אם לא בא לעולם: מה למעלה. מראשי החיות: מה למטה. מתחת לארץ: מה לפנים. חוץ למחיצת הרקיע במזרח: ומה לאחור. למערב. פירוש אחר מה לפנים קודם שנברא העולם. מה לאחור בסוף העולם לאחרית הימים: כל שלא חס על כבוד קונו. שעובר עבירה בסתר ואמר אין שכינה מצויה כאן ומי רואני ומי יודעני: ב. יוֹסֵי בֶּן יוֹעֶזֶר אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ, יוֹסֵי בֶּן יוֹחָנָן אוֹמֵר לִסְמוֹךְ. יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ, נִתַּאי הָאַרְבֵּלִי אוֹמֵר לִסְמוֹךְ. יְהוּדָה בֶּן טַבַּאי אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ, שִׁמְעוֹן בֶּן שֶׁטַח אוֹמֵר לִסְמוֹךְ. שְׁמַעְיָה אוֹמֵר לִסְמוֹךְ, אַבְטַלְיוֹן אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ. הִלֵּל וּמְנַחֵם לֹא נֶחְלְקוּ. יָצָא מְנַחֵם, נִכְנַס שַׁמַּאי. שַׁמַּאי אוֹמֵר שֶׁלֹּא לִסְמוֹךְ, הִלֵּל אוֹמֵר לִסְמוֹךְ. הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ נְשִׂיאִים, וּשְׁנִיִּים לָהֶם אֲבוֹת בֵּית דִּין: ברטנורה (ב) יוסי בן יועזר אומר שלא לסמוך. ביום טוב מפני שמשתמש בבעלי חיים. שבכל כוחו הוא סומך. וזו המחלוקת היה בין הנשיאים ובין אבות בית דין. דור אחר דור: יצא מנחם. לעבודת המלך ופירש מלהיות חברו של הלל. לפיכך לא הודיע מענינו אם נחלק עם הלל בזה אם לאו. ונכנס שמאי במקומו להיות אב בית דין תחתיו. ונחלק על הלל: הראשונים. שהוזכרו ראשון בכל זוג היו נשיאים: ג. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מְבִיאִין שְׁלָמִים וְאֵין סוֹמְכִין עֲלֵיהֶם, אֲבָל לֹא עוֹלוֹת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מְבִיאִין שְׁלָמִים וְעוֹלוֹת וְסוֹמְכִין עֲלֵיהֶם: ברטנורה (ג) מביאים שלמים. שלמי אכילה לפי שיש בהם צורך אכילה להדיוט: ואין סומכים עליהם. אלא סומך עליהן מבעוד יום דלא בעינן וסמך ושחט תכף לסמיכה שחיטה אבל לא עולת יחיד ואפילו עולת ראיה שהרי יכול להקריבה בשאר ימות הרגל דאמר קרא (במדבר כ''ט) עצרת תהיה לכם. ולא לגבוה: ובית הלל אומרים מביאים שלמי חגיגה ועולות ראיה. דכתיב (דברים י''ו) עצרת לה' כל דלה'. אבל נדרים בין עולות בין שלמים דברי הכל קריבין ביום טוב: ד. עֲצֶרֶת שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, יוֹם טְבוֹחַ אַחַר הַשַּׁבָּת. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, אֵין יוֹם טְבוֹחַ (אַחַר הַשַּׁבָּת), וּמוֹדִים שֶׁאִם חָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, שֶׁיּוֹם טְבוֹחַ אַחַר הַשַּׁבָּת, וְאֵין כֹּהֵן גָּדוֹל מִתְלַבֵּשׁ בְּכֵלָיו, וּמֻתָּרִין בְּהֶסְפֵּד וְתַעֲנִית, שֶׁלֹּא לְקַיֵּם דִּבְרֵי הָאוֹמְרִין עֲצֶרֶת אַחַר הַשַּׁבָּת: ברטנורה (ד) יום טבוח. שחיטת עולות ראייה של י''ט לאחר השבת שאין קרבים לא בי''ט לא בשבת. ועצרת יש לה תשלומין כל שבעה כפסח וסוכות: וב''ה אומרים אין לה יום טבוח. אינה צריכה יום טבוח שמותר להקריבו בי''ט וב''ה לטעמייהו דאמרי מביאין שלמים ועולות בי''ט ואשמועינן תנא דאפילו היכא דלא אפשר למיעבד למחר כגון דחל עצרת בע''ש אפי' בהא אמרי ב''ש דאין עולת ראייה קריבה בי''ט ודחו לה עד לאחר השבת: אין כהן גדול מתלבש בכליו. בכלים נאים שלו ביום טבוח של עצרת שאחר השבת. כדי שלא יתנאה באותו היום. שיבינו הכל שאין היום י''ט: שלא לקיים דברי האומרים עצרת לאחר שבת. שהיו הצדוקים אומרים לעולם עצרת אחר שבת. מדכתיב (ויקרא כג) וספרתם לכם ממחרת השבת והן אומרים ממחרת שבת בראשית ואם כן לעולם חל עצרת באחד בשבת: ה. נוֹטְלִין לַיָּדַיִם לַחֻלִּין וְלַמַּעֲשֵׂר וְלַתְּרוּמָה. וְלַקּדֶשׁ, מַטְבִּילִין. וְלַחַטָּאת, אִם נִטְמְאוּ יָדָיו, נִטְמָא גּוּפוֹ: ברטנורה (ה) נוטלין ידים לחולין ולמעשר ולתרומה. חולין ומעשר שני ותרומה. די להם נטילה בכלי. שאין בו אלא רביעית מים: לקדש מטבילין. פי' לאכול שלמים וחטאת ואשם. יש מעלה יתירה. שצריך להטביל את הידים במ' סאה. ואף על פי שאינן אלא סתם ידים. שלא נגעו בטומאה המטמאה את כל הגוף מדאורייתא: ולחטאת. ליגע במי חטאת מים המקודשים באפר פרה אדומה להזות מהם על טמאי מתים. יש מעלה יתירה. שאם נטמאו ידיו באחד מן הדברים המטמאים את הידים. ולא את הגוף כגון ספר. ואוכלין טמאים. ומשקין טמאים וכל טומאות שמדברי סופרים נטמא גם הגוף וכל הגוף צריך טבילה וכל מעלות הללו שזה גבוה מזה מדברי סופרים הם. והאי דנקט להו הכא גבי הלכות חגיגה. לפי שיש בסופן הלכות הרגל. שעמי הארץ חשובים טהורים ברגל. ולא בשאר ימות השנה. בסוף חומר בקדש: ו. הַטּוֹבֵל לְחֻלִּין וְהֻחְזַק לְחֻלִּין, אָסוּר לְמַעֲשֵׂר. טָבַל לְמַעֲשֵׂר וְהֻחְזַק לְמַעֲשֵׂר, אָסוּר לִתְרוּמָה. טָבַל לִתְרוּמָה, וְהֻחְזַק לִתְרוּמָה, אָסוּר לַקֹּדֶשׁ. טָבַל לַקּדֶשׁ וְהֻחְזַק לַקֹּדֶשׁ, אָסוּר לְחַטָּאת. טָבַל לֶחָמוּר, מֻתָּר לַקַּל. טָבַל וְלֹא הֻחְזַק, כְּאִלּוּ לֹא טָבַל: ברטנורה (ו) הטובל לחולין. והוחזק לחולין. ועוד זו מעלה. הטובל לאכול חולין ונתכון לטבול להיות מוחזק טהור לשם חולין: אסור למעשר. אסור לאכול מעשר שני. הנאכל בירושלים עד שיטבול לשם מעשר. וכן כולם: אסור לחטאת. במים המקודשים באפר פרה: ולא הוחזק. לא נתכוין לשם טבילת טהרה. אלא לרחיצה בעלמא: כאילו לא טבל. למעשר וכ''ש לתרומה. ולקדש. אבל טבילה היא לחולין. דחולין לא בעו כונה: ז. בִּגְדֵי עַם הָאָרֶץ מִדְרָס לַפְּרוּשִׁין. בִּגְדֵי פְּרוּשִׁין מִדְרָס לְאוֹכְלֵי תְּרוּמָה. בִּגְדֵי אוֹכְלֵי תְּרוּמָה מִדְרָס לַקּדֶשׁ. בִּגְדֵי קדֶשׁ מִדְרָס לַחַטָּאת. יוֹסֵף בֶּן יוֹעֶזֶר הָיָה חָסִיד שֶׁבַּכְּהֻנָּה, וְהָיְתָה מִטְפַּחְתּוֹ מִדְרָס לַקּדֶשׁ. יוֹחָנָן בֶּן גּוּדְגּוֹדָא הָיָה אוֹכֵל עַל טָהֳרַת הַקּדֶשׁ כָּל יָמָיו, וְהָיְתָה מִטְפַּחְתּוֹ מִדְרָס לַחַטָּאת: ברטנורה (ז) מדרס. אב הטומאה לטמא אדם וכלים כמדרס הזב שמטמא אדם וכלים. כדכתיב (ויקרא ט''ו) וכל הנגע במשכבה יכבס בגדיו: לפרושים. לאוכלי חוליהם בטהרת חולין: בגדי פרושים מדרס לאוכלי תרומה. כאן חסר מעלה אחת. והכי אבעי ליה למתני בגדי פרושים מדרס לאוכלי מעשר שני. בגדי אוכלי מעשר שני מדרס לאוכלי תרומה, דהיינו לכהנים בתרומתן. וכל הני מעלות מדברי סופרים נינהו שאמרו אין שמירת טהרתן של אלו חשובה שמירה אצל אלו. ומתוך שהן אצל אלו כאילו לא שמרום. גזרו בבגדיהם שמא ישבה עליהם אשתו נדה. והרי הן מדרש הנדה: היה אוכל על טהרת הקודש. היה אוכל חולין שלו בטהרה. כאילו היה קודש. שהיה נזהר בהן מכל טומאה המטמא את הקודש: והיה מטפחתו מדרס לחטאת. אבל לא לקדש. דקסבר האי תנא חולין שנעשו על טהרת הקדש כקדש דמו. ואין כן הלכה. דחולין שנעשו על טהרת הקדש לאו כקדש דמו לכל הדברים. כדאיתא בסוף מסכת נדה:

Guémara

חגיגה טז א

כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם. מַאי הִיא. רַבִּי אַבָּא אָמַר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בְּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אָמַר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. מִסְתַּכֵּל בְּקֶּשֶׁת דִּכְתִיב (יחזקאל א) כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד ה'. רַב יוֹסֵף אָמַר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר, כְּדִרַבִּי רַבִּי יִצְחָק דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק: כָּל הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר כְּאִלּוּ דוֹחֵק רַגְלֵי שְׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סו) כֹּה אָמַר ה' הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי. אִינִי וְהָאָמַר רַבִּי אִלְעָא הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ, וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִין וְיִתְעַטֵּף שְׁחוֹרִין וְיַעֲשֶׂה מַה שֶּׁלִּבּוֹ חָפֵץ וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא לֹא קַשְׁיָא הָא דְּמָצֵי כָּיִיף לֵהּ לְיִצְרֵהּ הָא דְלָא מָצֵי כָּיִיף לְיִצְרֵהּ. דָּרַשׁ רַבִּי יְהוּדָה בַּר נַחֲמָנִי: מְתוּרְגְמָנֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ: כָּל הַמִּסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְּבָרִים עֵינָיו כֵּהוֹת: בְּקֶשֶׁת וּבַנָּשִׂיא וּבַכֹּהֲנִים. בְּקֶשֶׁת דִּכְתִיב (יחזקאל א) כְּמַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד ה'. בַּנָּשִׂיא דִּכְתִיב וְנָתַתָּ מֵהוֹדְךָ עָלָיו. הַמִּסְתַּכֵּל בַּכֹּהֲנִים בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם. שֶׁהָיוּ עוֹמְדִין עַל דּוּכָנָן וּמְבָרְכִין אֶת יִשְׂרָאֵל בַּשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ. דָּרַשׁ רַבִּי יְהוּדָה בַּר נַחֲמָנִי מְתוּרְגְמָנֵיהּ דְּרֵישׁ לָקִישׁ: מַא דִּכְתִיב (מיכה ז) אַל תַּאֲמִינוּ בְרֵעַ אַל תִּבְטְחוּ בְּאַלּוּף. אִם יֹאמַר לָךְ יֵצֶר הָרַע חֲטוֹא וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹחֵל, אַל תַּאֲמֵן, שֶׁנֶּאֱמַר אַל תַּאֲמִינוּ בְּרֵעַ וְאֵין רֵעַ אֶלָּא יֵצֶר הָרָע. שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ח) כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע. וְאֵין אַלּוּף אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה ג) אַלּוּף נְעוּרַי אָתָּה. שֶׁמָּא תֹּאמַר מִי מֵעִיד בִּי אַבְנֵי בֵיתוֹ וְקוֹרוֹת בֵּיתוֹ שֶׁל אָדָם הֵם מְעִידִין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (חבקוק ב) כִּי אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעָק וְכָפִיס מֵעֵץ יַעֲנֶנָּה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים נִשְׁמָתוֹ שֶׁל אָדָם מְעִידָה בּוֹ. שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ז) מִשּׁוֹכֶבֶת חֵיקְךָ שְׁמֹר פִּתְחֵי פִּיךָ. אֵיזוֹ הִיא דָבָר שֶׁשּׁוֹכֶבֶת בְּחֵיקוֹ שֶׁל אָדָם. הֲוֵי אוֹמֵר: זוֹ נְשָׁמָה. רַבִּי זְרִיקָא אָמַר: שְׁנֵי מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת הַמְלַוִּין אוֹתוֹ הֵן מְעִידִין בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים צא) כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה לָךְ לִשְׁמָרְךָ בְּכָל דְּרָכֶיךָ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים אֵבָרָיו שֶׁל אָדָם מְעִידִין בּוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מג) וְאַתֶּם עֵדַי נְאֻם ה' וַאֲנִי אֵל: רש''י לייטי. עלה במערבא לא גרסינן לה: כאלו דוחק רגלי השכינה. אומר בלבו אין השכינה כאן וכתיב והארץ הדום רגלי: למקום שאין מכירין אותו. אין דעתו גסה עליו ושמא יקל כח יצרו וגם אם יחטא אין אדם נותן לב לפי שאינו חשוב בעיניהם וכן בלבוש שחורים: דמצי כייף ליה ליצריה. ובוטח על שהוא נחבא בסתר כאילו דוחק הרגלים: היכא דלא מצי כייף ליה ליצריה. טוב לו בצינעה מפרהסיא: ומברכין את העם בשם המפורש. שהשכינה שורה על קשרי אצבעותיהם: אל תאמינו ברע. האומר לך חטא: ואל תבטחו באלוף. לומר שימחול: וכפיס. חתיכת עץ כמו כפיסין בבבא בתרא (דף ב): אתם עדי. הוא מעיד בעצמו בכל עוונות שאוכיח בפניו:

Zohar

ואתחנן רסו ב.

אָמַר רַבִּי אַבָּא כְּתִיב (שם קכא) יְיָ יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. יִשְׁמָר צֵאתְךָ תֵּנָח. אֶלָּא וּבֹוֹאֶךָ מַאי קָא מַיְרִי דְּהָא מָאן דְּעָאל לְבֵיתֵהּ לא מִסְתְּפֵי. אֶלָּא הַאי בַּר נָשׁ דְּשַׁוִּי רְשִׁימָא קַדִּישָׁא לְבֵיתֵהּ בְּמִלִּין דִּשְׁמָא עִלָּאָה הַאי אִתְנְטִיר מִכֹּלָּא. כַּד נָפִיק הַהוּא דְּמָדוֹרֵהּ לְתַרְעָא דְּבֵיתֵהּ זָקִיף וְחָמֵי רְשִׁימָא קַדִּישָׁא וְעַיֵּן (ס''א נָעִיץ) בְּפִתְחֵהּ כַּד נָפִיק בַּר נָשׁ הוּא אוֹזִיף לֵהּ וְנָטִיר לֵהּ כַּד עָיֵל לְבֵיתֵהּ הוּא אַכְרִיז קַמֵּהּ אִזְדַּהֲרוּ בִּיקָרָא דְּדִיּוּקָנָא דְּמַלְכָּא קַדִּישָׁא וְכָל דָּא בְּגִין הַהוּא רְשִׁימָא דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא דְּאִתְרְשִׁים בְּתַרְעֵיהּ וְלָא דַּי לֵהּ לְבַר נָשׁ דְּאִתְנַטָּר בְּבֵיתֵהּ אֶלָּא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָטִיר לֵהּ כַּד עָיֵל וְכַד נָפִיק דִּכְתִיב יְיָ יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. זַכָּאִין אִנּוּן יִשְׂרָאֵל בְּהַאי עָלְמָא וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. תָּא חֲזֵי הַאי רוּחָא בִּישָׁא דְּשָׁארֵי בֵּין תַּרְעֵי. וַי לֵהּ לְבַר נָשׁ דְּלָא יָדַע לְאִזְדַּהֲרָא מִנֵּהּ וְלָא רָשִׁים לְפִתְחָא דְּבֵיתֵהּ שְׁמָא עִלָּאָה קַדִּישָׁא דְּיִשְׁתַּכַּח עִמֵּהּ דְּהָא אִית לֵהּ תְּלַת מֵאָה וְשִׁתִּין וְחָמֵשׁ שַׁמָּשִׁין בִּישִׁין מְקַטְרְגִין כָּל חַד מְשַׁמֵּשׁ יוֹמֵהּ וְכֻלְּהוּ מִשְׁתַּכְּחֵי עִמֵּהּ כָּל יוֹמֵי שַׁתָּא וּמְקַטְרְגֵי בֵּהּ לְעֵלָּא וְתַתָּא וְכֻלְּהוּ מִשְׁתַּכְּחֵי בֵּהּ בִּימָמָא וּבְלֵילְיָא בִּימָמָא לְקַטְרָגָא לֵהּ בְּלֵילְיָא לְצַעֲרָא לֵהּ בְּחֶלְמֵהּ. כַּד נָפִיק לְקַטְרָגָא לֵהּ כַּד עָאל שַׁוְיָן יָדַיְהוּ עָלֵהּ דְּכִתְפֵיהּ וְאַמְרִין לֵהּ וַי לֵהּ לִפְלַנְיָא בְּהַאי עָלְמָא וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי בְּגִין כָּךְ בָּעָאן בְּנֵי מְהֵימְנוּתָא לְמֶהֱוֵי רְשִׁימִין בְּכֹלָּא לְמֶהֱוֵי רְשִׁימִין בִּרְשִׁימָא דְּמָארֵיהוֹן לְאִזְדַּעְזְעָא מִנַּיְהוּ כָּל סִטְרִין זַיְנִין בִּישִׁין לְמֶהֱוֵי נְטִירִין בְּהַאי עָלְמָא וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי. זַכָּאִין חוּלָקְהוֹן דְּיִשְׂרָאֵל עָלַיְהוּ כְּתִיב (ישעיה ס) וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ וְגוֹ': תרגום הזוהר אָמַר רַבִּי אַבָּא, כָּתוּב, יְיָ יִשְׁמָר צֵאתְךְ וּבוֹאֶךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. שׁוֹאֵל, יִשְׁמָר צֵאתְךְ, נָכוֹן. אֲבָל וּבוֹאֶךְ, מַה פֵּרוּשׁוֹ, הֲרֵי מִי שֶׁנִּכְנָס לְבֵיתוֹ אֵינוֹ מְפַחֵד, שֶׁיִּהְיֶה צָרִיךְ לִשְׁמִירָה. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא הָאָדָם הַזֶּה הַמֵּשִׂים רוֹשֶׁם קָדוֹשׁ לְבֵיתוֹ בְּדִבְרֵי שֵׁם הָעֶלְיוֹן דְּהַיְנוּ הַמְּזוּזָה, הוּא מְשׁוּמָר מִכֹּל. כְּשֶׁיּוֹצֵא אוֹתוֹ הָאָדָם מִמָּדוֹרוֹ לְשַׁעַר הַבַּיִת, נוֹשֵׂא עֵינָיו וְרוֹאֶה הָרוֹשֶׁם הַקָּדוֹשׁ, וּמְעַיֵּן בְּפִתְחוֹ. כְּשֶׁיּוֹצֵא הָאָדָם הוּא מְלַוֶּה אוֹתוֹ וְשׁוֹמְרוֹ. כְּשֶׁנִכְנָס הָאָדָם הוּא מַכְרִיז לְפָנָיו, הִזָהַרוּ בִּכְבוֹד צוּרת הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ. וְכָל זֶה הוּא, מִשּׁוּם אוֹתוֹ הָרוֹשֶׁם שֶׁל הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּרְשָׁם בְּפִתְחוֹ. וְלֹא דַי לוֹ לָאָדָם שֶׁנִּשְׁמָר בְּבֵיתוֹ, אֶלָּא שֶׁהַקָּבָּ''ה שׁוֹמֵר אוֹתוֹ כְּשֶׁנִּכְנָס וּכְשֶׁיוֹצֵא, שֶׁכָּתוּב, יְיָ יִשְׁמָר צֵאתְךְ וּבוֹאֶךְ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם. אַשְׁרֵיהֶם יִשְׂרָאֵל בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. בֹּא וּרְאֵה, הָרוּחַ הָרָע הַזֶּה, הַשּׁוֹרֶה בֵּין הַפְּתָחִים, אוֹי לוֹ לָאָדָם שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לְהִזָהֵר מִמֶּנוּ, וְאֵינוֹ רוֹשֶׁם פֶּתַח בֵּיתוֹ בְּשֵׁם עֶלְיוֹן קָדוֹשׁ, דְּהַיְנוּ הַמְּזוּזָה, שֶׁיִּמָּצֵא עִמּוֹ. כִּי יֵשׁ לוֹ, לְאוֹתוֹ רוּחַ רָע, שׁס''ה מְשַׁמְּשִׁים רָעִים מְקַטְרְגִים בְּשׁס''ה יְמוֹת הַשָּׁנָה, כָּל אֶחָד מְשַׁמֵּשׁ בְּיוֹמוֹ, וְכֻלָּם נִמְצָאִים עִמּוֹ, עִם הָאָדָם, בְּכָל יְמֵי הַשָּׁנָה, וּמְקַטְרְגִים עָלָיו לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. וְכֻלָּם נִמְצָאִים עִמּוֹ בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה. בַּיּוֹם הֵם מְקַטְרְגִים עָלָיו, וּבַלַּיְלָה מְצַעֲרִים אוֹתוֹ בַּחֲלוֹמוֹ. כְּשֶׁיּוֹצֵא לְקַטְרֵג עָלָיו, כְּשֶׁהוּא נִכְנָס לְבֵיתוֹ, מֵשִׂימִים יְדֵיהֶם עַל כְּתֵפָיו, וְאוֹמְרִים לוֹ, אוֹי לוֹ לִפְלוֹנִי שֶׁיָּצָא מֵרְשׁוּת אֲדוֹנוֹ. אוֹי לוֹ לִפְלוֹנִי בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. מִשּׁוּם זֶה צְרִיכִים בְּנֵי הָאֱמוּנָה לִהְיוֹת רְשׁוּמִים בַּכֹּל, לִהְיוֹת רְשׁוּמִים בְּרוֹשֶׁם אֲדוֹנָם, דְּהַיְנוּ בְּמִצְווֹת, שֶׁיִּירְאוּ מֵהֶם כָּל צְדָדֵי הַמִּינִים הָרָעִים, וְיִהְיוּ שְׁמוּרִים בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, עֲלֵיהֶם כָּתוּב, וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים לְעוֹלָם יִירְשׁוּ אָרֶץ וְגוֹ'.

Halakha

הרמב''ם הלכות ברכות פרק א א. כָּל הַבְּרָכוֹת כֻּלָּן שְׁלשָׁה מִינִים בִּרְכוֹת הֲנָיָה וּבִרְכוֹת מִצְוֹת וּבִרְכַּת הוֹדָאָה שֶׁהֵן דֶּרֶךְ שֶׁבַח וְהוֹדָיָה וּבַקָּשָׁה כְּדֵי לִזְכֹּר אֶת הַבּוֹרֵא תָּמִיד וּלְיִרְאָה מִמֶּנּוּ: ב. וְנֻסַּח כָּל הַבְּרָכוֹת עֶזְרָא וּבֵית דִּינוֹ תִּקְּנוּם. וְאֵין רָאוּי לְשַׁנּוֹתָם וְלֹא לְהוֹסִיף עַל אַחַת מֵהֶם וְלֹא לִגְרֹעַ מִמֶּנָּה וְכָל הַמְשַׁנֶּה מַטְבֵּעַ שֶׁטָּבְעוּ חֲכָמִים בִּבְרָכוֹת. אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה וְכָל בְּרָכָה שֶׁאֵין בָּהּ הַזְכָּרַת הַשֵּׁם וּמַלְכוּת אֵינָהּ בְּרָכָה אֶלָּא אִם כֵּן הָיְתָה סְמוּכָה לַחֲבֶרְתָּהּ. ג. וְכָל הַבְּרָכוֹת כֻּלָּן נֶאֱמָרִין בְּכָל לָשׁוֹן וְהוּא שֶׁיֹּאמַר כְּעֵין שֶׁתִּקְּנוּ חֲכָמִים. וְאִם שִׁנָּה אֶת הַמַּטְבֵּעַ הוֹאִיל וְהִזְכִּיר אַזְכָּרָה וּמַלְכוּת וְעִנְיַן הַבְּרָכָה אֲפִלּוּ בִּלְשׁוֹן חֹל יָצָא:

Moussar

ספר חסידים סימן קס אִם בָּאתָ לִידֵי נִסָּיוֹן וְהִתְאַפַּקְתָּ מִלַּחֲטוֹא אַל תַּחֲזִיק טוֹבָה לָךְ לוֹמַר עָמַדְתִּי בְּנִסָּיוֹן שֶׁמָּא בָּאוּ אֲבוֹתֶיךָ לְאוֹתָהּ מִדָּה וּכְשֶׁלֹּא חָטְאוּ בִּקְּשׁוּ מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֶׁיָּבוֹאוּ בָּנָיו בְּאוֹתָה מִדָּה שֶׁיִּתְאַפְּקוּ בָּהֶם מֵחֲטוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כב) אֱלֹהִים יִרְאֶה לוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא ה' יִרְאֶה. שֶׁיְּהוּ בָּנָיו נִשְׁחָטִים עַל קִדּוּשׁ ה' וְנִשְׂרָפִים כְּיִצְחָק וּתְבָרֵךְ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהֶחֱזִיקְךָ עַל יִצְרְךָ, שֶׁנָּתַן לְךָ לֵב לְנַצֵחַ אֶת יִצְרְךָ הָרָע שֶׁנֶּאֱמַר, (דברי הימים ב' ל''ב) עֲזָבוֹ אֱלֹהִים לְנַסּוֹתוֹ. עֲזָבוֹ מִכְּלַל שֶׁבְּיָדוֹ הַכֹּל לְכַךְ בִּקֵּשׁ מִלְּפָנָיו שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים פו) יַחֵד לְבָבִי לְיִרְאָה שְׁמֶךָ וּכְתִיב (שם נא) וְרוּחַ נָכוֹן חַדֵּשׁ בְּקִרְבִּי:

L'intérêt de l'étude du 'Hok Lé-Israël

Procure un bienfait extraordinaire pour l'âme ('Avodat Hakodech du 'Hida)
Est une nourriture spirituelle pour la Chekhina (Maguen Avraham - Le Maguid de Trisk)
Une réparation....
Entraîne de mériter la miséricorde (Maguen Avraham - Le Maguid de Trisk)
Est réputée pour être une source de Parnassa (Guémara Bétsa 16a)
C'est une Mitsva pour tout Juif d'acquérir l'ouvrage 'Hok Lé-Israël" (Ma'assé Rokéa'h)
Procure une longévité de la vie éternelle et tout le bien réservé, dont aucun oeil n'a pu en percevoir l'ampleur (Yessod Véchorech Ha'avoda)

Yéladim - Enfants

Calendrier Juif

Horaires de Chabbath