'Hok Lé-Israël est un nouveau programme d'étude quotidien d'une compilation de textes issus de la Torah écrite et de la Torah orale.

Conçu par le Ari Zal, et son disciple Rabbi 'Haïm Vital, cette étude permet chaque jour de toucher à l'ensemble des disciplines classiques du corpus de la Torah.

Pour être averti par e-mail des nouveaux cours quotidiens en vidéo, indiquez votre adresse e-mail dans le champ ci-dessous.

Paracha Béhar - Vendredi

21 minutes

Télécharger MP4

Cacher les commentaires Cacher le Targoum

Torah écrite

(נג) כִּשְׂכִ֥יר שָׁנָ֛ה בְּשָׁנָ֖ה יִהְיֶ֣ה עִמּ֑וֹ לֹֽא-יִרְדֶּ֥נּֽוּ בְּפֶ֖רֶךְ לְעֵינֶֽיךָ: כַּאֲגִיר שְׁנָא בִּשְׁנָא יְהֵי עִמֵהּ לָא יִפְלַח בֵּהּ בְּקַשְׁיוּ לְעֵינָיךְ: רש''י לא ירדנו בפרך לעיניך. כלומר ואתה רואה: (נד) וְאִם-לֹ֥א יִגָּאֵ֖ל בְּאֵ֑לֶּה וְיָצָא֙ בִּשְׁנַ֣ת הַיֹּבֵ֔ל ה֖וּא וּבָנָ֥יו עִמּֽוֹ: וְאִם לָא יִתְפָּרַק בְּאִלֵין וְיִפּוֹק בְּשַׁתָּא דְיוֹבֵלָא הוּא וּבְנוֹהִי עִמֵהּ: רש''י ואם לא יגאל באלה. באלה הוא נגאל, ואינו נגאל בשש: הוא ובניו עמו. הנכרי חיב במזונות בניו כישראל: (נה) מפטיר כִּֽי-לִ֤י בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵל֙ עֲבָדִ֔ים עֲבָדַ֣י הֵ֔ם אֲשֶׁר-הוֹצֵ֥אתִי אוֹתָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם: אֲרֵי דִילִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עַבְדִין עַבְדַי אִנוּן דִי אַפֵּקִית יָתְהוֹן מֵאַרְעָא דְמִצְרָיִם אֲנָא יְיָ אֱלָהֲכוֹן: רש''י כי לי בני ישראל עבדים. שטרי קודם: אני ה' אלהיכם. כל המשעבדן מלמטה כאלו משעבדן מלמעלה: כו (א) לֹֽא-תַעֲשׂ֨וּ לָכֶ֜ם אֱלִילִ֗ם וּפֶ֤סֶל וּמַצֵּבָה֙ לֹֽא-תָקִ֣ימוּ לָכֶ֔ם וְאֶ֣בֶן מַשְׂכִּ֗ית לֹ֤א תִתְּנוּ֙ בְּאַרְצְכֶ֔ם לְהִֽשְׁתַּחֲוֹ֖ת עָלֶ֑יהָ כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם: לָא תַעְבְּדוּן לְכוֹן טַעֲוָן וְצֶלֶם וְקָמָא לָא תְקִימוּן לְכוֹן וְאֶבֶן סָגְדָא לָא תִתְּנוּן בְּאַרְעֲכוֹן לְמִסְגֻד עֲלַהּ אֲרֵי אֲנָא יְיָ אֱלָהֲכוֹן: רש''י לא תעשו לכם אלילם. כנגד זה הנמכר לגוי, שלא יאמר הואיל ורבי מגלה עריות אף אני כמותו, הואיל ורבי עובד עבודה זרה אף אני כמותו, הואיל ורבי מחלל שבת אף אני כמותו, לכך נאמרו מקראות הללו. ואף הפרשיות הללו נאמרו על הסדר, בתחלה הזהיר על השביעית, ואם חמד ממון ונחשד על השביעית סופו למכור מטלטליו, לכך סמך לה וכי תמכרו ממכר (ויק' כה יד) , מה כתיב ביה או קנה מיד עמיתך (שם) , דבר הנקנה מיד ליד. לא חזר בו, סוף מוכר אחזתו. לא חזר בו, סוף מוכר את ביתו. לא חזר בו, סוף לוה ברבית. כל אלו האחרונות קשות מן הראשונות. לא חזר בו, סוף מוכר את עצמו. לא חזר בו, לא דיו לישראל אלא אפלו לגוי: ואבן משכית. לשון כסוי, כמו (שמות לג כב) ושכתי כפי, שמכסין הקרקע ברצפת אבנים: להשתחות עליה. אפלו לשמים, לפי שהשתחואה בפשוט ידים ורגלים היא, ואסרה תורה לעשות כן חוץ מן המקדש: (ב) אֶת-שַׁבְּתֹתַ֣י תִּשְׁמֹ֔רוּ וּמִקְדָּשִׁ֖י תִּירָ֑אוּ אֲנִ֖י יְהוָֽה: יָת יוֹמֵי שַׁבַּיָא דִילִי תִטְרוּן וּלְבֵית מַקְדְשִׁי תְּהוֹן דָחֲלִין אֲנָא יְיָ: פפפ: רש''י אני ה'. נאמן לשלם שכר:

Haftara

ירמיה לב

(ו) וַיֹּ֖אמֶר יִרְמְיָ֑הוּ הָיָ֥ה דְּבַר-יְהוָ֖ה אֵלַ֥י לֵאמֹֽר: (ז) הִנֵּ֣ה חֲנַמְאֵ֗ל בֶּן-שַׁלֻּם֙ דֹּֽדְךָ֔ בָּ֥א אֵלֶ֖יךָ לֵאמֹ֑ר קְנֵ֣ה לְךָ֗ אֶת-שָׂדִי֙ אֲשֶׁ֣ר בַּעֲנָת֔וֹת כִּ֥י לְךָ֛ מִשְׁפַּ֥ט הַגְּאֻלָּ֖ה לִקְנֽוֹת: (ח) וַיָּבֹ֣א אֵ֥לַי חֲנַמְאֵ֨ל בֶּן-דֹּדִ֜י כִּדְבַ֣ר יְהוָה֮ אֶל-חֲצַ֣ר הַמַּטָּרָה֒ וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֡י קְנֵ֣ה נָ֥א אֶת-שָׂדִ֨י אֲשֶׁר-בַּעֲנָת֜וֹת אֲשֶׁ֣ר | בְּאֶ֣רֶץ בִּנְיָמִ֗ין כִּֽי-לְךָ֞ מִשְׁפַּ֧ט הַיְרֻשָּׁ֛ה וּלְךָ֥ הַגְּאֻלָּ֖ה קְנֵה-לָ֑ךְ וָאֵדַ֕ע כִּ֥י דְבַר-יְהוָ֖ה הֽוּא: (ט) וָֽאֶקְנֶה֙ אֶת-הַשָּׂדֶ֔ה מֵאֵ֛ת חֲנַמְאֵ֥ל בֶּן-דֹּדִ֖י אֲשֶׁ֣ר בַּעֲנָת֑וֹת וָֽאֶשְׁקֲלָה-לּוֹ֙ אֶת-הַכֶּ֔סֶף שִׁבְעָ֥ה שְׁקָלִ֖ים וַעֲשָׂרָ֥ה הַכָּֽסֶף: (י) וָאֶכְתֹּ֤ב בַּסֵּ֙פֶר֙ וָֽאֶחְתֹּ֔ם וָאָעֵ֖ד עֵדִ֑ים וָאֶשְׁקֹ֥ל הַכֶּ֖סֶף בְּמֹאזְנָֽיִם: (יא) וָאֶקַּ֖ח אֶת-סֵ֣פֶר הַמִּקְנָ֑ה אֶת-הֶֽחָת֛וּם הַמִּצְוָ֥ה וְהַחֻקִּ֖ים וְאֶת-הַגָּלֽוּי: (יב) וָאֶתֵּ֞ן אֶת-הַסֵּ֣פֶר הַמִּקְנָ֗ה אֶל-בָּר֣וּךְ בֶּן-נֵרִיָּה֮ בֶּן-מַחְסֵיָה֒ לְעֵינֵי֙ חֲנַמְאֵ֣ל דֹּדִ֔י וּלְעֵינֵי֙ הָֽעֵדִ֔ים הַכֹּתְבִ֖ים בְּסֵ֣פֶר הַמִּקְנָ֑ה לְעֵינֵי֙ כָּל-הַיְּהוּדִ֔ים הַיֹּשְׁבִ֖ים בַּחֲצַ֥ר הַמַּטָּרָֽה: (יג) וָֽאֲצַוֶּה֙ אֶת בָּר֔וּךְ לְעֵינֵיהֶ֖ם לֵאמֹֽר: (יד) כֹּֽה-אָמַר֩ יְהוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לָק֣וֹחַ אֶת-הַסְּפָרִ֣ים הָאֵ֡לֶּה אֵ֣ת סֵפֶר֩ הַמִּקְנָ֨ה הַזֶּ֜ה וְאֵ֣ת הֶחָת֗וּם וְאֵ֨ת סֵ֤פֶר הַגָּלוּי֙ הַזֶּ֔ה וּנְתַתָּ֖ם בִּכְלִי-חָ֑רֶשׂ לְמַ֥עַן יַעַמְד֖וּ יָמִ֥ים רַבִּֽים: (טו) כִּ֣י כֹ֥ה אָמַ֛ר יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל ע֣וֹד יִקָּנ֥וּ בָתִּ֛ים וְשָׂד֥וֹת וּכְרָמִ֖ים בָּאָ֥רֶץ הַזֹּֽאת: (טז) וָאֶתְפַּלֵּ֖ל אֶל-יְהוָ֑ה אַחֲרֵ֤י תִתִּי֙ אֶת-סֵ֣פֶר הַמִּקְנָ֔ה אֶל-בָּר֥וּךְ בֶּן-נֵרִיָּ֖ה לֵאמֹֽר: (יז) אֲהָהּ֮ אֲדֹנָ֣י יְהוִה֒ הִנֵּ֣ה | אַתָּ֣ה עָשִׂ֗יתָ אֶת-הַשָּׁמַ֙יִם֙ וְאֶת-הָאָ֔רֶץ בְּכֹֽחֲךָ֙ הַגָּד֔וֹל וּבִֽזְרֹעֲךָ֖ הַנְּטוּיָ֑ה לֹֽא-יִפָּלֵ֥א מִמְּךָ֖ כָּל-דָּבָֽר: (יח) עֹ֤שֶׂה חֶ֙סֶד֙ לַֽאֲלָפִ֔ים וּמְשַׁלֵּם֙ עֲוֹ֣ן אָב֔וֹת אֶל-חֵ֥יק בְּנֵיהֶ֖ם אַחֲרֵיהֶ֑ם הָאֵ֤ל הַגָּדוֹל֙ הַגִּבּ֔וֹר יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁמֽוֹ: (יט) גְּדֹל֙ הָֽעֵצָ֔ה וְרַ֖ב הָעֲלִֽילִיָּ֑ה אֲשֶׁר-עֵינֶ֣יךָ פְקֻח֗וֹת עַל-כָּל-דַּרְכֵי֙ בְּנֵ֣י אָדָ֔ם לָתֵ֤ת לְאִישׁ֙ כִּדְרָכָ֔יו וְכִפְרִ֖י מַעֲלָלָֽיו: (כ) אֲשֶׁר-שַׂ֥מְתָּ אֹת֨וֹת וּמֹפְתִ֤ים בְּאֶֽרֶץ-מִצְרַ֙יִם֙ עַד-הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה וּבְיִשְׂרָאֵ֖ל וּבָֽאָדָ֑ם וַתַּעֲשֶׂה-לְּךָ֥ שֵׁ֖ם כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה: (כא) וַתֹּצֵ֛א אֶת-עַמְּךָ֥ אֶת-יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם בְּאֹת֣וֹת וּבְמוֹפְתִ֗ים וּבְיָ֤ד חֲזָקָה֙ וּבְאֶזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֔ה וּבְמוֹרָ֖א גָּדֽוֹל: (כב) וַתִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ אֶת-הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את אֲשֶׁר-נִשְׁבַּ֥עְתָּ לַאֲבוֹתָ֖ם לָתֵ֣ת לָהֶ֑ם אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ: (כג) וַיָּבֹ֜אוּ וַיִּֽרְשׁ֣וּ אֹתָ֗הּ וְלֹֽא-שָׁמְע֤וּ בְקוֹלֶ֙ךָ֙ (ובתרותך) וּבְתוֹרָתְךָ֣ לֹא-הָלָ֔כוּ אֵת֩ כָּל-אֲשֶׁ֨ר צִוִּ֧יתָה לָהֶ֛ם לַעֲשׂ֖וֹת לֹ֣א עָשׂ֑וּ וַתַּקְרֵ֣א אֹתָ֔ם אֵ֥ת כָּל-הָרָעָ֖ה הַזֹּֽאת: (כד) הִנֵּ֣ה הַסֹּלְל֗וֹת בָּ֣אוּ הָעִיר֮ לְלָכְדָהּ֒ וְהָעִ֣יר נִתְּנָ֗ה בְּיַ֤ד הַכַּשְׂדִּים֙ הַנִּלְחָמִ֣ים עָלֶ֔יהָ מִפְּנֵ֛י הַחֶ֥רֶב וְהָרָעָ֖ב וְהַדָּ֑בֶר וַאֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֛רְתָּ הָיָ֖ה וְהִנְּךָ֥ רֹאֶֽה: (כה) וְאַתָּ֞ה אָמַ֤רְתָּ אֵלַי֙ אֲדֹנָ֣י יְהוִ֔ה קְנֵֽה-לְךָ֧ הַשָּׂדֶ֛ה בַּכֶּ֖סֶף וְהָעֵ֣ד עֵדִ֑ים וְהָעִ֥יר נִתְּנָ֖ה בְּיַ֥ד הַכַּשְׂדִּֽים: (כו) וַיְהִי֙ דְּבַר-יְהוָ֔ה אֶֽל-יִרְמְיָ֖הוּ לֵאמֹֽר: (כז) הִנֵּה֙ אֲנִ֣י יְהוָ֔ה אֱלֹהֵ֖י כָּל-בָּשָׂ֑ר הֲֽמִמֶּ֔נִּי יִפָּלֵ֖א כָּל-דָּבָֽר:

Michna

אהלות ו

א. אָדָם וְכֵלִים נַעֲשִׂין אֹהָלִין לְטַמֵּא, אֲבָל לֹא לְטַהֵר. כֵּיצַד, אַרְבָּעָה נוֹשְׂאִין אֶת הַנִּדְבָּךְ, טֻמְאָה תַחְתָּיו, כֵּלִים שֶׁעַל גַּבָּיו טְמֵאִין. טֻמְאָה עַל גַּבָּיו, כֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו טְמֵאִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר מְטַהֵר. נָתוּן עַל אַרְבָּעָה כֵלִים, אֲפִלּוּ כְלֵי גְלָלִים, כְּלֵי אֲבָנִים, כְּלֵי אֲדָמָה, טֻמְאָה תַחְתָּיו, כֵּלִים שֶׁעַל גַּבָּיו טְמֵאִים. טֻמְאָה עַל גַּבָּיו, כֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו טְמֵאִים. נָתוּן עַל אַרְבָּעָה אֲבָנִים, אוֹ עַל דָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים, טֻמְאָה תַחְתָּיו, כֵּלִים שֶׁעַל גַּבָּיו טְהוֹרִין. טֻמְאָה עַל גַּבָּיו, כֵּלִים שֶׁתַּחְתָּיו טְהוֹרִין: ברטנורה (א) אדם וכלים נעשין אהלים לטמא. אוהל שנסמך על ידי אדם או על ידי כלים. נחשב אוהל לטמא כלים שתחתיו אפילו שלא כנגד הטומאה כאילו נתונים באוהל המת: אבל לא לטהר. דאין נחשבים אוהל לחוץ בפני הטומאה: נדבך. אבן גדולה ורחבה. לשון נדבכין די אבן גלל: כלים שעל גביו טמאין. שאינו חוצץ וכמאן דליתיה דמי, דאין עשוי אוהל לטהר: כלים שתחתיו טמאים. דלטמא נעשים אוהלים: ור' אליעזר מטהר. בתרווייהו. דסבר נעשה אוהל לטהר וחוצץ בפני הטומאה. ואין הלכה כרבי אליעזר: נתון על ארבעה כלים. אם היה הנדבך נתון על ארבעה כלים אפילו כלי גללים שאין מקבלים טומאה: על ארבעה אבנים שאינן כלים, נחשב אוהל לחוץ בפני הטומאה: דבר שיש בו רוח חיים. חוץ מאדם: ב. קוֹבְרֵי הַמֵּת שֶׁהָיוּ עוֹבְרִים בָּאַכְסַדְרָה, וְהֵגִיף אֶחָד מֵהֶן אֶת הַדֶּלֶת וּסְמָכוֹ בַמַּפְתֵּחַ, אִם יָכוֹל הַדֶּלֶת לַעֲמוֹד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, טָהוֹר. וְאִם לָאו, טָמֵא. וְכֵן חָבִית שֶׁל גְּרוֹגְרוֹת אוֹ קֵפָּה שֶׁל תֶּבֶן שֶׁהֵן נְתוּנוֹת בַּחַלּוֹן, אִם יְכוֹלִין הַגְּרוֹגְרוֹת וְהַתֶּבֶן לַעֲמוֹד בִּפְנֵי עַצְמָן, טְהוֹרִין. וְאִם לָאו, טְמֵאִין. בַּיִת שֶׁחֲצָצוֹ בְקַנְקַנִּים וְטָח בְּטִיחַ, אִם יָכוֹל הַטִּיחַ לַעֲמוֹד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, טָהוֹר. וְאִם לָאו, טָמֵא: ברטנורה (ב) אחד מהן. מאותן המלוים את המת לקוברו ולא מנושאי המטה. והוא הדין אם הגיף את הדלת אדם אחר. אלא אורחא דמלתא נקט: הגיף את הדלת. כדי שלא תכנס הטומאה לבית בשעה שיעברו דרך אכסדרה שלפני הבית דיש תקרה על גבה: אם יכול הדלת לעמוד. בלא סמיכת מפתח, הוי ליה מפתח כמאן דליתא והדלת חוצץ בפני הטומאה: ואם לאו טמא. דכל דבר הנסמך בכלים אינו חוצץ בפני הטומאה, כדאמרן דאין אדם וכלים נעשים אהלים לטהר. והיינו טעמא דתבן, והיינו טעמא דגרוגרות, והיינו טעמא דטיח, משום דעמידתן על ידי כלים שהם חבית וקופה וקנקנים: שהן נתונים בחלון. שיש בו טפח על טפח שמביא את הטומאה מבית לבית: אם יכולים הגרוגרות והתבן לעמוד בעצמן. בלא חבית וקופה: טהורים. שהכלים כמו שאינן, והגרוגרות והתבן מצילים. והוא שיהיו הגרוגרות שהסריחו ואינן ראויות לאכילה, וכן התבן מוסרח ואין ראוי לאכילת בהמה, ומבטל להו ואין דעתו לפנותן ומשום הכי חייצי, דכל היכא דאין התבן והגרוגרות סותמים הכל, כגון הכא דאיכא מקום קופה וחבית, אי לא מבטל להו לא חייצי: ואם לאו טמאין. ובלבד שתהא החבית אם היא של חרס פיה כנגד הטומאה ולפיכך אינה מצלת, שכל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה. אבל אם גב החבית כנגד הטומאה חוצצת בפני הטומאה, שאין כלי חרס מקבל טומאה מגבו: בית שחצצו בקנקנים. ופיהן כלפי הטומאה, דעכשיו אין מצילים: וטח בטיח. בין מבפנים בין מבחוץ: אם יכול הטיח לעמוד בפני עצמו טהור. שהטיח חוצץ בפני הטומאה: ג. כֹּתֶל הַמְשַׁמֵּשׁ אֶת הַבַּיִת, יִדּוֹן מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה. כֵּיצַד, כֹּתֶל שֶׁהוּא לָאֲוִיר וְהַטֻּמְאָה בְתוֹכוֹ, מֵחֶצְיוֹ וְלִפְנִים, הַבַּיִת טָמֵא, וְהָעוֹמֵד מִלְמַעְלָן טָהוֹר. מֵחֶצְיוֹ וְלַחוּץ, הַבַּיִת טָהוֹר, וְהָעוֹמֵד מִלְמַעְלָן טָמֵא. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, הַבַּיִת טָמֵא. וְהָעוֹמֵד מִלְמַעְלָן, רַבִּי מֵאִיר מְטַמֵּא, וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל הַכֹּתֶל לַבָּיִת: ברטנורה (ג) כותל שהוא לאויר. שצדו אחד אויר העולם, וצדו האחר משמש את הבית, כגון כותל שמפסיק בין בית לחצר או בין בית לגינה: והטומאה בתוכו. שנסדק הכותל ויש טומאה בחללו בתוך הסדק: מחציו ולפנים. אם הטומאה מן החצי של כותל לצד הבית: הבית טמא. כאילו היתה בתוך הבית, דההוא פלגא בתר בית שדינן ליה, והעומד בכותל למעלה אפילו עומד כנגד הטומאה: טהור. דלאו כטומאה רצוצה חשיבה. ואינה בוקעת ועולה, דהא חשבינן לה כמונחת באוהל: מחציו ולחוץ. לצד האויר. לא שדינן ליה בתר בית, ולפיכך העומד מלמעלה טמא כיון דלאו כמונחת באוהל היא הרי היא טומאה רצוצה ובוקעת ועולה: מחצה למחצה. שהטומאה באמצע: ר' מאיר מטמא. דשדינן ליה לכותל בתר בית ובתר אויר לחומרא: וחכמים מטהרים. דלגמרי שדינן ליה בתר בית. והלכה כחכמים: כל הכותל לבית. אפילו עומדת הטומאה בחצי של צד האויר הרי היא כאילו מונחת בתוך הבית: ד. כֹּתֶל שֶׁבֵּין שְׁנֵי בָתִּים וְהַטֻּמְאָה בְתוֹכוֹ, בַּיִת הַקָּרוֹב לַטֻּמְאָה, טָמֵא. וְהַקָּרוֹב לַטָּהֳרָה, טָהוֹר. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, שְׁנֵיהֶם טְמֵאִין. טֻמְאָה בְאֶחָד מֵהֶן וְכֵלִים בַּכֹּתֶל, מֵחֶצְיוֹ וּכְלַפֵּי טֻמְאָה, טְמֵאִים. מֵחֶצְיוֹ וּכְלַפֵּי טָהֳרָה, טְהוֹרִין. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, הֲרֵי הֵן טְמֵאִין. מַעֲזִיבָה שֶׁבֵּין הַבַּיִת לָעֲלִיָּה, טֻמְאָה בְתוֹכָהּ, מֵחֶצְיָהּ וּלְמַטָּן, הַבַּיִת טָמֵא וַעֲלִיָּה טְהוֹרָה. מֵחֶצְיָהּ וּלְמַעְלָן, הָעֲלִיָּה טְמֵאָה וְהַבַּיִת טָהוֹר. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, שְׁנֵיהֶן טְמֵאִין. טֻמְאָה בְּאֶחָד מֵהֶן וְכֵלִים בַּמַּעֲזִיבָה, מֵחֶצְיָהּ וּכְלַפֵּי טֻמְאָה, טְמֵאִין. מֵחֶצְיָהּ וּכְלַפֵּי טָהֳרָה, טְהוֹרִין. מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה, הֲרֵי הֵן טְמֵאִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, כָּל הַמַּעֲזִיבָה לָעֲלִיָּה: ברטנורה (ד) כותל שבין שני בתים. כותל המפסיק בין שני בתים: טומאה באחד מהן. באחד מן הבתים: מעזיבה. תקרה המפסקת בין בית לעלייה: ר' יהודה אומר וכו'. ואין הלכה כר' יהודה: ה. טֻמְאָה בֵין הַקּוֹרוֹת וְתַחְתֶּיהָ כִּקְלִיפַּת הַשּׁוּם, אִם יֶשׁ שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח, הַכֹּל טָמֵא. אִם אֵין שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח, רוֹאִין אֶת הַטֻּמְאָה כְּאִלּוּ הִיא אֹטֶם. הָיְתָה נִרְאֵית בְּתוֹךְ הַבַּיִת, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, הַבַּיִת טָמֵא: ברטנורה (ה) טומאה בין הקורות. בין קורות התקרה שהנסרים עליהן והמעזיבה על גבן. ומתניתין כר' יהודה דאמר כל המעזיבה לעליה, והשתא קאמר שאם היתה טומאה בקורות שתחת המעזיבה ומחיצה שהיא דקה כקליפת השום חוצצת בין הטומאה לבית, שאין הטומאה נראית בבית: אם יש במקום הטומאה פותח טפח. היינו שיש חלל טפח במקום הטומאה: הכל טמא. הבית והעליה: רואים את הטומאה כאילו היא אוטם. ואין יוצאה הטומאה לבית אלא בוקעת ועולה: היתה נראית בתוך הבית. שאין תחתיה כקליפת השום: בין כך ובין כך. בין יש בה פותח טפח בין אין בה פותח טפח: ו. בַּיִת הַמְשַׁמֵּשׁ אֶת הַכֹּתֶל, יִדּוֹן כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם. כֵּיצַד, כֹּתֶל שֶׁבֵּין שְׁנֵי כוּכִין, אוֹ בֵין שְׁתֵּי מְעָרוֹת, טֻמְאָה בַבָּתִּים וְכֵלִים בַּכֹּתֶל וַעֲלֵיהֶם כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם, טְהוֹרִין. טֻמְאָה בַכֹּתֶל וְכֵלִים בַּבָּתִּים וְעָלֶיהָ כִּקְלִפַּת הַשּׁוּם, טְהוֹרִין. טֻמְאָה תַחַת הָעַמּוּד, טֻמְאָה בוֹקַעַת וְעוֹלָה, בּוֹקַעַת וְיוֹרֶדֶת: ברטנורה (ו) בית המשמש את הכותל. המערות שתחת הקרקע, כשחופרים כוך למת מצד זה וכוך למת מצד השני, נמצא הכותל עשוי מאליו, משום הכי קרי ליה בית המשמש את הכותל, שעל ידי החפירה נעשה הכותל. אבל בנין שעל גבי קרקע, הכותל גורם לבית שיהיה בית, ומשום הכי קרי ליה כותל המשמש את הבית: טומאה בבתים. בכוכין ובמחילות: ועליהן כקליפת השום טהורין. דמפסיק לטומאה ואין דינם כדין כותל שבין שני בתים: טומאה תחת העמוד. אם יש עמוד בתוך הכוך או בתוך המערה וטומאה תחתיו והיא רוצצת שאין בה טפח על טפח ברום טפח: טומאה בוקעת ועולה בוקעת ויורדת. וכל שכנגד הטומאה למעלה ולמטה טמא, כדין כל טומאה מכוסה, ומן הצדדים טהור, והוא הדין לעמוד שבבית: ז. כֵּלִים שֶׁתַּחַת הַפֶּרַח, טְהוֹרִים. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי מְטַמֵּא. הַטֻּמְאָה וְהַכֵּלִים שֶׁתַּחַת הַפֶּרַח, אִם יֶשׁ שָׁם פּוֹתֵחַ טֶפַח, טְמֵאִין. וְאִם לָאו, טְהוֹרִין. שְׁנֵי פַרְדַּסְקִים זֶה בְצַד זֶה, אוֹ זֶה עַל גַּב זֶה, נִפְתַּח אֶחָד מֵהֶן, הוּא וְהַבַּיִת טָמֵא, וַחֲבֵרוֹ טָהוֹר, וְרוֹאִין אֶת הַפַּרְדַּסְקִין כְּאִלּוּ הוּא אֹטֶם, יִדּוֹן מֶחֱצָה לְמֶחֱצָה לְהָבִיא אֶת הַטֻּמְאָה לַבָּיִת: ברטנורה (ז) פרח. דבר בולט ורחב שיוצא בראש העמוד או באמצעו: כלים שתחת הפרח טהורים. הכא איירי בעמוד העומד ברשות הרבים או בגינה, וטומאה תחתיו, והפרח בולט מן העמוד טפח לחוץ ומאהיל על הכלים שתחתיו: טהורים. דטומאה בוקעת ועולה, וכל שבצדדים טהור: ר' יוחנן בן נורי מטמא. דפרח כעמוד, וכשהטומאה בוקעת חוזרת על הכלים שהפרח מאהיל עליהם. ואין הלכה כר' יוחנן בן נורי: הטומאה והכלים שתחת הפרח. כגון שהפרח מאהיל על הטומאה ועל הכלים: פותח טפח. שבולט הפרח חוץ לעמוד טפח: פרדסקים. עמודים חלולים נתונים בכותל הבית ובהן חלונות חלונות ויש להן דלתות, וטומאה תחת אותן עמודים: נפתח אחד מהן [הוא והבית טמא. שהטומאה בוקעת בתוכו ויוצאת לבית, אפילו הטומאה מחציו של כותל ולחוץ דאינו נידון כבית, אפילו הכי הבית טמא: ורואין את הפרדסקין כאילו הן אוטם. כלומר אם הדלת נעול ולא נפתח, רואין אותן כאילו אין שם חלל כלל, ואם טומאה תחתיהן נידון הכותל מחצה על מחצה ככל הני דתנן לעיל מחציו ולפנים הבית טמא, מחציו ולחוץ הבית טהור:

Guémara

נדה ך' ב

יַלְתָא אַיְיתָא דָמָא לְקָמֵיהּ דְּרַבָּה בַּר בַּר חָנָא וְטַמֵּי לָהּ. הָדַר אַיְיתָא לְקָמֵיהּ דְּרַב יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה וְדַכֵּי לָהּ. וְהֵיכִי עָבִיד הָכִי וְהָתַּנְיָא חָכָם שֶׁטִּמֵּא אֵין חֲבֵירוֹ רַשָּׁאי לְטַהֵר. אָסַר אֵין חֲבֵירוֹ רַשָּׁאי לְהַתִּיר. מֵעִקָרָא טִמּוּיֵי הֲוָה מְטַמֵּי לָהּ כֵּיוַן דְּאָמְרָה לֵיהּ דִּכָל יוֹמָא הֲוָה מְדַכֵּי לִי כִּי הַאי גַּוְונָא וְהָאִידְנָא הֲוָא הוּא דְחָשׁ בְּעֵינֵיהּ דַּכֵּי לָהּ. וּמִי מְהֵימְנֵי אִין וְהָתַּנְיָא נֶאֱמֶנֶת אִשָּׁה לוֹמַר כָּזֶה רָאִיתִי וְאִבַּדְתִּיו. אִיבַּעְיָא לְהוּ כָּזֶה טִיהַר אִישׁ פְּלוֹנִי חָכָם מַהוּ. תָּא שְׁמַע נֶאֱמֶנֶת אִשָּׁה לוֹמַר כָּזֶה רָאִיתִי וְאִבַּדְתִּיו. שַׁאנִי הָתָם דְּלֵיתֵיהּ לְקַמָּן. תָּא שְׁמַע דְּיַלְתָא אַיְיתָא דָמָא לְקָמֵיהּ דְרַבָּה בַּר בַּר חָנָא וְטַמֵּי לָהּ לְקָמֵיהּ דְּרַב יִצְחָק בְּרֵיה דְּרַב יְהוּדָה וְדַכֵּי לָהּ. וְהֵיכִי עָבִיד הָכִי וְהָתַּנְיָא חָכָם שֶׁטִּמֵּא אֵין חֲבֵירוֹ רַשָׁאי לְטַהֵר וכו'. וְאַמְרִינָן טְמוּיֵי הֲוָה מְטַמֵּי לָה. כֵּיוַן דְּאָמְרָה לֵיה דְּכָל יוֹמָא מְדַכֵּי לָה כִּי הַאי גּוֹוָנָא וְהָאִידְנָא הוּא דְחָשׁ בְּעֵינֵיה הָדַר דַּכֵּי לָה אַלְמָא מְהֵימְנָא לֵיה. רַב יִצְחָק בַּר יְהוּדָה אַגְמְרֵיה סָמַךְ: רש''י מעיקרא טמויי טמי לה. רבי יצחק משום כבודו דרבה בר בר חנה: כזה ראיתי. מביאה דם אחר או שלה או של חברתה ואומרת כזה ראיתי ואבדתיו אם דם זה טהור לא מספקינן ליה בטומאה משום דם האבוד דמהימנא למימר כזה ראיתי: כזה טיהר לי פלוני וכו'. מהו שתסמוך עליה חברתה שראתה דם זו ואמרה לה כדם זו הראיתי גם אני לפלוני חכם וטיהר: נאמנת אשה וכו'. אלמא קים לה במראה דמים: דליתא קמן. אבל הכא דאיתא קמן ניחזי אנן: אגמריה סמך. פשיטא ליה דטהור והאי דהוה מטמא מעיקרא משום כבודו דרבה בב''ח אבל אי הוה מספקא ליה לא הוה סמיך עלה:

Zohar

תרומה קלו ב

רַב הַמְנוּנָא סָבָא כַּד הֲוָה סְלִיק מִנַּהֲרָא בְמַעֲלֵי שַׁבַּתָּא הֲוָה יָתִיב רִגְעָא חָדָא וְזָקִיף עֵינוֹי וַהֲוָה חָדֵי וַהֲוָה אָמַר דַהֲוָה יָתִיב לְמֶחֱמֵי חֶדְוָה דְמַלְאֲכֵי עִלָּאי. אִלֵּין סַלְקִין וְאִלֵּין נַחֲתִין וּבְכָל מַעֲלֵי שַׁבַּתָּא יָתִיב בַּר נָשׁ בָּעוֹלָם הַנְּשָׁמוֹת. זַכָּאָה אִיהוּ מָאן דְּיָדַע בְּרָזִין דְּמָארֵיהּ. כַּד נָהִיר יְמָמָא בְיוֹמָא דְשַׁבַּתָּא סְלִיקוּ דְחֶדְוָה סָלִיק בְּכֻלְּהוּ עָלְמִין בְּנַיְיחָא בְחֶדְוָה כְּדֵין הַשָׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּמַעֲשֵׂה יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ מָאן שָׁמָיִם. אִלֵּין שָׁמַיִם דִּשְׁמָא עִלָּאָה אִתְחֲזֵי בְהוּ דִּשְׁמָא קַדִישָׁא אִתְרֲשִׁים בְּהוּ. מְסַפְּרִים. מָאי מְסַפְּרִים. אִי תֵימָא כְּמָאן דְּמִשְׁתָּעֵי סִפּוּר דְּבָרִים. לָאו הָכִי. אֶלָּא דְנַהֲרִין וּנְצִיצִין בִּנְצִיצוּ דִנְהוֹרָא עִלָּאָה וְסַלְקִין בִּשְׁמָא דְכָלִיל בִּנְהִירוּ דִשְׁלִימוּ עִלָּאָה. וּמָאן אִיהוּ סִפּוּר דְּנַצְצֵי בִנְהִירוּ דִשְׁלִימוּ דְסֵפֶר עִלָּאָה וּבְגִין כַּךְ סַלְקִין בִּשְׁמָא שְׁלִים וְנַהֲרִין בִּנְהִירוּ שְׁלִים וְנִצְצֵי בִנְצִיצוּ שְׁלִים. אִינְהוּ מְנַצְצֵי וְנַהֲרֵי בְּגַרְמַיְיהוּ מִגּוֹ נְהִירוּ דִנְצִיצוּ דְסֵפֶר עִלָּאָה וְנַצְצֵי וְנַהֲרֵי לְכָל סְטַר וּסְטָר (נ''א לְכָל כָּבוֹד וְכָבוֹד) דְּמִתְדַבְּקָן בֵּיהּ. דְּהָא מִנַּיְיהוּ מֵהַהוּא סְפִירוּ וּנְהִירוּ נָהִיר כָּל עִזְקָא וְעִזְקָא וְנָצִיץ בִּנְצִיצוּ. בְּגִין דִּבְהָאי יוֹמָא מִתְעַטְרָן שָׁמַיִם וְסַלְקִין בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא יַתִּיר מִשְּׁאָר יוֹמִין: תרגום הזוהר רַב הַמְּנוּנָא סָבָא כְּשֶׁעָלָה מִן הַנָּהָר בִּכְנִיסַת הַשַּׁבָּת, הָיָה יוֹשֵׁב רֶגַע אֶחָד, וְנָשָׂא עֵינָיו, וְהָיָה שָׂמֵחַ. וְהָיָה אוֹמֵר שֶׁהוּא יוֹשֵׁב לִרְאוֹת הַשִּׂמְחָה שֶׁל מַלְאָכִים הָעֶלְיוֹנִים, שֶׁאֵלּוּ עוֹלִים וְאֵלּוּ יוֹרְדִים. וּבְכָל עֵת כְּנִיסַת הַשַּׁבָּת, יוֹשֵׁב הָאָדָם בְּעוֹלָם הַנְּשָׁמוֹת. אַשְׁרֵי הוּא מִי שֶׁיּוֹדֵעַ בְּסוֹדוֹת אֲדוֹנוֹ. כְּשֶׁהֵאִיר הַיּוֹם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, עֲלִיַּת הַשִּׂמְחָה עוֹלָה בְּכָל הָעוֹלָמוֹת בְּנַחַת בְּחֶדְוָה. אָז, הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל וּמַעֲשֵׂי יָדָיו מַגִּיד הָרָקִיעַ. מִי הוּא שָׁמַיִם. הֵם שָׁמַיִם אֵלּוּ, שֶׁשֵּׁם הָעֶלְיוֹן נִרְאֶה בָּהֶם, וְשֵׁם הַקָּדוֹשׁ נִרְשָׁם בָּהֶם. מְסַפְּרִים, שׁוֹאֵל, מַהוּ פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל מְסַפְּרִים. אִם תֹּאמַר, כְּמִי שֶׁמְּסַפֵּר סִפּוּר דְּבָרִים, אֵינוֹ כֵּן. אֶלָּא שֶׁמֵּאִירִים וּמְנוֹצְצִים בְּהִתְנוֹצְצוּת שֶׁל אוֹר הָעֶלְיוֹן, וְעוֹלִים בַּשֵּׁם, הַכָּלוּל בְּהֶאָרַת הַשְּׁלֵמוּת הָעֶלְיוֹנָה. שׁוֹאֵל, מַה הוּא סִפּוּר, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם, הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים. וּמֵשִׁיב, שֶׁמִּתְנוֹצְצִים בְּהֶאָרַת הַשְּׁלֵמוּת שֶׁל סֵפֶר הָעֶלְיוֹן, וּמִשּׁוּם זֶה, עוֹלִים בַּשֵּׁם שָׁלֵם, שֶׁהוּא הַוָּיָה, וּמְאִירִים בְּאוֹר שָׁלֵם, וּמִתְנוֹצְצִים בְּהִתְנוֹצְצוּת שְׁלֵמָה, הֵם מִתְנוֹצְצִים וּמְאִירִים בְּעַצְמָם מִתּוֹךְ הָאוֹר שֶׁל הִתְנוֹצְצוּת סֵפֶר הָעֶלְיוֹן, וּמִתְנוֹצְצִים וּמְאִירִים לְכָל צַד וְצַד שֶׁמִּתְדַבְּקִים בּוֹ, כִּי מֵהֶם, מִסַפִּירִיוּת הַהוּא וּמִן הָאוֹר מֵאִיר כָּל טַבַּעַת וְטַבַּעַת וּמִתְנוֹצֵץ בְּהִתְנוֹצְצוּת, מִשּׁוּם שֶׁבַּיּוֹם הַזֶּה מִתְעַטְּרִים הַשָּׁמַיִם, וְעוֹלִים בַּשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, הַוָּיָה, יוֹתֵר מִבִּשְׁאָר הַיָּמִים.

Halakha

הרמב''ם ה' שבת פ''ח א. הַסוֹחֵט אֶת הַפֵּירוֹת לְהוֹצִיא מֵימֵיהֶן חַיָּב מִשּׁוּם מְפָרֵק. וְאֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיִּהְיֶה בְּמַשְׁקִין שֶׁסָּחַט כַּגְּרוֹגֶרֶת. וְאֵין חַיָּבִים מִן הַתּוֹרָה אֶלָּא עַל דְרִיכַת זֵיתִים וַעֲנָבִים בִּלְבָד. וּמוּתָּר לִסְחוֹט אֶשְׁכּוֹל שֶׁל עֲנָבִים לְתוֹךְ הָאוֹכֶל שֶׁמַּשְׁקֶה הַבָּא לְאוֹכֶל אוֹכֶל הוּא וְנִמְצָא כִּי מְפָרֵק אוֹכֶל מֵאוֹכֶל אֲבָל אִם סָחַט לַכֶּלִי שֶׁאֵין בּוֹ אוֹכֶל הֲרֵי זֶה דוֹרֵךְ וְחַיָּב. וְהַחוֹלֵב לְתוֹךְ הָאוֹכֶל אוֹ הַיּוֹנֵק בְּפִיו פָּטוּר וְאֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיַּחֲלוֹב לְתוֹךְ הַכֶּלִי: ב. הַזּוֹרֶה אוֹ הַבּוֹרֵר כַּגְּרוֹגֶרֶת חַיָּיב. וְהַמְּחַבֵּץ הֲרֵי הוּא תּוֹלְדָת בּוֹרֵר. וְכֵן הַבּוֹרֵר שְׁמָרִים מִתּוֹךְ הַמַּשְׁקִין הֲרֵי זֶה תּוֹלְדָת בּוֹרֵר אוֹ תּוֹלֶדֶת מְרַקֵּד וְחַיָּיב שֶׁהַזּוֹרֶה וְהַבּוֹרֵר וְהַמְּרַקֵד דּוֹמִין עִנְיָנֵיהֶם זֶה לָזֶה. וּמִפְּנֵי מַה מָנוּ אוֹתָן בִּשְׁלשָׁה מִפְּנֵי שֶׁכָּל מְלָאכָה שֶׁהָיָה בְּמִשְׁכָּן מוֹנִין אוֹתָהּ בִּפְנֵי עַצְמָהּ: ג. הַבּוֹרֵר אוֹכֶל מִתּוֹךְ פְּסוֹלֶת אוֹ שֶׁהָיוּ לְפָנָיו שְׁנֵי מִינֵי אוֹכְלִין וּבֵרֵר מִּין מִמִּין אַחֵר בְּנָפָה וּבִכְבָרָה חַיָּיב. בְּקָנוֹן אוֹ בְתַמְחוּי פָּטוּר. וְאִם בֵּירַר בְּיָדוֹ לֶאֱכוֹל לְאַלְתַּר מוּתָּר:

Moussar

מספר חסידים סי' ל''ה נְצוֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע כַּאֲשֶׁר תּוֹכִיחַ חֲבֵירְךָ מִי שֶׁדְּבָרָיו יוֹתֵר מִשִּׂכְלוֹ יְהֵא דְבָרָיו עָלָיו. מִי שֶׁשִּׂכְלוֹ יוֹתֵר מִדְּבָרָיו יִהְיוּ דְבָרָיו לוֹ. פֵּירוּשׁ מִי שֶׁדְּבָרָיו וְתוֹכְחוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם יוֹתֵר מִשִּׂכְלוֹ כְּלוֹמַר שֶׁאֵינוֹ חָכָם וּמַשְׂכִּיל לַעֲשׂוֹת כִּדְבָרָיו וְאֵין שִׂכְלוֹ מַכְרִיחוֹ לַעֲשׂוֹת כִּדְבָרָיו הַטּוֹבִים וְהָיוּ דְבָרָיו עָלָיו לְקָלוֹן שֶׁאוֹמְרִים הַשּׁוֹמְעִים לְכָל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר מוֹכִיחַ אוֹתָנוּ הוּא נֶעְדָּר מִמֶּנָּה. וְהוּא נָאֶה דּוֹרֵשׁ וְאֵינוֹ נָאֶה מְקַיֵּים. אֲבָל מִי שֶׁשִּׂכְלוֹ יוֹתֵר מִדְּבָרָיו שֶׁאֵינוֹ מוֹסִיף לְהוֹכִיחַ לִבְנֵי אָדָם כִּי אִם כְּפִי הָשֵּׂכֶל וְהַמוּסָר וְהַמַּעֲלוֹת טוֹבוֹת אֲשֶׁר בּוֹ יִהְיוּ דְבָרָיו לוֹ. כְּלוֹמַר דְּבָרִים הַטּוֹבִים שֶׁמּוֹכִיחַ בְּנֵי אָדָם יִהְיוּ לוֹ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת שֶׁאוֹמְרִים הַשּׁוֹמְעִים כָּל הַשֵּׂכֶל הַזֶה וְהַמּוּסָר אֲשֶׁר הוּא דוֹבֵר הַכֹּל בּוֹ לְלַמְּדָךְ שֶׁטּוֹב הַשְׁתִיקָה מִלְּהוֹסִיף בְּדִבּוּר כִּי תוֹסֶפֶת הַשְּׁתִיקָה לִכְבוֹדוֹ וּלְתִפְאַרְתּוֹ וְתוֹסֶפֶת הַדִּבּוּר לְקָלוֹן וּלְחֶרְפָּה. עַל כֵּן הַמְּעַיֵין בְּסֵפֶר הַחֲסִידוּת וְהַחָכְמָה יִתְכַּוֵין לַעֲשׂוֹת כְּפִי מַה שֶׁיַּשְׂכִּיל וְאַל יִתְכָּוֵין לְהַשְׂכִּיל כְּדֵי לָדַעַת סֵפֶר כִּי סִיפּוּר הַחָכְמָה אֵינָהּ תּוֹעֶלֶת לִמְסַפֵּר אוֹתָהּ שֶׁדְּבָרָיו יוֹתֵר מִשִּׂכְלוֹ. כְּלוֹמַר שֶׁמְּדַבֵּר אוֹתוֹ יוֹתֵר מִמַּה שֶׁרָאוּי לוֹ לְפִי חָכְמָתוֹ וְשִׂכְלוֹ כַּאֲשֶׁר אָמַר שְׁלּמֹה (משלי י''ז) לֹא נָאוָה לְנָבָל שְׂפַת יָתֶר אָז יִהְיוּ דְבָרָיו מוֹשְׁלִים עָלָיו וְנִלְכַּד הוּא בְּיָדָם. וּמִי שֶׁשִּׂכְלוֹ יוֹתֵר מִדְּבָרָיו שֶׁחָכְמָתוֹ גְּדוֹלָה וִיתֵרָה עַל דְּבָרָיו מִדָּה טוֹבָה שֶׁמֵּרוֹב שִׂכְלוֹ מוֹשֵׁל בְּרוּחוֹ וְאֵינוֹ מוֹצִיאָם כִּי אִם לְפִי דַעְתּוֹ וְשִׂכְלוֹ אָז יִהְיוּ דְבָרָיו נִשְׁמָעִים לוֹ כְּלוֹמַר הֲרֵי הֵן שֶׁלּוֹ וּבִרְשׁוּתוֹ כְּמוֹ (שה''ש ב) דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ:

L'intérêt de l'étude du 'Hok Lé-Israël

Procure un bienfait extraordinaire pour l'âme ('Avodat Hakodech du 'Hida)
Est une nourriture spirituelle pour la Chekhina (Maguen Avraham - Le Maguid de Trisk)
Une réparation....
Entraîne de mériter la miséricorde (Maguen Avraham - Le Maguid de Trisk)
Est réputée pour être une source de Parnassa (Guémara Bétsa 16a)
C'est une Mitsva pour tout Juif d'acquérir l'ouvrage 'Hok Lé-Israël" (Ma'assé Rokéa'h)
Procure une longévité de la vie éternelle et tout le bien réservé, dont aucun oeil n'a pu en percevoir l'ampleur (Yessod Véchorech Ha'avoda)