'Hok Lé-Israël est un nouveau programme d'étude quotidien d'une compilation de textes issus de la Torah écrite et de la Torah orale.

Conçu par le Ari Zal, et son disciple Rabbi 'Haïm Vital, cette étude permet chaque jour de toucher à l'ensemble des disciplines classiques du corpus de la Torah.

Pour être averti par e-mail des nouveaux cours quotidiens en vidéo, indiquez votre adresse e-mail dans le champ ci-dessous.

Paracha Nasso - Mardi

31 minutes

Télécharger MP4

Cacher les commentaires Cacher le Targoum

Torah écrite

(לא) וְזֹאת֙ מִשְׁמֶ֣רֶת מַשָּׂאָ֔ם לְכָל-עֲבֹדָתָ֖ם בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד קַרְשֵׁי֙ הַמִּשְׁכָּ֔ן וּבְרִיחָ֖יו וְעַמּוּדָ֥יו וַאֲדָנָֽיו: וְדָא מַטְרַת מַטוּלְהוֹן לְכָל פּוּלְחַנְהוֹן בְּמַשְׁכַּן זִמְנָא דַפֵּי מַשְׁכְּנָא וְעַבְרוֹהִי וְעַמוּדוֹהִי וְסַמְכוֹהִי: (לב) וְעַמּוּדֵי֩ הֶחָצֵ֨ר סָבִ֜יב וְאַדְנֵיהֶ֗ם וִֽיתֵדֹתָם֙ וּמֵ֣יתְרֵיהֶ֔ם לְכָל-כְּלֵיהֶ֔ם וּלְכֹ֖ל עֲבֹדָתָ֑ם וּבְשֵׁמֹ֣ת תִּפְקְד֔וּ אֶת-כְּלֵ֖י מִשְׁמֶ֥רֶת מַשָּׂאָֽם: וְעֲמוּדֵי דְדַרְתָּא סְחוֹר סְחוֹר וְסַמְכֵיהוֹן וְסִכֵּיהוֹן וְאַטוּנֵיהוֹן לְכָל מָנֵיהוֹן וּלְכֹל פּוּלְחַנְהוֹן וּבִשְׁמָהָן תְּמַנוּן יָת מָנֵי מַטְרַת מַטוּלְהוֹן: רש''י ויתדתם ומיתריהם. של עמודים, שהרי יתדות ומיתרי הקלעים במשא בני גרשון היו, ויתדות ומיתרים היו ליריעות ולקלעים מלמטה, שלא תגביהם הרוח, ויתדות ומיתרים היו לעמודים סביב לתלות בהם הקלעים בשפתם העליונה, בכלנסות וקנדסין [וקנטסין] , כמו ששנויה במלאכת המשכן: (לג) זֹ֣את עֲבֹדַ֗ת מִשְׁפְּחֹת֙ בְּנֵ֣י מְרָרִ֔י לְכָל-עֲבֹדָתָ֖ם בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד בְּיַד֙ אִֽיתָמָ֔ר בֶּֽן-אַהֲרֹ֖ן הַכֹּהֵֽן: דֵין פּוּלְחַן זַרְעֲיַת בְּנֵי מְרָרִי לְכָל פּוּלְחַנְהוֹן בְּמַשְׁכַּן זִמְנָא בִּידָא דְאִיתָמָר בַּר אַהֲרֹן כַּהֲנָא: (לד) וַיִּפְקֹ֨ד מֹשֶׁ֧ה וְאַהֲרֹ֛ן וּנְשִׂיאֵ֥י הָעֵדָ֖ה אֶת-בְּנֵ֣י הַקְּהָתִ֑י לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם וּלְבֵ֥ית אֲבֹתָֽם: וּמְנָא משֶׁה וְאַהֲרֹן וְרַבְרְבֵי כְנִשְׁתָּא יָת בְּנֵי קְהָת לְזַרְעֲיַתְהוֹן וּלְבֵית אֲבָהַתְהוֹן: (לה) מִבֶּ֨ן שְׁלֹשִׁ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה וְעַ֖ד בֶּן-חֲמִשִּׁ֣ים שָׁנָ֑ה כָּל-הַבָּא֙ לַצָּבָ֔א לַעֲבֹדָ֖ה בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד: מִבַּר תְּלָתִין שְׁנִין וּלְעֵלָא וְעַד בַּר חַמְשִׁין שְׁנִין כָּל דְאָתֵי לְחֵילָא לְפוּלְחָנָא בְּמַשְׁכַּן זִמְנָא:

Néviim (Prophètes)

שופטים - פרק יג

(יב) וַיֹּ֣אמֶר מָנ֔וֹחַ עַתָּ֖ה יָבֹ֣א דְבָרֶ֑יךָ מַה-יִּֽהְיֶ֥ה מִשְׁפַּט-הַנַּ֖עַר וּמַעֲשֵֽׂהוּ: וַאֲמַר מָנוֹחַ כְּעַן יִתְקַיְּימוּן פִּתְגָמָךְ מָה יְהֵי דְּחָזֵי לְרָבְיָא וּמָה נַעֲבֵיד לֵיהּ : רש''י מה יהיה משפט הנער ומעשהו . ( תרגום : ) מה חזי למעבד לעולימא ומה נעביד ליה : (יג) וַיֹּ֛אמֶר מַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה אֶל-מָנ֑וֹחַ מִכֹּ֛ל אֲשֶׁר-אָמַ֥רְתִּי אֶל-הָאִשָּׁ֖ה תִּשָּׁמֵֽר: וַאֲמַר מַלְאֲכָא דַיְיָ לְמָנוֹחַ מִכֹּל דַּאֲמַרִית לְאִתְּתָא תִּסְתְּמַר : (יד) מִכֹּ֣ל אֲשֶׁר-יֵצֵא֩ מִגֶּ֨פֶן הַיַּ֜יִן לֹ֣א תֹאכַ֗ל וְיַ֤יִן וְשֵׁכָר֙ אַל-תֵּ֔שְׁתְּ וְכָל-טֻמְאָ֖ה אַל-תֹּאכַ֑ל כֹּ֥ל אֲשֶׁר-צִוִּיתִ֖יהָ תִּשְׁמֹֽר: מִכָּל דְּיִפּוֹק מִגּוּפְנָא דְּחַמְרָא לָא תֵיכוֹל חֲמָר חֲדַת וְעַתִּיק לָא תִשְׁתֵּי וְכֹל מְסָאַב לָא תֵיכוֹל כָּל דִּי פַקִידְתֵּהּ תִּטַּר : (טו) וַיֹּ֥אמֶר מָנ֖וֹחַ אֶל-מַלְאַ֣ךְ יְהוָ֑ה נַעְצְרָה-נָּ֣א אוֹתָ֔ךְ וְנַעֲשֶׂ֥ה לְפָנֶ֖יךָ גְּדִ֥י עִזִּֽים: וַאֲמַר מָנוֹחַ לְמַלְאֲכָא דַיְיָ נֵיחוֹת כְּעַן יָתָךְ וְנַעֲבֵיד קֳדָמָךְ גַּדְיָא בַּר עִזֵּי : רש''י נעצרה נא אותך . נאסוף אותך אל הבית : (טז) וַיֹּאמֶר֩ מַלְאַ֨ךְ יְהוָ֜ה אֶל-מָנ֗וֹחַ אִם-תַּעְצְרֵ֙נִי֙ לֹא-אֹכַ֣ל בְּלַחְמֶ֔ךָ וְאִם-תַּעֲשֶׂ֣ה עֹלָ֔ה לַיהוָ֖ה תַּעֲלֶ֑נָּה כִּ֖י לֹא-יָדַ֣ע מָנ֔וֹחַ כִּֽי-מַלְאַ֥ךְ יְהוָ֖ה הֽוּא: וַאֲמַר מַלְאֲכָא דַיְיָ לְמָנוֹחַ אִם תַּחֲדִינֵנִי לָא אֵיכוֹל בְּלַחְמָךְ וְאִם תַּעֲבֵיד עֲלָתָא קֳדָם יְיָ תַּסְּקִינַּהּ אֲרֵי לָא יְדַע מָנוֹחַ אֲרֵי מַלְאֲכָא דַיְיָ הוּא :

Kétouvim (Hagiographes)

משלי - פרק לא

(יא) בָּ֣טַח בָּ֭הּ לֵ֣ב בַּעְלָ֑הּ וְ֝שָׁלָ֗ל לֹ֣א יֶחְסָֽר: דְּתָכֵל עֲלָהּ לִבֵּיהּ דְּבַעְלָהּ וְלָא מִתְבְּזָא וְלָא חָסְרָא : רש''י ושלל לא יחסר . כלומר לא יחסר טוב : ושלל לא יחסר . אוכל פירות בעוה''ז ובעוה''ב : (יב) גְּמָלַ֣תְהוּ ט֣וֹב וְלֹא-רָ֑ע כֹּ֝֗ל יְמֵ֣י חַיֶּֽיה: פַּרְעֲתֵיהּ טָבְתָא וְלָא בִישְׁתָא כָּל יוֹמֵי חַיָהָא : (יג) דָּ֭רְשָׁה צֶ֣מֶר וּפִשְׁתִּ֑ים וַ֝תַּ֗עַשׂ בְּחֵ֣פֶץ כַּפֶּֽיהָ: תְּבַעַת עַמְרָא וְכִתָּנָא וַעֲבַדַת הֵיךְ צִבְיָנָא דְאַיְדָהּ : רש''י דרשה צמר ופשתים . לפי שהמשילה לאשה דבר לפי המליצה כצרכי מלאכת הנשים , והמשל כך הוא , דורשת התורה מקרא משנה מדרש ומחזרת אחריהם שהם צרכי התלמידים : (יד) הָ֭יְתָה כָּאֳנִיּ֣וֹת סוֹחֵ֑ר מִ֝מֶּרְחָ֗ק תָּבִ֥יא לַחְמָֽהּ: וַהֲוַת הֵיךְ אִלְפַת דְּתִגְרָא דְמִן רָחִיק מַיְתְיָא מֵכְלוּתָא : רש''י היתה כאניות סוחר . מביאה היא ללומדיה ברכה ומזון : (טו) וַתָּ֤קָם | בְּע֬וֹד לַ֗יְלָה וַתִּתֵּ֣ן טֶ֣רֶף לְבֵיתָ֑הּ וְ֝חֹ֗ק לְנַעֲרֹתֶֽיהָ: וְקָמַת בְּלֵילְיָא וִיהֲבַת מְזוֹנָא לְבֵיתָהּ וּפוּלְחָנָא לְטַלְיָתָהָא :

Michna

גיטין ב

א. הַמֵּבִיא גֵט מִמְּדִינַת הַיָּם וְאָמַר בְּפָנַי נִכְתַּב אֲבָל לֹא בְפָנַי נֶחְתַּם, בְּפָנַי נֶחְתַּם אֲבָל לֹא בְפָנַי נִכְתַּב, בְּפָנַי נִכְתַּב כֻּלּוֹ וּבְפָנַי נֶחְתַּם חֶצְיוֹ, בְּפָנַי נִכְתַּב חֶצְיוֹ וּבְפָנַי נֶחְתַּם כֻּלּוֹ, פָּסוּל. אֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַי נִכְתַּב וְאֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַי נֶחְתַּם, פָּסוּל. שְׁנַיִם אוֹמְרִים בְּפָנֵינוּ נִכְתַּב וְאֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַי נֶחְתַּם, פָּסוּל. וְרַבִּי יְהוּדָה מַכְשִׁיר. אֶחָד אוֹמֵר בְּפָנַי נִכְתַּב וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים בְּפָנֵינוּ נֶחְתַּם כָּשֵׁר: ברטנורה (א) המביא. נחתם חציו. אחד מן העדים חתם בפני: בפני נכתב חציו וכו' פסול. ודוקא חציו האחרון. אבל בפני נכתב חציו הראשון שהוא שם האיש והאשה והזמן, כשר. וחציו הראשון נמי לא צריך שיראה הכתיבה עצמה, אלא אם שמע קול הקולמוס בלבד עובר על הנייר בשעת כתיבה, תו לא צריך: אחד אומר בפני נכתב ואחד אומר בפני נחתם פסול. בזמן שהגט יוצא מתחת יד אחד מהם, דאצרכוהו רבנן לשליח המביא גט למימר תרווייהו. אבל אם הגט יוצא מתחת ידי שניהם, כשר. ששנים שהביאו גט אין צריך שיאמרו בפנינו נכתב ובפנינו נחתם: שנים אומרים בפנינו נכתב ואחד אומר בפני נחתם פסול. בזמן שהגט יוצא מתחת יד אחד מהם. אבל אם יוצא מתחת יד שניהם, כשר: ורבי יהודה מכשיר. ואפילו יוצא מתחת ידו של אחד מהם. ואין הלכה כרבי יהודה: ב. נִכְתַּב בַּיּוֹם וְנֶחְתַּם בַּיּוֹם, בַּלַּיְלָה וְנֶחְתַּם בַּלַּיְלָה, בַּלַּיְלָה וְנֶחְתַּם בַּיּוֹם, כָּשֵׁר. בַּיּוֹם וְנֶחְתַּם בַלַּיְלָה, פָּסוּל. רַבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר, שֶׁהָיָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כָּל הַגִּטִּין שֶׁנִּכְתְּבוּ בַיּוֹם וְנֶחְתְּמוּ בַלַּיְלָה, פְּסוּלִין, חוּץ מִגִּטֵּי נָשִׁים: ברטנורה (ב) בלילה ונחתם ביום כשר. שהיום הולך אחר הלילה ואין זה מוקדם: ביום ונחתם בלילה פסול. שהרי מוקדם הוא. ותקנו חכמים זמן בגיטין, גזירה שמא יהיה נשוי עם בת אחותו ותזנה עליו וחס עליה שלא תחנק ונותן לה גט בלא זמן. וכשמעידים עליה בב''ד מוציאה גיטה ואומרת גרושה הייתי ופנויה באותה שעה: ור''ש מכשיר. דסבר ר''ש דחכמים תקנו זמן בגיטין משום פירי, שאם לא יהיה זמן בגט יהיה הבעל מוכר והולך פירות נכסי מלוג של אשתו לאחר גרושין, וכשתתבעו בדין יאמר קודם גירושין מכרתי. ולהכי מכשיר ר''ש בנכתב ביום ונחתם בלילה אע''פ שהוא מוקדם, דסבר משעה שנתן עיניו לגרש אע''פ שלא גירש שוב אין לו לבעל פירות. ואין הלכה כר''ש: ג. בַּכֹּל כּוֹתְבִין, בַּדְּיוֹ, בַּסַם, בַּסִקְרָא, וּבַקּוֹמוֹס, וּבַקַּנְקַנְתּוֹם, וּבְכָל דָּבָר שֶׁהוּא שֶׁל קַיָּמָא. אֵין כּוֹתְבִין לֹא בְמַשְׁקִים, וְלֹא בְמֵי פֵרוֹת, וְלֹא בְכָל דָּבָר שֶׁאֵינוֹ מִתְקַיֵּם. עַל הַכֹּל כּוֹתְבִין, עַל הֶעָלֶה שֶׁל זַיִת, וְעַל הַקֶּרֶן שֶׁל פָּרָה וְנוֹתֵן לָהּ אֶת הַפָּרָה, עַל הַיָּד שֶׁל עֶבֶד וְנוֹתֵן לָהּ אֶת הָעֶבֶד. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, אֵין כּוֹתְבִין לֹא עַל דָּבָר שֶׁיֶּשׁ בּוֹ רוּחַ חַיִּים, וְלֹא עַל הָאֳכָלִין: ברטנורה (ג) בדיו. אלמיד''ר בערבי: סיקרא. צבע אדום: קומוס. שרף האילן: קנקנתום. וידריאול''ו בלע''ז: על העלה של זית. תלושה: ונותן לה את הפרה. שאינו יכול לקצצו אחר כתיבה, דכתיב (דברים כ''ד) וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה, מי שאינו מחוסר אלא כתיבה ונתינה, יצא זה שמחוסר כתיבה קציצה ונתינה: רבי יוסי הגלילי אומר כו'. דרחמנא קרייה לגט ספר, מה ספר מיוחד שאין בו רוח חיים ואינו אוכל, אף כל שאין בו רוח חיים ואינו אוכל. ורבנן אמרי אי כתב בספר כדקאמרת, השתא דכתיב ספר, לספירת דברים הוא דאתא. והלכה כחכמים: ד. אֵין כּוֹתְבִין בִּמְחֻבָּר לַקַּרְקַע. כְּתָבוֹ בִמְחֻבָּר, תְּלָשׁוֹ וַחֲתָמוֹ וּנְתָנוֹ לָהּ, כָּשֵׁר. רַבִּי יְהוּדָה פּוֹסֵל, עַד שֶׁתְּהֵא כְּתִיבָתוֹ וַחֲתִימָתוֹ בְּתָלוּשׁ. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה אוֹמֵר, אֵין כּוֹתְבִין לֹא עַל הַנְּיָר הַמָּחוּק וְלֹא עַל הַדִּפְתְּרָא, מִפְּנֵי שֶׁהוּא יָכוֹל לְהִזְדַּיֵּף. וַחֲכָמִים מַכְשִׁירִין: ברטנורה (ד) אין כותבין במחובר. מפני שמחוסר קציצה: כתבו על המחובר וכו'. הכי קאמר, כתב במחובר הטופס, שהוא כל הגט כולו חוץ ממקום האיש ומקום האשה והזמן: ותלשו וחתמו. כלומר שכתב התורף שהוא מקום האיש והאשה והזמן אחר שתלשו: כשר. דכיון שנכתב התורף בתלוש, אע''פ שהטופס נכתב במחובר, כשר: על הנייר המחוק. שיכול לחזור ולמוחקו עד העדים ולכתוב עליו מה שירצה ולא מנכרא מלתא, שהרי עדים נמי על המחק הם חתומים: ודפתרא. אין המחק שלו ניכר. דיפתרא, דמליח וקמיח ולא עפיץ: וחכמים מכשירין. בגיטין בלבד. דסבירא להו עדי מסירה כרתי, והעדים שהגט נמסר בפניהם הם עיקר הגרושין, לא עדי חתימה. אבל בשאר שטרות דסמכינן אעדי חתימה, מודים חכמים שאין נכתבים לא על נייר מחוק ולא על דיפתרא. והלכה כחכמים: ה. הַכֹּל כְּשֵׁרִין לִכְתּוֹב אֶת הַגֵּט, אֲפִלּוּ חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן. הָאִשָּׁה כּוֹתֶבֶת אֶת גִטָּהּ, וְהָאִישׁ כּוֹתֵב אֶת שׁוֹבָרוֹ, שֶׁאֵין קִיּוּם הַגֵּט אֶלָּא בְחוֹתְמָיו. הַכֹּל כְּשֵׁרִין לְהָבִיא אֶת הַגֵּט, חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן וְסוֹמֵא וְנָכְרִי: ברטנורה (ה) ואפילו חרש שוטה וקטן. והוא שגדול עומד על גביו ואומר לו כתוב לשם פלוני. אבל נכרי ועבד, אפילו גדול עומד על גביו, לכתחלה לא יכתוב גט, מפני שהם בני דעת ואדעתא דנפשייהו עבדי, שאפילו גדול אומר לו כתוב לשם פלוני הוא לא יכתוב אלא לדעת עצמו. ואם נכרי ועבד כתבו טופס הגט, וישראל בן דעת כתב התורף שהוא שם האיש והאשה והזמן שכל אלו צריכין לשמן, הגט כשר. וכן חרש שוטה וקטן דאמרינן במתניתין שכשרים לכתוב את הגט, ה''מ טופס, אבל תורף אינו כשר אלא שיכתבנו ישראל גדול ובן דעת: חוץ מחרש שוטה וקטן. דלאו בני דעה נינהו: וסומא. פסול להביא גט מחוצה לארץ, שאינו יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם. אבל להביא גט בארץ ישראל שא''צ לומר בפני נכתב ובפני נחתם, או אפילו בחו''ל אם הגט מקויים בחותמיו, או להיות שליח של אשה לקבל גיטה, לכל אלו הסומא כשר: ונכרי. דליתיה בתורת גיטין וקדושין, ובמידי דלנפשיה לא חזי לא מצי למעבד שליחותא לאחריני: ו. קִבֵּל הַקָּטָן וְהִגְדִּיל, חֵרֵשׁ וְנִתְפַּקַּח, סוֹמֵא וְנִתְפַּתַּח, שׁוֹטֶה וְנִשְׁתַּפָּה, נָכְרִי וְנִתְגַּיַּר, פָּסוּל. אֲבָל פִּקֵּחַ וְנִתְחָרַשׁ וְחָזַר וְנִתְפַּקַּח, פָּתוּחַ וְנִסְתַּמָּא וְחָזַר וְנִתְפַּתַּח, שָׁפוּי וְנִשְׁתַּטָּה וְחָזַר וְנִשְׁתַּפָּה, כָּשֵׁר. זֶה הַכְּלָל, כֹּל שֶׁתְּחִלָּתוֹ וְסוֹפוֹ בְּדַעַת, כָּשֵׁר: ברטנורה (ו) קיבל הקטן. הגט מיד הבעל: והגדיל. קודם שמסרו לה: פתוח ונסתמא וחזר ונתפתח. אפילו לא חזר ונתפתח, הואיל והיה פתוח בשעת קבלת הגט שפיר מצי למיהוי שליח, דהא יכול לומר בפני נכתב ובפני נחתם. אלא איידי דבעי למתני סיפא וחזר ונשתפה, שצריך שיהיה בן דעת בשעת נתינה, תנא נמי רישא וחזר ונתפתח. וכל פסולי עדות בעבירה, פסולין להביא את הגט, שאין נאמנים לומר בפני נכתב ובפני נחתם. ואם הגט מקויים בחותמיו, כשרים להביאו: ז. אַף הַנָּשִׁים שֶׁאֵינָן נֶאֱמָנוֹת לוֹמַר מֵת בַּעְלָהּ, נֶאֱמָנוֹת לְהָבִיא אֶת גִטָּהּ, חֲמוֹתָהּ וּבַת חֲמוֹתָהּ וְצָרָתָהּ וִיבִמְתָּהּ וּבַת בַּעְלָהּ. מַה בֵּין גֵּט לְמִיתָה, שֶׁהַכְּתָב מוֹכִיחַ. הָאִשָּׁה עַצְמָהּ מְבִיאָה אֶת גִּטָּהּ, וּבִלְבַד שֶׁהִיא צְרִיכָה לוֹמַר, בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתָּם: ברטנורה (ז) חמותה ובת חמותה כו'. אינן נאמנות לומר מת בעלה, משום דסניין לה ומכוונין לקלקלה: ובלבד שהיא צריכה לומר בפ''נ ובפ''נ. ודוקא כשהתנה הבעל עמה בשעה שמסר הגט לידה ואמר לה לא תתגרשי אלא בבית דינו של פלוני ותאמרי בפ''נ ובפ''נ. והב''ד לוקחין אותו מידה אחר שאמרה בפ''נ ובפ''נ, וממנין שליח שיחזור ויתן אותו לה. אבל אשה שגיטה יוצא מתחת ידה בכל מקום שהיא, הרי זו מגורשת, ואפילו שאין הגט מקוים בחותמיו, ואינה צריכה שתאמר בפני נכתב ובפני נחתם:

Guémara

גיטין כג א

חוּץ מֵחֶרֶשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן וְסוֹמֵא וְנָכְרִי. בִּשְׁלָמָא חֶרֶשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן דְּלָאו בְּנֵי דֵעָה נִינְהוּ נָכְרִי נַמֵי דְּלָאו בַּר הַתֵּירָה הוּא. אֶלָּא סוֹמֶא אֲמָאי לָא. אָמַר רַב שֵׁשָׁת לְפִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ מִמִּי נוֹטְלוֹ וּלְמִי נוֹתְנוֹ. מַתְקִיף לָהּ רַב יוֹסֵף הֵיאָךְ סוֹמֶא מוּתָּר בְּאִשְׁתּוֹ. הֵיאָךְ בְּנֵי אָדָם מוּתָּרִים בִּנְשׁוֹתֵיהֶם בַּלַּיְלָה. אֶלָּא בִּטְבִיעוּת עֵינָא דְקָלָא הָכָא נַמֵי בִּטְבִיעוּת עֵינָא דְקָלָא. אֶלָּא אָמַר רַב יוֹסֵף הָכָא בְּחוּצָה לָאָרֶץ עַסְקִינָן דְבָעֵי לְמֵימָר בְּפָנַי נִכְתַּב וּבְפָנַי נֶחְתַּם. וְלָא מָצִי לְמֵימָר. אָמַר לֵיהּ אַבַּיֵּי אֶלָּא מֵעַתָּה פָּתוּחַ וְנִסְתַּמָּא דְמָצֵי אָמַר הֲכִי נַמֵי דְכָשֵׁר. וְהָא קָתָּנֵי פָּתוּחַ וְנִסְתַּמָּא וְחָזַר וְנִתְפַּתַּח כָּשֵׁר חָזַר וְנִתְפַּתַּח אִין לָא חָזַר וְנִתְפַּתַּח לֹא הוּא הַדִּין דְאַף עַל גַּב דְלֹא חָזַר וְנִתְפַּתַּח וְאַיְידִי דְקָתָּנֵי שָׁפוּי וְנִשְׁתַּטָּה וְחָזַר וְנִשְׁתַּפָּה טַעְמָא דְחָזַר וְנִשְׁתַּפֶּה הָא לָא חָזַר וְנִשְׁתַּפֶּה לָא. תָּנָא נַמֵי פָּתוּחַ וְנִסְתַּמָּא וְחָזַר וְנִתְפַּתַּח. אָמַר רַב אָשֵׁי דִיקָא נַמֵי דְקָתָּנֵי זֶה הַכְּלַל כָּל שֶׁתְּחִלָּתוֹ וְסוֹפוֹ בְּדַעַת כָּשֵׁר וְלֹא קָתָּנֵי כָּל שֶׁתְּחִלָּתוֹ וְסוֹפוֹ בַּכַּשְׁרוּת כָּשֵׁר שְׁמַע מִינָהּ. בָּעוּ מִינֵיהּ מֵרִבִּי אָמֵי עֶבֶד מַהוּ שֶׁיֵּעָשֶׂה שְׁלִיחַ לְקַבֵּל גֵּט אִשָּׁה מִיַּד בַּעְלָהּ אָמַר לְהוּ מִדְקָא פָסִיל לֵיהּ לְנָכְרִי מִכְּלַל דְּעֶבֶד כָּשֵׁר. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן אֵין הָעֶבֶד נַעֲשֶׂה שְׁלִיחַ לְקַבֵּל גֵּט לְאִשָּׁה מִיַּד בַּעְלָהּ לְפִי שֶׁאֵינוֹ בְּתוֹרַת גִּיטִין וְקִדּוּשִׁין. מַתְקִיף לָהּ רִבִּי אֶלְעָזָר טַעְמָא בְּמִילְתָא דְלֶיתֵיהּ הָא בְּמִילְתָא דְאִיתֵיהּ כָּשֵׁר וְהָא נָכְרִי וְהָא כוּתִי דְאִיתְנְהוּ בְּתוֹרַת תְּרוּמָה דְנַפְשַׁיְיהוּ. דִּתְנַן הַנָּכְרִי וְהַכּוּתִי שֶׁתָּרְמוּ מִשֶּׁלָּהֶם תְּרוּמָתָן תְּרוּמָה וּתְנַן נָכְרִי שֶׁתָּרַם שֶׁל יִשְׂרָאֵל אֲפִילוּ בִּרְשׁוּת אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה מָאי טַעְמָא לָאו מִשּׁוּם דִּכְתִיב (במדבר י''ח) אַתֶּם גַּם אַתֶּם מַה אַתֶּם יִשְׂרָאֵל אַף שְׁלוּחֲכֶם יִשְׂרָאֵל. אֲמָרֵי דְבֵי רִבִּי יַנַּאי לָא מַה אַתֶּם בְּנֵי בְרִית אַף שְׁלוּחֲכֶם בְּנֵי בְרִית: רש''י דלאו בני דעה נינהו. וגבי שליחות איש בעינן ולא קטן דשליחות נפקא לן מויקחו איש שה לבית אבות אחד לוקח לכולן: דלאו בר היתרא הוא. דאין להן קדושין ואין גיטין נוהגין בהם ובמידי דלנפשיה לא חזי לא מצי למעבד שליחותא לאחריני: הא לא חזר ונשתפה לא. דטעמא משום דעה הוא וצריך להיות בן דעת לעשות שליחותא: דיקא נמי. דלגבי פתוח ונסתמא לא תנא דוקא חזר ונתפתח: מדקתני סיפא וכו'. אלמא היכא דטעמא משום דעה הוא דבעינן תחלה וסוף אבל סומא לא הוי טעמא משום דעה לא בעינן תחלה וסוף אלא תחלה לחודיה דלא מצי למימר בפני נכתב דאי בסומא דוקא נתני כל שתחלתו וסופו בכשרות: מהו שיעשה שליח. לאשה עבד של כל אדם מהו שיעשה שליח לאשה בעלמא: לקבל גט מיד בעלה. ותהא מגורשת בקבלתו והוא הדין נמי להולכה דכולה חדא טעמא הוא אלא כך היתה השאלה בבית המדרש: מדקא פסיל לכותי. במתני' בהבאה ולא תנא עבד: מכלל דעבד כשר. וכי היכי דכשר להבאה להיות שליח לגרש כך כשר לקבלה להיות שליח להתגרש שאין חילוק טעם ביניהם: הא במילתא דאיתיה. כגון תרומה שאסור לעבד לאכול טבל ואם יש לו טבל שניתן לו על מנת שאין לרבו רשות בו מפריש תרומה הימנו ותרומתו תרומה דעבד כאשה בכל המצות ואימא נמי דכשר להיות שליח לתרום: שתרמו את שלהם תרומתן תרומה. ואסורה לזרי' דסבר אין קנין לכותי בא''י להפקיע מקדושת מעשר והקדש הכותי הקדש כדילפינן מאיש איש לרבות את הכותים שנודרים נדרים ונדבות כישראל: אפי' ברשותו. של ישראל שעשאו שליח מ''מ אין תרומתו תרומה: מ''ט. אינה תרומה: לאו משום. דשליחות דתרומה דכתיב כן תרימו גם אתם ודרשינן מדמצי למיכתב אתם וכתיב גם אתם לרבו' שלוחכם ואיתקש שליח לשולחו בהאי קרא למימר דמה אתם בנ''י אף שלוחכם ישראל ומאי מיעוטא איכא למעוטי נמי לעבד שתרם את של ישראל ברשות: לא מה אתם בני ברית. מהולין ובאו בברית מצות: אף שלוחכם בני ברית. לאפוקי כותי אבל עבד בן ברית הוא כדכתיב מחוטב עציך וגו':

Zohar

נשא קכד א

אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וְגוֹמֵר. מָאי הָאי לְגַבֵּי הָאי אֶלָּא כְמָה דִכְתִיב לִמְעוֹל מַעַל בַּיְיָ. רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר אִישׁ אִישׁ. מָאי הָאי אִישׁ אִישׁ דְּהָא בְחָד סַגֵּי אֶלָּא הָא אוּקְמוּהָ. אֲבָל אִישׁ אִישׁ מַשְׁמַע אִישׁ דְּאִיהוּ אִישׁ וְקִיֵּים קְרָא דִכְתִיב שְׁתֵה מַיִם מִבּוֹרֶךָ וְגוֹמֵר. כְּדֵין הוּא אִישׁ בְּעַלְמָא אִישׁ לְגַבֵּי אִתְּתֵיהּ וּמָעֲלָה בוֹ מַעַל הָא בְחַד סָגֵי אֲמָאי תְּרֵי אֶלָּא חָד לְעֵילָא וְחָד לְתַתָּא. חַד לִכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל וְחַד לְבַעְלָהּ. בְּגִין כַּךְ וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ. אֲמָאי אֶל הַכֹּהֵן רָזָא דְּמִלָּה בְגִין דְּכַהֲנָא שׁוּשְׁבִינָא אִיהוּ דְמַטְרוֹנִיתָא הָכָא אִית לְאִסְתַּכְּלָא הָא כְתִיב (ויקרא א') וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר וְשָׁחַט אַחֲרָא וְלָאו כַהֲנָא דְכַהֲנָא אָסִיר לֵיהּ בְּדִינָא בְּגִין דְּלָא יַפְגִּים הַהוּא אַתַר דְאָחִיד בֵּיהּ וְאַתְּ אַמְרַת וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן לְמֵדָן דִּינָהָא. אֶלָּא וַדָּאי כַהֲנָא לְדָא חָזֵי בְגִין דְּאִיהוּ שׁוּשְׁבִינָא לְמַטְרוֹנִיתָא וְכָל נְשֵׁי עַלְמָא מִתְבָּרְכָן (נ''א אִתְאַחֲדָת) בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל וְעַל דָּא אִתְּתָא דִלְתַתָּא מִתְבָּרְכָא בְשֶׁבַע בְּרָכוֹת דַאֲחִידַת בָּהּ בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל וְכַהֲנָא קָאִים לְאַתְקְנָא מִלֵּי דְמַטְרוֹנִיתָא וּלְעַיְּינָא בְכָל מַה דְאִצְטְרִיךְ בְּגִין כַּךְ כַּהֲנָא לְדָא וְלָא אַחֲרָא. וְאִי תֵימָא דְאִיהוּ עָבִיד דִּינָא לָאו הָכִי אֶלָּא לְאַסְגָּאָה שְׁלָמָא בְּעַלְמָא קָא אִשְׁתְּדַל בְּהָאי וּלְאַסְגָּאָה חֶסֶד. דְאִי הַהִיא אִתְּתָא אִשְׁתְּכָחַת זַכָּאָה כַהֲנָא אַסְגֵּי שְׁלָמָא בְהוּ וְלֹא עוֹד אֶלָּא דְמִתְעַבְּרָא בִבְרָא דְכַר וְאִתְעֲבִיד שְׁלָמָא עַל יְדוֹי. וְאִי לָא אִשְׁתְּכָחַת זַכָּאָה אִיהוּ לָא עָבִיד דִּינָא אֶלָּא הַהוּא שְׁמָא קַדִּישָׁא דְאִיהִי קָא מְשַׁקְּרַת בֵּיהּ הוּא עָבִיד דִּינָא בָדִיק לָהּ. תָּא חֲזֵי כַהֲנָא לָא עָיִיל גַּרְמָהּ לְהָאי אֶלָּא כַד הִיא יְהֲבַת גַרְמָהּ קָמֵיהּ לְחַפָּאָה (נ''א לְזַכָּאָה) זִמְנָא וּתְרֵין שָׁאִיל לָה כֵּיוַן דְּאִיהִי בַעְיָא לְאִשְׁתַּכְּחָא זַכָּאָה כְדֵין כַּהֲנָא עָבִיד עוֹבָדָא בְגִין לְאַסְגָּאָה שְׁלָמָא. כַּהֲנָא כְתִיב שְׁמָא קַדִּישָׁא חָד זִמְנָא בְאֹרַח מֵישָׁר לְבָתָר כְּתִיב לֵיהּ. לְמַפְרֵעַ אַתְוָון סְרִיטִין בִּטְהִירִין דִּינָא בְדִינָא. רַחֲמֵי בְרַחֲמֵי. רַחֲמֵי בְדִינָא וְדִינָא בְרַחֲמֵי. אִשְׁתְּכָחַת זַכָּאָה אַתְוָון רַחֲמֵי אִשְׁתְּכָחוּ וְדִינִין סַלְקִין. לָא אִשְׁתְּכָחַת כִדְקָא יֵאוֹת רַחֲמֵי סַלְקִין וְדִינִין אִשְׁתְּאָרוּ וּכְדֵין דִינָא אִתְעֲבִיד: תרגום הזוהר אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ וְגוֹ': שׁוֹאֵל, מַה זֶּה אֵצֶל זֶה. כְּלוֹמָר לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת סוֹטָה לְפָרָשַׁת מְעִילָה. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב שָׁם. (במדבר ה') לִמְעוֹל מַעַל בַּה', כָּתוּב גַּם כָּאן בְּסוֹטָה, וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל. וְהֵם עִנְיָן אֶחָד, וְעַל כֵּן נִסְמְכוּ זֶה לָזֶה. רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, אִישׁ אִישׁ, מַהוּ אִישׁ אִישׁ שְׁנֵי פְּעָמִים, הֲרֵי בְּאַחַת הָיָה דַּי. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא כְּבָר הֶעֱמִידוּהוּ, אֲבָל אִישׁ אִישׁ פֵּרוּשׁוֹ, אִישׁ שֶׁהוּא אִישׁ, דְּהַיְנוּ שֶׁקִּיַּם הַכָּתוּב (משלי ה') שְׁתֵה מַיִם מִבּוֹרְךְ, וְלֹא נָתַן עֵינָיו בְּאִשָּׁה אַחֶרֶת, אָז הוּא אִישׁ בָּעוֹלָם, אִישׁ אֶל אִשְׁתּוֹ. וּמָעֲלָה בּוֹ מַעֲלָה, שׁוֹאֵל, הֲרֵי בְּמַעַל אֶחָד הָיָה דַּי, לָמָּה שְׁנֵי פְּעָמִים מַעַל. וּמֵשִׁיב, אֶלָּא מַעַל אֶחָד לְמַעְלָה וְאֶחָד לְמַטָּה, דְּהַיְנוּ אֶחָד בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִיא מַלְכוּת, וְאֶחָד בְּבַעֲלָהּ, שֶׁהוּא ז''א. מִשּׁוּם זֶה וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן. שׁוֹאֵל, לָמָּה יָבִיא אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן. וְלֹא לַשּׁוֹפֵט. וּמֵשִׁיב, סוֹד הַדָּבָר הוּא, מִשּׁוּם שֶׁהַכֹּהֵן הוּא שׁוֹשְׁבִינָהּ שֶׁל הַמַּלְכָּה, דְּהַיְנוּ הַמְּתַקֵּן אֶת הַמַּלְכוּת לְזַוֵּג עִם ז''א, וְעַל כֵּן שַׁיָּךְ לוֹ תִּקּוּן הַפְּגָם שֶׁל הַסּוֹטָה, הַמַּגִּיעַ עַד הַמַּלְכוּת, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. כָּאן יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל, הֲרֵי כָּתוּב (ויקרא א') וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר, אֲשֶׁר וְשָׁחַט פֵּרוּשׁוֹ, אַחֵר וְלֹא הַכֹּהֵן, מִשּׁוּם שֶׁהַכֹּהֵן אָסוּר לוֹ לִפְעוֹל בְּדִין, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפְגּוֹם אוֹתוֹ הַמָּקוֹם שֶׁהַכֹּהֵן אָחוּז בּוֹ, דְּהַיְנוּ חֶסֶד, וְאַתָּה אוֹמֵר, וְהֵבִיא הָאִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ אֶל הַכֹּהֵן לָדוּן הַדִּין שֶׁלָּהּ. אֶלָּא וַדַּאי רַק הַכֹּהֵן רָאוּי לָזֶה, מִשּׁוּם שֶׁהוּא שׁוֹשְׁבִינָהּ שֶׁל הַמַּלְכָּה, וְכָל נְשֵׁי הָעוֹלָם מִתְבָּרְכוֹת מִכְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל. וְעַל כֵּן הָאִשָּׁה שֶׁלְּמַטָּה, מִתְבָּרֶכֶת, בִּשְׁעַת נִשּׂוּאִין, בְּשֶׁבַע בְּרָכוֹת, מִשּׁוּם שֶׁהִיא אֲחוּזָה בִּכְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שֶׁבַע סְפִירוֹת חג''ת נהי''מ. וְהַכֹּהֵן עוֹמֵד לְתַקֵּן דִּבְרֵי הַמַּלְכָּה, שֶׁהִיא הַמַּלְכוּת, וּלְעַיֵּן בְּכָל מַה שֶּׁהִיא צְרִיכָה. מִשּׁוּם זֶה רַק הַכֹּהֵן רָאוּי לָזֶה וְלֹא אַחֵר. וְאִם תֹּאמַר שֶׁהַכֹּהֵן עוֹשֶׂה דִּין, שֶׁהוּא סוֹתֵר לְמַדְרֵגָתוֹ שֶׁהִיא חֶסֶד. וּמֵשִׁיב, אֵינוֹ כֵּן, אֶלָּא כְּדֵי לְהַרְבּוֹת שָׁלוֹם בָּעוֹלָם הוּא מִשְׁתַּדֵּל בָּזֶה, וּלְהַגְדִּיל הַחֶסֶד. כִּי אִם הָאִשָּׁה הַהִיא נִמְצֵאת נְקִיָּה, הַכֹּהֵן מַרְבֶּה שָׁלוֹם בָּהֶם, בָּאִשָּׁה וּבְבַעֲלָהּ, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁמִּתְעַבֶּרֶת בְּבֵן זָכָר. וְנַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עַל יָדוֹ. וְאִם אֵינָהּ נִמְצֵאת נְקִיָּה, אֵין הַכֹּהֵן עוֹשֶׂה דִּין, אֶלָּא הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ הַהוּא שֶׁהִיא שִׁקְרָה בּוֹ, הוּא עוֹשֶׂה דִּין, וְהוּא בּוֹדֵק אוֹתָהּ. בֹּא וּרְאֵה, הַכֹּהֵן לֹא הִכְנִיס עַצְמוֹ לָזֶה. אֶלָּא כְּשֶׁהִיא נוֹתֶנֶת עַצְמָהּ לְפָנָיו לְהַשְּׁקוֹתָהּ, כְּדֵי שֶׁתִּזְכֶּה, פַּעַם וּשְׁתַּיִם שׁוֹאֵל אוֹתָהּ, וְכֵיוָן שֶׁהִיא רוֹצָה לְהִמָּצֵא נְקִיָּה, אָז עוֹשֶׂה הַכֹּהֵן מַעֲשֶׂה, כְּדֵי לְהַרְבּוֹת הַשָּׁלוֹם בֵּינָהּ לְבַעֲלָהּ. הַכֹּהֵן כּוֹתֵב אֶת הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, פַּעַם אַחַת בְּדֶרֶךְ יָשָׁר, דְּהַיְנוּ יהו''ה. וּלְאַחַר כָּךְ כּוֹתֵב אוֹתוֹ לְמַפְרֵעַ, דְּהַיְנוּ הוה''י. וְהָאוֹתִיּוֹת, שֶׁנִּמְחוּ לְתוֹךְ הַמַּיִם, הָיוּ נִשְׂרָטוֹת בְּאוֹרוֹת עֶלְיוֹנִים אַרְבַּע בְּחִינוֹת, שֶׁהֵם, דִּין בְּדִין, רַחֲמִים בְּרַחֲמִים, רַחֲמִים בְּדִין, דִּין בְּרַחֲמִים. אִם נִמְצֵאת נְקִיָּה, הָאוֹתִיּוֹת שֶׁל הָרַחֲמִים נִמְצְאוּ וְאוֹתִיּוֹת הַדִּין עָלוּ. וְאִם לֹא נִמְצֵאת כָּרָאוּי, אוֹתִיּוֹת הָרַחֲמִים עָלוּ, וְאוֹתִיּוֹת הַדִּין נִשְׁאֲרוּ. וְאָז נַעֲשֶׂה הַדִּין.

Halakha

הרמב''ם הלכות תפלה פרק ו' א. נָהֲגוּ הָעָם בְּרוֹב עָרֵינוּ לְבָרֵךְ בְּרָכוֹת אֵלּוּ זוּ אַחַר זוּ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת בֵין נִתְחַיְּיבוּ בָּהֵן בֵּין לֹא נִתְחַיְּיבוּ בָּהֵן וְטָעוּת הוּא. וְאֵין רָאוּי לַעֲשׂוֹת כֵּן וְלֹא יְבָרֵךְ בְּרָכָה אֶלָּא אִם כֵּן נִתְחַיָּיב בָּה: ב. הַמַּשְׁכִּים לִקְרוֹא בַּתּוֹרָה קוֹדֶם שֶׁיִּקְרָא קְרִיאַת שְׁמַע בֵּין קוֹרֵא בַּתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב בֵּין קוֹרֵא בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה נוֹטֵל יָדָיו תְּחִלָּה וּמְבָרֵךְ שָׁלש בְּרָכוֹת וְאַחַר כַּךְ קוֹרֵא. וְאֵלּוּ הֵן: אֲשֶׁר קִדְשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל דִבְרֵי תוֹרָה. וְהָעֲרֶב נָא ה' אֱלֹהֵינוּ אֶת דִּבְרֵי תּוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיפִיּוֹת עַמְּךָ כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְעוֹסְקֵי תוֹרָתֶךָ בָּרוּךְ אַתָּה ה' הַמְּלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ בָּרוּךְ אַתָּה ה' נוֹתֵן הַתּוֹרָה: ג. בְּכָל יוֹם חַיָּיב אָדָם לְבָרֵךְ שָׁלשׁ בְּרָכוֹת אֵלּוּ וְאַחַר כַּךְ קוֹרֵא מְעַט מִדִּבְרֵי תוֹרָה. וְנַהֲגוּ הָעָם לִקְרוֹא בִּרְכַּת כֹּהֲנִים. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁקוֹרִין צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁקּוֹרִין שֶׁתֵּיהֶן וְקוֹרִין פְּרָקִים אוֹ הֲלָכוֹת מִן הַמִּשְׁנָה וּמִן הַבְּרַיְיתוֹת:

Moussar

מס' חסידים סי' מ' כְּתִיב בְּסוֹף הוֹשֵׁעַ (יד) שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ. גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁמַּגַּעַת עַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד שֶׁנֶּאֱמַר עַד ה' וְהִיא אַחַת מִן הַדְּבָרים שֶׁקָּדְמוּ לְעוֹלָם וְהִיא שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַקָּרְבָּנוֹת שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נא) זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֹא נֶאֱמַר זֶבַח אֶלָּא זִבְחֵי וְאַל יֵרָאֶה לְבַעַל הַתְּשׁוּבָה שֶׁהוּא מְרוּחָק מִמַּעֲלַת הַצַדִּיקִים מִפְּנֵי הָעֲוֹנוֹת וְהַחֲטָאִים וְהַפְּשָׁעִים אֲשֶׁר הָעֱוָה וְחָטָא וּפָשַׁע כִּי אֵין הַדָּבָר כֵּן אֶלָּא אָהוּב הוּא וְנֶחְמָד לִפְנֵי הַבּוֹרֵא יוֹתֵר מִן הַצַדִּיקִים שֶׁהֲרֵי טָעַם אֶת הַחֵטְא וְכָפָה אֶת יִצְרוֹ וְאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בִּמְקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה עוֹמְדִים צַדִּיקִים גְּמוּרִים אֵינָם יְכוֹלִים לַעֲמוֹד וְאַשְׁרֵי הַמִּתְגַּבֵּר עַל יִצְרוֹ כְּשֶׁהוּא אִישׁ בָּחוּר וְטוֹב כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (קהלת יב) וּזְכוֹר אֶת בּוֹרְאֶיךָ בִּימֵי בְּחוּרוֹתֶיךָ:

L'intérêt de l'étude du 'Hok Lé-Israël

Procure un bienfait extraordinaire pour l'âme ('Avodat Hakodech du 'Hida)
Est une nourriture spirituelle pour la Chekhina (Maguen Avraham - Le Maguid de Trisk)
Une réparation....
Entraîne de mériter la miséricorde (Maguen Avraham - Le Maguid de Trisk)
Est réputée pour être une source de Parnassa (Guémara Bétsa 16a)
C'est une Mitsva pour tout Juif d'acquérir l'ouvrage 'Hok Lé-Israël" (Ma'assé Rokéa'h)
Procure une longévité de la vie éternelle et tout le bien réservé, dont aucun oeil n'a pu en percevoir l'ampleur (Yessod Véchorech Ha'avoda)

Yéladim - Enfants

Calendrier Juif

Horaires de Chabbath