Logo Torah-Box
Aujourd'hui à Paris
06:54 : Mise des Téfilines
07:56 : Lever du soleil
13:39 : Heure de milieu du jour
19:21 : Coucher du soleil
20:06 : Tombée de la nuit

Paracha Haazinou
Vendredi 7 Octobre 2022 à 18:59
Sortie du Chabbath à 20:02

Hiloulot du jour
Rabbi Akiva
Afficher le calendrier
'Hok Lé-Israë

'Hok Lé-Israël est un nouveau programme d'étude quotidien d'une compilation de textes issus de la Torah écrite et de la Torah orale.

Conçu par le Ari Zal, et son disciple Rabbi 'Haïm Vital, cette étude permet chaque jour de toucher à l'ensemble des disciplines classiques du corpus de la Torah.

Pour être averti par e-mail des nouveaux cours quotidiens en vidéo, indiquez votre adresse e-mail dans le champ ci-dessous.

Paracha Haazinou - Mercredi

41 minutes
Afficher Cacher les commentaires Afficher Cacher le Targoum

Torah écrite

(טז) יַקְנִאֻ֖הוּ בְּזָרִ֑ים בְּתוֹעֵבֹ֖ת יַכְעִיסֻֽהוּ: אַקְנִיאוּ קֳדָמוֹהִי בְּפָלְחַן טַעֲוָן בְּתוֹעֶבְתָּא אַרְגִיזוּ קֳדָמוֹהי:  רש''י  יקנאהו. הבעירו חמתו וקנאתו: בתועבת. במעשים תעובים, כגון משכב זכור (ויקרא יח, כב) וכשפים (ויקרא יח, יב) , שנאמר בהם תועבה: (יז) יִזְבְּח֗וּ לַשֵּׁדִים֙ לֹ֣א אֱלֹ֔הַ אֱלֹהִ֖ים לֹ֣א יְדָע֑וּם חֲדָשִׁים֙ מִקָּרֹ֣ב בָּ֔אוּ לֹ֥א שְׂעָר֖וּם אֲבֹתֵיכֶֽם: דבָּחוּ לשֵׁדין דִלֵית בְּהוֹן צְרוֹךְ דַחֲלָן דְלָא יְדָעֻנוּן חַדְתִּין דִי מִקָרִיב אִתְעֲבִידוּ לָא אִתְעַסְקוּ בְהוֹן אֲבָהָתְכוֹן:  רש''י  לא אלה. כתרגומו דלית בהון צרוך, אלו היה בהם צורך לא היתה קנאה כפולה כמו עכשיו: חדשים מקרוב באו. אפלו האמות לא היו רגילים בהם. גוי שהיה רואה אותם, היה אומר זה צלם יהודי: לא שערום אבתיכם. לא יראו מהם לא עמדה שערתם מפניהם. דרך שערות האדם לעמוד מחמת יראה, כך נדרש בספרי. ויש לפרש עוד שערום לשון (ישעיה יג, כא) ושעירים ירקדו שם, שעירים הם שדים. לא עשו אבותיכם שעירים הללו: (יח) צ֥וּר יְלָדְךָ֖ תֶּ֑שִׁי וַתִּשְׁכַּ֖ח אֵ֥ל מְחֹלְלֶֽךָ: דַחֲלַת תַקִיפָא דִבְרָאָךְ אִתְנְשֵׁתָא שְׁבַקְתָּא פָלְחַן אֱלָהָא דְעָבְדָךְ:  רש''י  תשי. תשכח. ורבותינו דרשו, כשבא להיטיב לכם אתם מכעיסין לפניו ומתישים כחו מלהיטיב לכם: אל מחללך. מוציאך מרחם, לשון (תהלים כט, ט) יחולל אילות, (שם מח, ז) חיל כיולדה: (יט)  רביעי  וַיַּ֥רְא יְהוָ֖ה וַיִּנְאָ֑ץ מִכַּ֥עַס בָּנָ֖יו וּבְנֹתָֽיו: וּגְלֵי קֳדָם יְיָ וּתְקֵף רָגְזֵהּ מִדְאַרְגִיזוּ קֳדָמוֹהִי בְּנִין וּבְנָן: (כ) וַיֹּ֗אמֶר אַסְתִּ֤ירָה פָנַי֙ מֵהֶ֔ם אֶרְאֶ֖ה מָ֣ה אַחֲרִיתָ֑ם כִּ֣י ד֤וֹר תַּהְפֻּכֹת֙ הֵ֔מָּה בָּנִ֖ים לֹא-אֵמֻ֥ן בָּֽם: וַאֲמַר אֶסַלֵק שְׁכִנְתִּי מִנְהוֹן גְלֵי קֳדָמַי מָה יְהֵי בְסוֹפֵיהוֹן אֲרֵי דָרָא דְאַשְׁנִיוּ אִנוּן בְנַיָא דִלֵית בְּהוֹן הֵימָנוּ:  רש''י  מה אחריתם. מה תעלה בהם בסופם: כי דור תהפכת המה. מהפכין רצוני לכעס: לא אמן בם. אין גדולי נכרים בהם, כי הוריתים דרך טובה וסרו ממנה: אמן. לשון (אסתר ב, ז) ויהי אמן נורריטור''ה בלע''ז . דבר אחר אמן לשון אמונה, כתרגומו. אמרו בסיני (שמות כד, ז) נעשה ונשמע, ובשעה קלה בטלו הבטחתם ועשו העגל: (כא) הֵ֖ם קִנְא֣וּנִי בְלֹא-אֵ֔ל כִּעֲס֖וּנִי בְּהַבְלֵיהֶ֑ם וַאֲנִי֙ אַקְנִיאֵ֣ם בְּלֹא-עָ֔ם בְּג֥וֹי נָבָ֖ל אַכְעִיסֵֽם: אִנוּן אַקְנִיאוּ קֳדָמַי בְּלָא דַחֲלָא אַרְגִיזוּ קֳדָמַי בְּפָלְחַן טַעֲוָן וַאֲנָא אַקְנִנוּן בְּלָא עַם בְּעַמָא טַּפְּשָׁא אַרְגֵזִנוּן:  רש''י  קנאוני. הבעירו חמתי: בלא אל. בדבר שאינו אלוה: בלא עם. באמה שאין לה שם, שנאמר (ישעיה כג, יג) הן ארץ כשדים זה העם לא היה, ובעשו הוא אומר (עובדיה א, ב) בזוי אתה מאד: בגוי נבל אכעיסם. אלו המינים, וכן הוא אומר (תהלים יד, א) אמר נבל בלבו אין אלהים:

Néviim (Prophètes)

שמואל ב - פרק כב
(טז) וַיֵּֽרָאוּ֙ אֲפִ֣קֵי יָ֔ם יִגָּל֖וּ מֹסְד֣וֹת תֵּבֵ֑ל בְּגַעֲרַ֣ת יְהוָ֔ה מִנִּשְׁמַ֖ת ר֥וּחַ אַפּֽוֹ: וְאִתְחַזִיאוּ עוּמְקֵי יַמָּא אִתְגְּלִיאוּ שַׁכְלוּלֵי תֵבֵל בִּמְזוֹפִיתָא מִן קֳדָם יְיָ מִמֵּימַר תְּקוֹף רוּגְזֵיהּ :  רש''י  יגלו מוסדות תבל . שנבקע התהום , כשנבקע ים סוף נבקעו כל מימות שבעולם ( ילקוט שמעוני רמז קסא ) : מנשמת . מכח נשיבת רוח אפו : (יז) יִשְׁלַ֥ח מִמָּר֖וֹם יִקָּחֵ֑נִי יַֽמְשֵׁ֖נִי מִמַּ֥יִם רַבִּֽים: שְׁלַח נְבִיוֹהִי מֶלֶךְ תַּקִּיף דְּיָתֵיב בִּתְקוֹף רוּמָא דַבַּרְנִי : (יח) יַצִּילֵ֕נִי מֵאֹיְבִ֖י עָ֑ז מִשֹּׂ֣נְאַ֔י כִּ֥י אָמְצ֖וּ מִמֶּֽנִּי: שֵׁיזְבַנִי מִסַּנְאַי אֲרֵי תַקְפַנִי מִבַּעֲלֵי דְבָבִי אֲרֵי אִתְגַּבָּרוּ עֲלָי :  רש''י  כי אמצו . כאשר אמצו : (יט) יְקַדְּמֻ֖נִי בְּי֣וֹם אֵידִ֑י וַיְהִ֧י יְהוָ֛ה מִשְׁעָ֖ן לִֽי: יְקַדְּמוּנִי בְיוֹם טִלְטוּלִי וַהֲוָה מֵימְרָא דַייָ סְמַךְ לִי : (כ) וַיֹּצֵ֥א לַמֶּרְחָ֖ב אֹתִ֑י יְחַלְּצֵ֖נִי כִּי-חָ֥פֵֽץ בִּֽי: וְאַפֵּיק לִרְוָחָא יָתִי שֵׁיזְבַנִי אֲרֵי אִתְרְעֵי בִי : (כא) יִגְמְלֵ֥נִי יְהוָ֖ה כְּצִדְקָתִ֑י כְּבֹ֥ר יָדַ֖י יָשִׁ֥יב לִֽי: אֲמַר דָּוִד יְשַׁלְמִינַנִי יְיָ בִּזְכוּתִי כִּבְרִירוּת יְדַי יְתִיב לִי :  רש''י  כצדקתי . כשיצאו אחריו למדבר וסמכו על הבטחתו . ( כו ) עם חסיד תמים נבר . כנגד שלשה אבות , ששלם הקב''ה גמול צדקתם לבניהם :

Kétouvim (Hagiographes)

תהילים - פרק צז
(ב) עָנָ֣ן וַעֲרָפֶ֣ל סְבִיבָ֑יו צֶ֥דֶק וּ֝מִשְׁפָּ֗ט מְכ֣וֹן כִּסְאֽוֹ: עֲנָנֵי יְקָרָא וַאֲמִטְתָא חֲזוֹר חֲזוֹר דִי לֵיהּ צִדְקְתָא וְדִינָא אֲתַר דִי מְכַוָן כּוּרְסֵיהּ : (ג) אֵ֭שׁ לְפָנָ֣יו תֵּלֵ֑ךְ וּתְלַהֵ֖ט סָבִ֣יב צָרָֽיו: אֶשָׁא קֳדָמוֹי תְּהַלֵךְ וּמְצַלְהֲבָא חֲזוֹר חֲזוֹר מְעִיקוֹי :  רש''י  אש לפניו תלך . במלחמת גוג ומגוג דכתיב במלחמתו ( שם לח ) ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית : (ד) הֵאִ֣ירוּ בְרָקָ֣יו תֵּבֵ֑ל רָאֲתָ֖ה וַתָּחֵ֣ל הָאָֽרֶץ: מִנַהֲרִין בְּרָקֵי תֵּבֵל חֲמָת וְאִתְחַלְחַלַת אַרְעָא :  רש''י  ברקיו . זהרוריו , לשון למען היה לה ברק מורטה ( יחזקאל כא ) : ותחל . ביום ההוא יהיה רעש גדול על אדמת ישראל ורעשו מפניו דגי הים : ותחל . לשון חיל כיולדה ( מיכה ד ) : (ה) הָרִ֗ים כַּדּוֹנַ֗ג נָ֭מַסּוּ מִלִּפְנֵ֣י יְהוָ֑ה מִ֝לִּפְנֵ֗י אֲד֣וֹן כָּל-הָאָֽרֶץ: טוּרַיָא הֵיךְ שַׁעֲוָא יִתְמְסוּן מִן קֳדָם יְיָ מִן קֳדָם (רִבּוֹן) כָל אַרְעָא :  רש''י  כדונג נמסו . דכתיב ונהרסו ההרים ונפלו המדרגות : כדונג . כשעוה : (ו) הִגִּ֣ידוּ הַשָּׁמַ֣יִם צִדְק֑וֹ וְרָא֖וּ כָל-הָעַמִּ֣ים כְּבוֹדֽוֹ: יְתַנוּן אַנְגְלֵי מְרוֹמָא צִדְקְתֵיהּ וְיֶחְמוּן כָּל עַמַיָא אַיְקָרֵיהּ : (ז) יֵבֹ֤שׁוּ | כָּל-עֹ֬בְדֵי פֶ֗סֶל הַמִּֽתְהַלְלִ֥ים בָּאֱלִילִ֑ים הִשְׁתַּחֲווּ-ל֝וֹ כָּל-אֱלֹהִֽים: יִבְהֲתוּן כָּל פָּלְחֵי פִּסְלָא דְמִשְׁתַּבְּחִין בְּטַעֲוָתָא וְיִסְגְדוּן קֳדָמוֹי כָּל עַמַיָא פַּלְחֵי טַעֲוָתָא :  רש''י  יבשו כל עובדי פסל . דכתיב ( ישעיה ב ) והאלילים כליל יחלוף : המתהללים . המתפארים לע''ג :

Michna

עדיות א
א. שַׁמַּאי אוֹמֵר, כָּל הַנָּשִׁים דַּיָּן שַׁעְתָּן. וְהִלֵּל אוֹמֵר, מִפְּקִידָה לִפְקִידָה. אֲפִלּוּ לְיָמִים הַרְבֵּה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא כְדִבְרֵי זֶה וְלֹא כְדִבְרֵי זֶה, אֶלָּא מֵעֵת לְעֵת מְמַעֶטֶת עַל יַד מִפְּקִידָה לִפְקִידָה, וּמִפְּקִידָה לִפְקִידָה מְמַעֶטֶת עַל יַד מֵעֵת לְעֵת. כָּל אִשָּׁה שֶׁיֶּשׁ לָהּ וֶסֶת, דַּיָּהּ שַׁעְתָּהּ. הַמְשַׁמֶּשֶׁת בָּעִדִּים, הֲרֵי זוֹ כִפְקִידָה, מְמַעֶטֶת עַל יַד מֵעֵת לְעֵת וְעַל יַד מִפְּקִידָה לִפְקִידָה: ברטנורה (א) שמאי אומר כל הנשים דיין שעתן. כל הנשים הרואות דם דיין שעתן. לטמא טהרות שנגעו בהן משעת ראייתן ואילך. ולא אמרי' מקמי הכי נמי הוה דם וכותלי בית הרחם העמידוהו והיתה טמאה מקודם שכל הנשים מטמאות בבית החיצון ואף על פי שלא יצא הדם לחוץ וטעמא דשמאי דלא חייש דלמא מקמי הכי הוה דם שאם אתה אומר כן. לבו של אדם נוקפו תמיד בשעת ביאה ופורש מאשתו ונמצאת מבטל בנות ישראל מפריה ורביה: מפקידה לפקידה. בדקה היום ומצאה טהורה ובדקה לסוף שבוע ומצאה טמאה. חוששים למגעה מבדיקה ראשונה ואילך שמא עם סלוק ידיה ראתה. וכותלי בית הרחם העמידוהו. ולביטול פריה ורביה לא חיישינן דדוקא לטהרות הוא דמטמאינן להו מפקידה לפקידה. ולא לבעלה. ושמאי אומר אי מטמאת לה לטהרות לבו נוקפו ופורש נמי מתשמיש: לא כדברי זה ולא כדברי זה. לא כדברי שמאי דמיקל טפי ואינו עושה סיג לדבריו. ולא כדברי הלל שהפריז על מדותיו ומחמיר יותר מדאי דודאי כולי האי ימים רבים לא מוקמי כותלי בית הרחם דם: מעת לעת ממעטת על יד מפקידה לפקידה. ב' זמנים הוזכרו באשה לטמא טהרות למפרע והלך אחר הקל שבשניהן אם מפקידה לפקידה יותר על מעת לעת הלך אחר מעת לעת ולא תטמא אלא טהרות שנגעה מאתמול בשעה הזאת. ואם מעת לעת יותר על מפקידה לפקידה כגון שבדקה עצמה שחרית ומצאה טהורה ערבית ומצאה טמאה לא מטמאינן אלא הנך טהרות דמבדיקת שחרית ואילך והלכה כחכמים: על יד. אחר כמו ועל ידו החזיק בספר עזרא ב' ג' ד' שהוא כמו ואחריו החזיק: וסת. קבוע שנקבע לה זמן האורח ג' פעמים ובדקה בשעת וסתה ומצאה טמאה דיה שעתה ולא חיישינן דלמא מקמי הכי הוה דודאי אורח בזמנו בא: והמשמשת בעדים הרי זו כפקידה. תרתי קתני וה''ק ומשמשת בעדים כלומר מצוה על כל אשה לשמש בשני עדים שבודקת בהן אחד לפני תשמיש ואחד לאחר תשמיש: הרי זה כפקידה. העד שלאחר תשמיש ה''ה כפקידה. וממעטת על יד מעת לעת ועל יד מפקידה לפקידה. דמהו דתימא שמא תראה טפת דם כחרדל ושתחפנה ש''ז ולא להוי כפקידה קמ''ל מתני' דעד של אחר תשמיש הוה כפקידה אבל העד שלפני תשמיש אינו כפקידה שמתוך שהיא מהומה לביתה כלומר בהולה לשמש אינה מכנסת אותו לחורין ולסדקין: ב. שַׁמַּאי אוֹמֵר, מִקַּב לַחַלָּה. וְהִלֵּל אוֹמֵר, מִקַּבַּיִים. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא כְדִבְרֵי זֶה וְלֹא כְדִבְרֵי זֶה, אֶלָּא קַב וּמֶחֱצָה חַיָּבִים בַּחַלָּה. וּמִשֶּׁהִגְדִּילוּ הַמִּדּוֹת אָמְרוּ, חֲמֵשֶׁת רְבָעִים חַיָּבִין. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, חֲמִשָּׁה פְּטוּרִין. חֲמִשָּׁה וְעוֹד, חַיָּבִין: ברטנורה (ב) מקב לחלה. עיסה שיש בה קב חייבת בחלה: קב ומחצה חייבין בחלה. שהן ז' לוגין וביצה וחומש ביצה למדה מדברית והוא עומר לגולגולת עשירית האיפה שחייב בחלה כדכתיב ראשית עריסותיכם כדי עיסת מדבר והוסיפו שתות בירושלמית ונמצאו שש מדבריות נכנסים בחמש ירושלמיות ולוג הנשאר וביצה וחומש ביצה עולים ללוג ירושלמי. שהלוג מדברי ששה ביצים תתנם בחמשה ביצים גדולים נמצא הלוג חסר ביצה גדולה תן ביצה וחומש ביצה תחת הביצה גדולה שהחומש ביצה שהוא שתות מלבר נוסף על הביצה נמצאו ששה ביצים גדולים שהן לוג גדול הרי הן ששה לוגים גדולים שהן קב ומחצה: משהגדילו המדות. זו היא מדה צפורית שהוסיפו שתות על של ירושלמי נמצאו השש לוגין חמש שהן חמשת רבעי קב שהקב ד' לוגין: חמשה ועוד חייבים. דקסבר רבי יוסי מדה מדברית היו ביצים גדולות משלנו אחד מעשרים בביצה לכל ביצה והלכה כחכמים דקב ומחצה ירושלמי דהיינו ששה לוגין ירושלמיות שהן שבעה לוגין וביצה וחומש ביצה מדבריות הן שעור חלה והן מ''ג ביצים וחומש ביצה. ורמב''ם אזן וחקר ותקן ובדק ומצא שמשקל ה' מאות ועשרים דרה''ם מקמח חטים הוא שעור הקמח החייב בחלה ומשקל הדרה''ם ידוע במצרים היום ובכל ארץ ישראל שהוא משקל ס''א גרגירי שעורות בקרוב: ג. הִלֵּל אוֹמֵר, מְלֹא הִין מַיִם שְׁאוּבִין פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה, (אֶלָּא) שֶׁאָדָם חַיָּב לוֹמַר בִּלְשׁוֹן רַבּוֹ. וְשַׁמַּאי אוֹמֵר, תִּשְׁעָה קַבִּין. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, לֹא כְדִבְרֵי זֶה וְלֹא כְדִבְרֵי זֶה, אֶלָּא עַד שֶׁבָּאוּ שְׁנֵי גַרְדִּיִּים מִשַּׁעַר הָאַשְׁפּוֹת שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם וְהֵעִידוּ מִשּׁוּם שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן, שְׁלשֶׁת לֻגִּין מַיִם שְׁאוּבִין פּוֹסְלִין אֶת הַמִּקְוֶה, וְקִיְּמוּ חֲכָמִים אֶת דִּבְרֵיהֶם: ברטנורה (ג) הין. שנים עשר לוגין: פוסלים את המקוה. אם נפלו בתוכה קודם שנשלם שעורו. אבל לאחר שנשלם. אפילו השליך לתוכו כל מים שאובים שבעולם שוב אינן פוסלים: שחייב אדם לומר בל' רבו. כלו' הין אין לשון משנה אלא לשון תורה אלא כך שמע מרבותיו שמעיה ואבטליון. ורמב''ם קבל מאביו ז''ל שמפני שהיו שמעיה ואבטליון גרי צדק לא היו יכולין להוציא מפיהן מלת הין והיו אומרים אין במקום הין. כדרך בני אדם עד היום שאינם יכולים לחתוך באותיות (אחה''ע) והיה הלל גם הוא אומר אין כמו שהיו רבותיו שמעיה ואבטליון גרי צדק אומרים: גרדיים. אורגים: משער האשפו'. הזכיר התנא שם אומנתן. ושם שכונתן. לומר לך שלא ימנע אדם עצמו מבית המדרש. שאין לך אומנות פחותה מן הגרדי שאין מעמידים הימנו לא מלך ולא כה''ג ואין שער בירושלים פחותה משער האשפות. והכריעו בעדותן לכל חכמי ישראל: ד. וְלָמָּה מַזְכִּירִין אֶת דִּבְרֵי שַׁמַּאי וְהִלֵּל לְבַטָּלָה, לְלַמֵּד לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים שֶׁלֹּא יְהֵא אָדָם עוֹמֵד עַל דְּבָרָיו, שֶׁהֲרֵי אֲבוֹת הָעוֹלָם לֹא עָמְדוּ עַל דִּבְרֵיהֶם: ברטנורה (ד) שלא יהא אדם עומד על דבריו. שלא יהא סרבן לעמוד קיים בסברתו: אבות העולם. הלל ושמאי: ה. וְלָמָּה מַזְכִּירִין דִּבְרֵי הַיָּחִיד בֵּין הַמְרֻבִּין הוֹאִיל וְאֵין הֲלָכָה אֶלָּא כְדִבְרֵי הַמְרֻבִּין, שֶׁאִם יִרְאֶה בֵית דִּין אֶת דִּבְרֵי הַיָּחִיד וְיִסְמוֹךְ עָלָיו, שֶׁאֵין בֵּית דִּין יָכוֹל לְבַטֵּל דִּבְרֵי בֵית דִּין חֲבֵרוֹ עַד שֶׁיִּהְיֶה גָדוֹל מִמֶּנּוּ בַחָכְמָה וּבַמִּנְיָן. הָיָה גָדוֹל מִמֶּנּוּ בַחָכְמָה אֲבָל לֹא בַמִּנְיָן, בַּמִּנְיָן אֲבָל לֹא בַחָכְמָה, אֵינוֹ יָכוֹל לְבַטֵּל דְּבָרָיו, עַד שֶׁיִּהְיֶה גָדוֹל מִמֶּנּוּ בַחָכְמָה וּבַמִּנְיָן: ברטנורה (ה) ויסמוך עליו. כלומר שעשה כדברי היחיד והניח דעת הרבים: אין בית דין אחר. שיעמוד אחריו יכול לבטל דברי בית דין הראשון שעשה כדברי היחיד עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמנין. בחכמה היינו שראש הישיבה של בית דין האחרון יהיה גדול בחכמה מראש הישיבה של ראשון ובמנין שיהיו מנין התלמידים שבישיבה של אחרון מרובים ממנין התלמידים שבישיבה של ראשון: ו. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, אִם כֵּן לָמָּה מַזְכִּירִין דִּבְרֵי הַיָּחִיד בֵּין הַמְרֻבִּין לְבַטָּלָה, שֶׁאִם יֹאמַר הָאָדָם כָּךְ אֲנִי מְקֵבָּל, יֹאמַר לוֹ כְּדִבְרֵי אִישׁ פְּלוֹנִי שָׁמַעְתָּ: ברטנורה (ו) למה מזכירין דברי היחיד בין המרובין. כדי לבטלן. יחיד שלא עשה שום ב''ד כדבריו. והן דחויים ובטלין למה מזכירין אותן כלל ומשני שאם יאמר אדם כך אני מקובל. ויתמה כשרואה שאין עושין כקבלתו יאמרו לו כדברי איש פלוני שמעת ונדחו דבריו: ז. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, רֹבַע עֲצָמוֹת מִן הָעֲצָמִים, בֵּין מִשְּׁנַיִם בֵּין מִשְּׁלשָׁה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, רֹבַע עֲצָמוֹת מִן הַגְּוִיָּה, מֵרֹב הַבִּנְיָן אוֹ מֵרֹב הַמִּנְיָן. שַׁמַּאי אוֹמֵר, אֲפִלּוּ מֵעֶצֶם אֶחָד: ברטנורה (ז) רובע עצמות. רובע קב של עצמות המת מטמאים באהל. ופחות [מרובע] אין מטמאין אלא במגע ובמשא. אבל לא באהל. וסברי ב''ש דרובע קב מטמאים ואפילו הן ממתים הרבה: ובה''א רובע עצמות מן הגויה. כלומר מגוף אחד של מת אחד ולא ממתים הרבה. ואפילו של מת אחד אין מטמאין עד שיהיה ברובע הקב רוב בנין דהיינו רוב גודל הגוף. או רוב מנין עצמותיו של אדם רמ''ח: אפילו מעצם אחד. אם עצם אחד של מת ממלא רובע קב מטמא באהל והלכה כבית הלל: ח. כַּרְשִּׁינֵי תְרוּמָה, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, שׁוֹרִין וְשָׁפִין בְּטָהֳרָה, וּמַאֲכִילִין בְּטֻמְאָה. בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים, שׁוֹרִין בְּטָהֳרָה, וְשָׁפִין וּמַאֲכִילִין בְּטֻמְאָה. שַׁמַּאי אוֹמֵר, יֵאָכְלוּ צָרִיד. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, כָּל מַעֲשֵׂיהֶם בְּטֻמְאָה: ברטנורה (ח) כרשיני תרומה. בערבי קורין לה כרשנ''א. והם מאכל לגמלים ואין בני אדם אוכלים מהם אלא מדוחק בשנת רעבון. ומפרישין מהן תרומה. הואיל ונאכלים לאדם בפרקים ע''י הדחק. ואינה קדושה כשאר תרומות: שורין. אותן במים: ושפין. על בשרן: בטהרה. בנטילת ידים כדין כל שאר אוכלים של תרומה. שסתם ידים שניות הן ופוסלות את התרומה: ומאכילין. לבהמה בטומאה. ואינו חושש אם מטמא אותן בידים בשעה שמאכילן לבהמה אבל כל זמן שאינו מאכילן לבהמה אסור לטמאן בידים: שורין בטהרה. ששרייתן במים מכשירתן לקבל טומאה. ואם שורה אותן בטומאה נמצא הכשרן וטומאתן באים כאחד וזה בלבד אוסרים ב''ה משום היכר כדי שידעו שהן תרומה: יאכלנו צריד. לשון יובש כמו צריד של מנחות שהיא מקום של מנחות שלא הגיע שם שמן. אף כאן יאכלו יבשים שלא יהא עליהן משקה בשעת אכילה. כדי שלא יהא ניכר שהוכשרו לקבל טומאה: כל מעשיהם בטומאה. ואפילו השרייה. והלכה כבית הלל: ט. הַפוֹרֵט סֶלַע מִמְּעוֹת מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים בְּכָל הַסֶלַע מָעוֹת, ובֵית הִלֵּל אוֹמְרִים בְּשֶׁקֶל כֶּסֶף וּבְשֶׁקֶל מָעוֹת. (רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר) אֵין מְחַלְּלִין כֶּסֶף וּפֵרוֹת עַל הַכֶּסֶף. וַחֲכָמִים מַתִּירִין: ברטנורה (ט) הפורט סלע ממעות מעשר שני. מי שיש לו מעות נחשת של מעשר שני ובא לפורטן בסלע כסף להעלות לירושלים מפני משאוי הדרך: בש''א בכל הסלע מעות. אם בא לפרטן יכול הוא לפרוט כלו. נותן מעות בשביל כל הסלע: ובית הלל אומרים. לא יפרוט אלא חציין. שכשיבא לירושלים. יהיה צריך לפרוטות מיד לקנות צרכי סעודה. ואם ירוצו הכל אצל שלחני לפרוט יוקירו הפרוטות ונמצא מעשר שני נפסד. לפיכך ישאו פרוטות עמהן להוציא במקצת ולכשיכלו יפרוט בכסף שבידו מעט מעט. שקל הוא חצי סלע: אין מחללין כסף ופירות על כסף. מי שיש לו חצי דינר כסף של מעשר. ופירות של מעשר שוים חצי דינר לא יצרפם יחד לחללם על דינר: וחכמים מתירין. בכה''ג ע''י צירוף פירות. כיון שאין לו אלא חצי דינר כסף. אבל לחלל דינר כסף ופירות שוין דינר על חצי סלע שהוא שני דינרין מודים חכמים שאין מחללים. והלכה כחכמים: י. הַפּוֹרֵט סֶלַע שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם, בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים בְּכָל הַסֶלַע מָעוֹת, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים בְּשֶׁקֶל כֶּסֶף ובְשֶׁקֶל מָעוֹת. הַדָּנִים לִפְנֵי חֲכָמִים אוֹמְרִים, בִּשְׁלשָׁה דִינָרִים כֶּסֶף וּבְדִינָר מָעוֹת. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, בִּשְׁלשָׁה דִינָרִים כֶּסֶף וּבִרְבִיעִית (כֶּסֶף בִּרְבִיעִית) מָעוֹת. וְרַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, אַרְבָּעָה אַסְפְּרֵי כָסֶף. שַׁמַּאי אוֹמֵר, יַנִּיחֶנָּה בַּחֲנוּת וְיֹאכַל כְּנֶגְדָּהּ: ברטנורה (י) הפורט סלע של מעשר שני בירושלים. שהיה מחליף סלע שבידו. ונוטל פרוטות להוציאם לצרכי סעודת מעשר: בש''א. אם בא להחליף כל הסלעים שבידו במעות יחליף: בה''א לא יחליף אלא חציין. שמא לא ישהה בעיר עד שיוציא את כלן. ויפקידם בעיר עד רגל אחר. והפרוטות מתעפשות ואם יחזור ויחליפם בסלעים נמצא שלחני משתכר ב' פעמים. ומעשר שני נפסד: הדנים לפני חכמים. שמעון בן עזאי. ושמעון בן זומא. וחנן המצרי: בשלש דינרים כסף ובדינר מעות. הסלע הוא ד' דינרים וכשבא להחליף הסלע לא יקח אלא בדינר א' פרוטות וג' דינרים יהיו כסף: וברביעית כסף ברביעית מעות. בדינר רביעי של כסף לא יקח אלא ברביעתו מעות של נחשת. ושלשה חלקים כסף. שנמצא לוקח מעות אחד מששה עשר בסלע בלבד: ארבעה אספרי כסף. הדינר חמשה אספר''י. ומטבע הוא בארץ יו''ן שעד היום קורין לו אספר''ו. נמצא הסלע עשרים אספר''ו כשהוא מחלל בדינר יחללנו על ארבעה אספר''ו כסף. ואספר''ו א' נחשת נמצא לוקח נחשת א' מעשרים בסלע בלבד: יניחנה בחנות ויאכל כנגדה. לא יחלל כלל על הפרוטות שמא ישכח ויעשה אותו חולין. אלא יניח הסלע אצל החנוני ויאכל כנגדה עד שתכלה. והלכה כדברי ב''ה בלבד: יא. כִּסֵּא שֶׁל כַּלָּה שֶׁנִּטְּלוּ חִפּוּיָיו, בֵּית שַׁמַּאי מְטַמְּאִין, וּבֵית הִלֵּל מְטַהֲרִין. שַׁמַּאי אוֹמֵר, אַף מַלְבֵּן שֶׁל כִּסֵא, טָמֵא. כִּסֵא שֶׁקְּבָעוֹ בָּעֲרֵבָה, בֵּית שַׁמַּאי מְטַמְּאִין, וּבֵית הִלֵּל מְטַהֲרִין. שַׁמַּאי אוֹמֵר, אַף הֶעָשׂוּי בָּהּ: ברטנורה (יא) שנטלו חפויו. רבותי פירשו מלשון חפי פותחת (שבת דף פ''א) שהם השינים הבולטים מן המפתחות שנוהגים לעשות בארץ ישמעאל אף כאן רגילים לעשות בכסא של כלה כמין שינים בולטים כדי שיסמכו עליהן. ורמב''ם פי' חפוייו פתוחין וציורין שעושים מעצים או מאבנים ומדביקין אותן בכסא הכלה: ב''ש מטמאים. דאכתי חזי לישיבה: וב''ה מטהרין. דלא חזי לכלה והוי כנשבר: אף מלבן הכסא טמא. כלומר אף מלבן הכסא בפני עצמו בלא הכסא ובלא חפויו טמא כ''ש שהכסא בלא חפויו טמא: מלבן. צורת לבינה מרובעת עושין על הכסא ויושבין עליו: כסא שקבעו בעריבה. הביא כסא ממקום אחר. וקבעו בעריבה דרך ישיבתו ועריבה אינה טמאה מדרס דחזיא ללישה ולא לישב עליה: ב''ש מטמאין. דלא בטל כסא לגבי עריבה: וב''ה מטהרין. ממדרס דבטל כסא לגבי עריבה. אבל כסא העשוי בגוף העריבה עצמה. מודו בית שמאי ובית הלל דטהור: שמאי אומר. אף כסא העשוי בעריבה עצמה טמא מדרס: יב. אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁחָזְרוּ בֵית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי. הָאִשָּׁה שֶׁבָּאָה מִמְּדִינַת הַיָּם וְאָמְרָה מֵת בַּעְלִי, תִּנָּשֵׂא. מֵת בַּעְלִי, תִּתְיַבֵּם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, לֹא שָׁמַעְנוּ אֶלָּא בְּבָאָה מִן הַקָּצִיר בִּלְבָד. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי, אַחַת הַבָּאָה מִן הַקָּצִיר וְאַחַת הַבָּאָה מִן הַזֵּיתִים וְאַחַת הַבָּאָה מִמְּדִינַת הַיָּם, לֹא דִבְּרוּ בַקָּצִיר אֶלָּא בַּהוֹוֶה. חָזְרוּ בֵית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּבֵית שַׁמַּאי בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, תִּנָּשֵׂא וְתִטּוֹל כְּתֻבָּתָהּ. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, תִּנָּשֵׂא וְלֹא תִטּוֹל כְּתֻבָּתָהּ. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי, הִתַּרְתֶּם אֶת הָעֶרְוָה הַחֲמוּרָה, לֹא תַתִּירוּ אֶת הַמָּמוֹן הַקַּל. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל, מָצִינוּ שֶׁאֵין הָאַחִים נִכְנָסִין לַנַּחֲלָה עַל פִּיהָ. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי, וַהֲלֹא מִסֵפֶר כְּתֻבָּתָהּ נִלְמוֹד, שֶׁהוּא כוֹתֵב לָהּ, שֶׁאִם תִּנָּשְׂאִי לְאַחֵר תִּטְּלִי מַה שֶּׁכָּתוּב לִיךְ. חָזְרוּ בֵית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי: ברטנורה (יב) אלא בבאה מן הקציר. כמעשה שהיה שהלכו בני אדם לקצור חטין ונשכו נחש לאחד מהן ומת. ובאה והודיעה בב''ד שלחו ומצאו כדבריה ולא התירו אלא דוגמתו שיהא הדבר קרוב. אבל ממדינת הים אינה נאמנת: אלא בהווה. מעשה שהיה כך היה. וה''ה לשאר מקומות: שאין האחין נכנסין. לנחלת בעלה. דרחמנא אמר ע''פ שני עדים. וגבי נשואין דידה הוא דאקילו משום עגונה: מספר כתובתה. מנוסח שהתקינו לכתוב בשטר כתובה: כשתנשאי לאחר. והרי היא נשאת וא''כ תטול כתובתה: יג. מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין, עוֹבֵד אֶת רַבּוֹ יוֹם אֶחָד וְאֶת עַצְמוֹ יוֹם אֶחָד, דִּבְרֵי בֵית הִלֵּל. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי, תִּקַּנְתֶּם אֶת רַבּוֹ, וְאֶת עַצְמוֹ לֹא תִקַּנְתֶּם. לִשָּׂא שִׁפְחָה, אֵינוֹ יָכוֹל. בַּת חוֹרִין, אֵינוֹ יָכוֹל. לִבָּטֵל, וַהֲלֹא לֹא נִבְרָא הָעוֹלָם אֶלָּא לְפִרְיָה וְרִבְיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה מה) לֹא תֹהוּ בְרָאָהּ, לָשֶׁבֶת יְצָרָהּ. אֶלָּא, מִפְּנֵי תִקּוּן הָעוֹלָם, כּוֹפִין אֶת רַבּוֹ וְעוֹשֶׂה אוֹתוֹ בֶן חוֹרִין וְכוֹתֵב שְׁטָר עַל חֲצִי דָמָיו. חָזְרוּ בֵית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּבֵית שַׁמַּאי: ברטנורה (יג) מי שחציו עבד וחציו ב''ח. כגון עבד של ב' שותפים ושחררו אחד מהן. א''נ שקבל רבו ממנו חצי דמיו. ושחרר חציו באותן הדמים: תקנתם את רבו. שאינו חסר כלום: לישא שפחה אינו יכול. מפני צד חירות שבו: בת חורין אינו יכול. מפני צד עבדות שבו: כופין את רבו ועושהו ב''ח. וה''ה אם היה עבד של מאה שותפין ואחד מהם שחררו. שכופין את כלם לשחררו: יד. כְּלִי חֶרֶס מַצִיל עַל הַכֹּל, כְּדִבְרֵי בֵית הִלֵּל. וּבֵית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, אֵינוֹ מַצִיל אֶלָּא עַל הָאֳכָלִין וְעַל הַמַּשְׁקִין וְעַל כְּלִי חָרֶס. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל, מִפְּנֵי מָה. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי, מִפְּנֵי שֶׁהוּא טָמֵא עַל גַּב עַם הָאָרֶץ, וְאֵין כְּלִי טָמֵא חוֹצֵץ. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית הִלֵּל, וַהֲלֹא טִהַרְתֶּם אֳכָלִים וּמַשְׁקִין שֶׁבְּתוֹכוֹ. אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאי, כְּשֶׁטִּהַרְנוּ אֳכָלִים וּמַשְׁקִים שֶׁבְּתוֹכוֹ, לְעַצְמוֹ טִהַרְנוּ. אֲבָל כְּשֶׁטִּהַרְתָּ אֶת הַכְּלִי, טִהַרְתָּ לְךָ וְלוֹ. חָזְרוּ בֵית הִלֵּל לְהוֹרוֹת כְּדִבְרֵי בֵית שַׁמַּאי: ברטנורה (יד) כלי חרס מציל על הכל. כלי חרס המוקף צמיד פתיל מציל על כל מה שבתוכו דכתיב (במדבר יט) וכל כלי פתוח אשר אין צמיד פתיל עליו טמא הוא. הא יש עליו צמיד פתיל טהור הוא ומה שבתוכו לא שנא כלים. ולא שנא אוכלים ומשקין ובכלי חרס הכתוב מדבר דכתיב וכל כלי פתוח במי שמטמא דרך פתחו ואינו מטמא דרך גבו: אינו מציל אלא על אוכלין ומשקין ועל כלי חרס. אבל על שאר כלים אינו מציל כדמפרש ואזיל: מפני מה. מפני שהוא טמא על גב ע''ה. שכל הנמצא אצל ע''ה בין כלים בין אוכלים ומשקין כולן בחזקת טמאין לפי שאינם בקיאים בהלכות טומאה וטהרה. וחושבין על טמא שהוא טהור: ואין כלי טמא חוצץ. אין מציל מפני הטומאה אלא כלי טהור בלבד אבל כלי טמא אינו מציל על מה שבתוכו וכלים של ע''ה הואיל ובחזקת טמאים הן אינן מצילין: לעצמו טהרנו. לע''ה לבדו טהרנו. ולא חיישינן דלמא אתי חבר לאשתמושי בהו שהרי הם בדלי' ממגעם. ובלא''ה נמי כל מאכלם טמא. הלכך אוכלים ומשקין וכ''ח שאין להם טהרה במקוה כשהיו בתוך צמיד פתיל של כלי ע''ה אמרי' להו טהורים הן. וישתמשו בהן הן שמחזיקין כליהם בחזקת טהורים. ואין לחוש שמא ישאל החבר מהן וישתמש בהן שהרי הן אצלו בחזקת טמאין ואין להם טהרה עולמית. אבל בכלי שטף. דאיכא למיחש שמא ישאל החבר מהן ויטבילם וישתמש בהם בלא הזאה ג' וז' שלא ידע שנטמאו באוהל המת. וחושב דטבילה בעלמא סגי להו להצילם מטומאה שנטמאין אגב עם הארץ. והיינו דתנן טהרת לך ולו. דאתי חבר לאשתמושי בהו. הלכך עשו דין שוה לכל. ואמרו דאין כלי שטף נצול בצמיד פתיל לא בשל חבר. ולא בשל ע''ה. ואם באו לגזור שלעולם כלי חרס של עם הארץ. לא יציל בצמיד פתיל לפי שהוא בחזקת טמא ואין כלי טמא מציל לא היו עמי הארצות מקבלין מהם. לפי שהן סבורים שהן בקיאין ושומרים כליהם בטהרה וכלים שלהן מצילין:

Guémara

עבודה זרה נה א
שָׁאַל אַגְרִיפָס שַׂר צָבָא אֶת רַבָּן גַּמְלִיאֵל. כְּתִיב בְּתוֹרַתְכֶם (דברים ד) כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אוֹכְלָה הוּא אֵל קַנָּא. כְּלוּם מִתְקַנֵּא. אֶלָּא חָכָם בְּחָכָם וְגִבּוֹר בְּגִבּוֹר וְעָשִׁיר בְּעָשִׁיר. אָמַר לוֹ: אֶמְשֹׁל לְךָ מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דוֹמֶה. לְאָדָם שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה עַל אִשְׁתּוֹ חֲשׁוּבָה מִמֶּנָּה אֵין מִתְקַנְּאָה בָּהּ פְחוּתָה מִמֶּנָּה מִתְקַנְּאָה בָּהּ. אָמַר לוֹ זוּנִין לְרִבִּי עֲקִיבָא: לִבִּי וְלִבָּךְ יַדְעֵי דַּעֲבוֹדַת אֱלִילִים לֵית בָּהּ מַשָּׁשָּׁא וְהָא קָחֲזִינָן גַּבְרֵי דְּאָזְלֵי כִּי מְתַבְּרֵי וְאָתוּ כִּי מְצַמְּדֵי מַאי טַעֲמָא. אָמַר לוֹ: אֶמְשֹׁל לָךְ מָשָׁל לְמַה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְאָדָם נֶאֱמָן שֶׁהָיָה בָּעִיר וְכָל בְּנֵי עִירוֹ הָיוּ מַפְקִידִין אֶצְלוֹ שֶׁלֹּא בְּעֵדִים וּבָא אָדָם אֶחָד וְהִפְקִיד לוֹ בְּעֵדִים. פַּעַם אַחַת שָׁכַח וְהִפְקִיד אֶצְלוֹ שֶׁלֹּא בְּעֵדִים דְּאָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: בֹּא וְנִכְפְּרֶנּוּ. אָמַר לָהּ: וְכִי מִפְּנֵי שֶׁשּׁוֹטֶה זֶה עָשָׂה שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן אָנוּ נְאַבֵּד אֶת אֱמוּנָתֵנוּ. אַף כָּךְ יִסּוּרִין בְּשָׁעָה שֶׁמְּשַׁגְּרִין אוֹתָן עַל הָאָדָם מַשְׁבִּיעִין אוֹתָן שֶׁלֹּא תֵּלְכוּ אֶלָּא בְּיוֹם פְּלוֹנִי וְלֹא תֵּצְאוּ אֶלָּא בְּיוֹם פְּלוֹנִי וּבְשָׁעָה פְּלוֹנִי וְעַל יַד פְּלוֹנִי וְעַל יַד סַם פְּלוֹנִי. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ לָצֵאת הָלַךְ זֶה לְבֵית עֲבוֹדַת אֱלִילִים אָמְרוּ: יִסּוּרִין דִּין הוּא שֶׁלֹּא נֵצֵא וְחוֹזְרִין וְאוֹמְרִים: וְכִי מִפְּנֵי שֶׁשּׁוֹטֶה זֶה עוֹשֶׂה שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן אָנוּ נְאַבֵּד שְׁבוּעָתֵנוּ וְהַיְנוּ דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן: מַאי דִּכְתִיב (דברים כו) וָחֳלָיִם רָעִים וְנֶאֱמָנִים רָעִים בִּשְׁלִיחוּתָן וְנֶאֱמָנִים בִּשְׁבוּעָתָן. אָמַר לֵהּ רָבָא בַּר יִצְחָק לְרַב יְהוּדָה: הָאִיכָּא בֵּית עֲבוֹדַת אֱלִילִים בְּאַתְרִין דְּכִי מִצְטְרִיךְ עָלְמָא לְמִטְרָא מִתְחֲזֵי לְהוּ בְּחֶלְמָא וְאוֹמֵר לְהוּ שַׁחֲטוּ לִי גַּבְרָא וְאַיְיתִי מִטְרָא שַׁחֲטֵי לָהּ גַּבְרָא וְאָתֵי מִטְרָא אָמַר לֵהּ הַשְׁתָּא אִי הֲוָה שְׁכִיבְנָא לֹא אַמְרִית לְכוּ הָא מִלְּתָא דְּאָמַר רַב: מַאי דִּכְתִיב (שם ד) אֲשֶׁר חָלַק ה' אֱלֹהֶיךָ אוֹתָם לְכָל הָעַמִּים. מְלַמֵּד שֶׁהֶחֱלִיקָן בִּדְבָרִים כְּדֵי לְטָרְדָן מִן הָעוֹלָם. וְהַיְנוּ דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַאי דִּכְתִיב (משלי ג) אִם לַלֵּצִים הוּא יָלִיץ וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן בָּא לִטַּמֵּא פּוֹתְחִין לוֹ בָּא לִטָּהֵר מְסַיְּעִין אוֹתוֹ:  רש''י אגריפס שר צבא. נכרי היה ממונה על ראשי גייסות ובימי אגריפס המלך היה: אין מתקנא בה. אשתו הראשונה אינה מקפדת לשנא את בעלה: זונן. ישראל היה: דאזלי כי מתברי. פסחים ההולכין לע''א שנתפרקו איבריהן מחמת חוליין וחוזרין באברין מצומדין: בשליחותן. שמייסרין את הגוף: שהחליקן בדברי'. מביאן לטעות:

Zohar

וילך רפו א
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי מַאי דִּכְתִיב (ירמיה ב) כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי אוֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחֲצוֹב לָהֶם בֹּארוֹת וְגוֹמֵר. אוֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים דָּא הוּא דְּלָא בָּעִי לְקַדְּשָׁא שְׁמָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּאָמֵן מַאי עוֹנָשֵׁיהּ כְּתִיב לַחְצוֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארוֹת נִשְׁבָּרִים דְּנָחֲתִין לְגֵיהִנָּם דַּרְגָא בָּתַר דַּרְגָא עַד דְּנָחֲתִין לַאֲבַדוֹן דְּאִקְּרֵי תַּחְתִּית וְאִי אִיהוּ קַדִּישׁ שְׁמָא דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְכַוָּנָא בְּאָמֵן כִּדְקָא יָאוּת סָלִיק דַּרְגָא בָּתַר דַּרְגָא לְאִתְעַדְּנָא מֵהַהוּא עָלְמָא דְּאָתֵי דְּנָגִיד תָּדִיר וְלָא פָּסִיק הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים לא) אֱמוּנִים נוֹצֵר ה' וּמְשַׁלֵּם עַל יֶתֶר עוֹשֵׂי גַּאֲוָה. תָּאָנא שִׁירָה מָשִׁיךְ בִּרְכָאָן מֵעֵילָא לְתַתָּא עַד דְּיִשְׁתַּכְּחוּן בִּרְכָאן בְּכֻלְּהוּ עָלְמִין (אָמַר רַבִּי יוֹסֵי זַמִּינִין אִנּוּן יִשְׂרָאֵל לְמֵימָר שִׁירָתָא שְׁלֵימָתָא שִׁירָה דְּכָלִיל כָּל שְׁאָר שִׁירִין הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (ישעיה יב) וַאֲמַרְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו) אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר זַמִּינִין אִנּוּן יִשְׂרָאֵל לְמֵימָר שִׁירָתָא מִתַּתָּא לְעֵילָא וּמֵעֵילָא לְתַתָּא וּלְקַשְּׁרָא קִשְׁרָא דִּמְהֵימָנוּתָא דִּכְתִיב (במדבר כא) אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת אָז שָׁר לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא אָז יָשִׁיר וְכֵן כֻּלְּהוּ כְּהַאי גַּוְנָא אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת מִתַּתָּא לְעֵילָא. עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ עֲלִי בְאֵר כְּלוֹמָר סָק לְאַתְרִיךְ לְאִתְאַחֲדָא בְּבַעֲלֵיךְ דָּא הוּא מִתַּתָּא לְעֵילָא וּלְבָתַר מֵעֵילָא לְתַתָּא (דְּהָא עַד הַשְׁתָּא בְּגָלוּתָא אִשְׁתַּכְּחַת עִמָּנָא) בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים דְּאוֹלִידוּ לָהּ אַבָּא וְאִימָא (לְעֵילָא) כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם אִלֵּין אֲבָהָן דְּאִקְּרוּן נְדִיבֵי עַמִּים כָּרוּהָ אֲתַר לְאִזְדַוָּגָא בָּהּ מַלְכָּא בְּבִרְכָן וּבַמֶּה הוּא זִוּוּגָא בִּמְחוֹקֵק דָּא יְסוֹד בְּמִשְׁעֲנוֹתָם דָּא נֵצַח וָהוֹד הָא מֵעֵילָא לְתַתָּא וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת הָא קִשּׁוּרָא שְׁלֵימָא קִשּׁוּרָא דִּמְהֵימָנוּתָא קִשּׁוּרָא קַיָּמָא דְּכֹלָּא בֵּיהּ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי זַמִּינִין יִשְׂרָאֵל לְמֵימָר שִׁירָתָא שְׁלֵימָתָא שִׁירָתָא דְּכָלִיל כָּל שְׁאָר שִׁירִין הֲדָא הוּא דִּכְתִיב וַאֲמַרְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו בְּהַהוּא זִמְנָא כְּתִיב (זכריה י''ד) וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד וּכְתִיב (תהלים קכ''ו) אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן. יִמְלוֹךְ יְיָ לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:  תרגום הזוהר אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מַהוּ שֶּׁכָּתוּב, כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי אוֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחֲצוֹב לָהֶם בֹּארוֹת וְגוֹ'. אוֹתִי עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים זֶה הוּא שֶׁלֹּא רָצוּ לְקַדֵּשׁ הַשֵּׁם שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּאָמֵן. מַהוּ עוֹנְשׁוֹ. הוּא שֶׁכָּתוּב, לַחֲצוֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארוֹת נִשְׁבָּרִים, שֶׁיּוֹרְדִים לַגֵּיהִנֹּם מַדְרֵגָה אַחַר מַדְרֵגָה עַד שֶׁיּוֹרְדִים לַאֲבַדּוֹן, שֶׁנִּקְרָא תַּחְתִּית. וְאִם הוּא מְקַדֵּשׁ הַשֵּׁם שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְכַוֵּן בְּאָמֵן כָּרָאוּי, עוֹלֶה מַדְרֵגָה אַחַר מַדְרֵגָה לְהִתְעַדֵּן מֵעוֹלָם הַבָּא הַהוּא, שֶׁנִּמְשָׁךְ תָּמִיד וְאֵינוֹ נִפְסָק. זֶה שֶׁאָמַר אֱמוּנִים נוֹצֵר ה' וּמְשַׁלֵּם עַל יֶתֶר עוֹשֶׂה גַּאֲוָה. לָמַדְנוּ שִׁירָה, מוֹשֶׁכֶת בְּרָכוֹת מִמַּעְלָה לְמַטָּה עַד שֶׁתִּמְצֶאנָה בְּרָכוֹת בְּכָל הָעוֹלָמוֹת. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, עֲתִידִים הֵם יִשְׂרָאֵל לוֹמָר שִׁירָה מִמַּטָּה לְמַעְלָה וּמִמַּעְלָה לְמַטָּה, וּלְקַשֵּׁר קֶשֶׁר שֶׁל אֱמוּנָה שֶׁכָּתוּב, אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת. אָז שָׁר, לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא אָז יָשִׁיר, דְּהַיְנוּ לְעָתִיד. וְכֵן כֻּלָּם עַל דֶּרֶךְ זֶה, שֶׁנֶּאֱמְרוּ בְּלָשׁוֹן עָתִיד. אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת, הוּא מִמַּטָּה לְמַעְלָה, עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ, עֲלִי בְּאֵר, כְּלוֹמָר, שֶׁאָמְרוּ לַמַּלְכוּת הַנִּקְרֵאת בְּאֵר, עֲלִי לִמְקוֹמֵךְ לְהִתְאָחֵד בְּבַעֲלֵךְ, זֶה הוּא מִמַּטָּה לְמַעְלָה. וְאַחַר כָּךְ מַמְשִׁיכִים מִמַּעְלָה לְמַטָּה, בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים, בְּאֵר, הִיא מַלְכוּת, חֲפָרוּהָ שָׂרִים, שֶׁהוֹלִידוּ אוֹתָהּ אַבָּא וְאִמָּא. כָּרוּהָ נְדִיבֵי עָם, אֵלֶּה הֵם הָאָבוֹת, שֶׁנִּקְרָאִים נְדִיבֵי עַמִּים. כָּרוּהָ, שֶׁיִּזְדַוֵּג בָּהּ הַמֶּלֶךְ בִּבְרָכוֹת. וּבַמֶּה. הוּא עַל יְדֵי זִוּוּג. בִּמְחוֹקֵק זֶה יְסוֹד. בְּמִשְׁעֲנוֹתָם זֶה נֵצַח וָהוֹד. עַד כָּאן מִמַּעְלָה לְמַטָּה. מִמִּדְבָּר, שֶׁהוּא הַמַּלְכוּת הַנִּקְרֵאת דִּבּוּר, מַתָּנָה, עוֹלֶה לִיסוֹד הַנִּקְרָא מַתָּנָה. וּמִמַּתָּנָה עוֹלֶה נַחֲלִיאֵל, שֶׁהוּא ת''ת. וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת, שֶׁהוּא או''א. זֶה הוּא קֶשֶׁר הַשָּׁלֵם קֶשֶׁר שֶׁל אֱמוּנָה, קֶשֶׁר שֶׁקִּיּוּם הַכֹּל בּוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, עֲתִידִים יִשְׂרָאֵל לוֹמָר שִׁירָה שְׁלֵמָה, שִׁירָה הַכּוֹלֶלֶת כָּל שְׁאָר שִׁירִים. זֶה שֶׁאָמַר, וַאֲמַרְתֶּם בַּיּוֹם הַהוּא הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו. בָּעֵת הַהִיא כָּתוּב, וְהָיָה ה' לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד. וְכָתוּב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ וְגוֹ'. בָּרוּךְ יְיָ לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן. יִמְלוֹךְ יְיָ לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן:

Halakha

הרמב''ם הלכות ברכות פרק ז א. מִנְהָגוֹת רַבּוֹת נָהֲגוּ חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל בִּסְעֻדָּה וְכֻלָּן דֶּרֶךְ אֶרֶץ. וְאֵלּוּ הֵן כְּשֶׁנִּכְנָסִין לִסְעֻדָּה הַגָּדוֹל שֶׁבְּכֻלָּן נוֹטֵל אֶת יָדָיו תְּחִלָּה וְאַחַר כָּךְ נִכְנָסִין וְיוֹשְׁבִין מְסֻבִּין וְגָדוֹל מֵסֵב בְּרֹאשׁ וְשֵׁנִי לוֹ לְמַטָּה הֵימֶנּוּ הָיוּ שָׁם שְׁלשָׁה מִטּוֹת גָּדוֹל מֵסֵב בְּרֹאשׁ וְשֵׁנִי לוֹ לְמַעְלָה הֵימֶנּוּ וּשְׁלִישִׁי לוֹ לְמַטָּה הֵימֶנּוּ: ב. בַּעַל הַבַּיִת מְבָרֵךְ הַמּוֹצִיא וּמַשְׁלִים הַבְּרָכָה וְאַחַר כָּךְ בּוֹצֵעַ וְהָאוֹרֵחַ מְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן כְּדֵי שֶׁיְּבָרֵךְ לְבַעַל הַבַּיִת. וְאִם הָיוּ כֻּלָּן בַּעֲלֵי הַבַּיִת הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן בּוֹצֵעַ וְהוּא מְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן:

Moussar

שערי תשובה דף לא עד הָרוֹאֶה אֶת אַנְשֵׁי מְקוֹמוֹ עַם קְשֵׁה עֹרֶף וְאוֹמֵר בְּלִבּוֹ אוּלַי לֹא יַקְשִׁיבוּ אִם אֲדַבֵּר לָהֶם נְכוֹחוֹת וּפִי אֲמַלֵּא תּוֹכָחוֹת. עַל כֵּן יַחֲשׂךְ פִּיו. הִנֵּה עֲוֹנוֹ יִשָּׂא כִּי לֹא נִסָּה לְהוֹכִיחַ וּלְהַזְהִיר אוּלַי אִם רוּחָם הֵעִיר יֵעוֹרוּ מִשְּׁנַת אִוַּלְתָּם וְלֹא תָּלִין אִתָּם מְשׁוּגָתָם. וְאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּעִנְיַן מַה שֶּׁכָּתוּב (יחזקאל ס) וְהִתְוֵיתָ תָּיו עַל מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים הַנֶּאֱנָחִים וְהַנֶּאֱנָקִים וְגוֹ'. אָמְרָה מִדַּת הַדִּין: אַף עַל פִּי שֶׁהַלָּלוּ צַדִּיקִים גְּמוּרִים וְקִיְּמוּ אֶת הַתּוֹרָה הָיָה לָהֶם לִמְחוֹת וְלֹא מִיחוּ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנַי שֶׁאִם הָיוּ מוֹחִים לֹא הָיוּ מְקַבְּלִים מֵהֶן. אָמְרָה מִדַּת הַדִּין: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם לְפָנֶיךָ גָּלוּי הֵם לֹא יָדְעוּ אִם יִשְׁמְעוּ הָעָם לְקוֹלָם וְאִם יֶחְדְּלוּ. וְצִוָּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ אַחֲרֵי כֵן (שם) וּמִמִּקְדָּשִׁי תָּחֵלוּ. וְהֵם וְהֵם הַצַדִּיקִים הַמְקֻדָּשִׁים כִּי נֶעֶנְשׁוּ עַל דְּבַר שֶׁלֹּא מִחוּ וְנֶאֱמַר (ויקרא יט) הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עַמִּיתֶךָ וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. וְאִם הַדָּבָר גָּלוּי לַכֹּל וְיָדוּעַ וְנִבְחָן וְנֶחְקָר כִּי הַחוֹטֵא שָׂנֵא מוּסָר וְלֹא יִשְׁמַע לְקוֹל מוֹרָיו וּמְלַמְּדָיו לֹא יַטֶּה אָזְנוֹ עַל זֶה נֶאֱמַר (משלי ט) אַל תּוֹכַח לֵץ פֶּן יִשְׂנָאֶךָ. וְאָמְרוּ: כְּשֵׁם שֶׁמִּצְוָה לוֹמַר דָּבָר הַנִּשְׁמָע, כָּךְ מִצְוָה לוֹמַר שֶׁלֹא דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נִשְׁמָע. וְאָמְרוּ מוּטָב שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹגְגִין וְאַל יִהְיוּ מְזִידִין:

L'intérêt de l'étude du 'Hok Lé-Israël

  • Procure un bienfait extraordinaire pour l'âme ('Avodat Hakodech du 'Hida)
  • Est une nourriture spirituelle pour la Chekhina (Maguen Avraham - Le Maguid de Trisk)
  • Une réparation....
  • Entraîne de mériter la miséricorde (Maguen Avraham - Le Maguid de Trisk)
  • Est réputée pour être une source de Parnassa (Guémara Bétsa 16a)
  • C'est une Mitsva pour tout Juif d'acquérir l'ouvrage 'Hok Lé-Israël" (Ma'assé Rokéa'h)
  • Procure une longévité de la vie éternelle et tout le bien réservé, dont aucun oeil n'a pu en percevoir l'ampleur (Yessod Véchorech Ha'avoda)