Aujourd'hui à Paris
04:30 : Mise des Téfilines
05:58 : Lever du soleil
13:56 : Heure de milieu du jour
21:53 : Coucher du soleil
22:53 : Tombée de la nuit

Paracha Pin'has
Vendredi 10 Juillet 2020 à 21:35
Sortie du Chabbath à 22:56
Afficher le calendrier
Logo Torah-Box
'Hok Lé-Israë

'Hok Lé-Israël est un nouveau programme d'étude quotidien d'une compilation de textes issus de la Torah écrite et de la Torah orale.

Conçu par le Ari Zal, et son disciple Rabbi 'Haïm Vital, cette étude permet chaque jour de toucher à l'ensemble des disciplines classiques du corpus de la Torah.

Pour être averti par e-mail des nouveaux cours quotidiens en vidéo, indiquez votre adresse e-mail dans le champ ci-dessous.

Paracha Pin'has - Jeudi

39 minutes
Afficher Cacher les commentaires Afficher Cacher le Targoum

Torah écrite

(יג) לְזֶ֕רַח מִשְׁפַּ֖חַת הַזַּרְחִ֑י לְשָׁא֕וּל מִשְׁפַּ֖חַת הַשָּׁאוּלִֽי: לְזֶרַח זַרְעִית זֶרַח לְשָׁאוּל זַרְעִית שָׁאוּל:  רש''י  לזרח. הוא צוחר, לשון צוהר. אבל משפחת אהד בטלה, וכן חמשה משבט בנימין, שהרי בעשרה בנים ירד למצרים וכאן לא מנה אלא חמשה, וכן אצבון לגד, הרי שבע משפחות. ומצאתי בגמרא ירושלמית, שכשמת אהרן נסתלקו ענני כבוד ובאו הכנענים להלחם בישראל ונתנו לב לחזור למצרים וחזרו לאחוריהם שמנה מסעות מהר ההר למוסרה, שנאמר (דברים י, ו) ובני ישראל נסעו מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן, והלא בהר ההר מת, וממוסרה עד הר ההר שמונה מסעות יש למפרע, אלא שחזרו לאחוריהם ורדפו בני לוי אחריהם להחזירם, והרגו מהם שבע משפחות, ומבני לוי נפלו ארבע משפחות משפחת שמעי ועזיאלי, ומבני יצהר לא נמנו כאן אלא משפחת הקרחי, והרביעית לא ידעתי מה היא. ורבי תנחומא דרש שמתו במגפה בדבר בלעם, אבל לפי החסרון שחסר משבט שמעון במנין זה ממנין הראשון שבמדבר סיני, נראה שכל עשרים וארבעה אלף נפלו משבטו של שמעון: (יד) אֵ֖לֶּה מִשְׁפְּחֹ֣ת הַשִּׁמְעֹנִ֑י שְׁנַ֧יִם וְעֶשְׂרִ֛ים אֶ֖לֶף וּמָאתָֽיִם: אִלֵין זַרְעֲיַת שִׁמְעוֹן עַשְׂרִין וּתְרֵין אַלְפִין וּמָאתָן: (טו) בְּנֵ֣י גָד֮ לְמִשְׁפְּחֹתָם֒ לִצְפ֗וֹן מִשְׁפַּ֙חַת֙ הַצְּפוֹנִ֔י לְחַגִּ֕י מִשְׁפַּ֖חַת הַֽחַגִּ֑י לְשׁוּנִ֕י מִשְׁפַּ֖חַת הַשּׁוּנִֽי: בְּנֵי גָד לְזַרְעֲיַתְהוֹן לִצְפוֹן זַרְעִית צְפוֹן לְחַגִי זַרְעִית חַגִי לְשׁוּנִי זַרְעִית שׁוּנִי: (טז) לְאָזְנִ֕י מִשְׁפַּ֖חַת הָאָזְנִ֑י לְעֵרִ֕י מִשְׁפַּ֖חַת הָעֵרִֽי: לְאָזְנִי זַרְעִית אָזְנִי לְעֵרִי זַרְעִית עֵרִי:  רש''י  לאזני. אומר אני שזו משפחת אצבון, ואיני יודע למה לא נקראת משפחתו על שמו: (יז) לַאֲר֕וֹד מִשְׁפַּ֖חַת הָאֲרוֹדִ֑י לְאַ֨רְאֵלִ֔י מִשְׁפַּ֖חַת הָאַרְאֵלִֽי: לַאֲרוֹד זַרְעִית אֲרוֹדִי לְאַרְאֵלִי זַרְעִית אַרְאֵלִי:

Néviim (Prophètes)

מלכים א - פרק יט
(כא) וַיָּ֨שָׁב מֵאַחֲרָ֜יו וַיִּקַּ֣ח אֶת-צֶ֧מֶד הַבָּקָ֣ר וַיִּזְבָּחֵ֗הוּ וּבִכְלִ֤י הַבָּקָר֙ בִּשְּׁלָ֣ם הַבָּשָׂ֔ר וַיִּתֵּ֥ן לָעָ֖ם וַיֹּאכֵ֑לוּ וַיָּ֗קָם וַיֵּ֛לֶךְ אַחֲרֵ֥י אֵלִיָּ֖הוּ וַיְשָׁרְתֵֽהוּ: וְתָב מִבָּתְרוֹהִי וּנְסֵיב יַת פַּדַּן תּוֹרַיָּא וְהַדְּמֵיהּ וּבְמָנֵי תּוֹרַיָּא בַּשִּׁיל לְהוֹן בִּשְּׂרָא וִיהַב לְעַמָּא וַאֲכָלוּ וְקָם וַאֲזַל בָתַר אֵלִיָּהוּ וְשַׁמְּשֵׁיהּ :  רש''י  בשלם הבשר . בשל להם את הבשר , כך פירשו דונ''ש ומנחם , וכן תרגמו יונתן בשתי תיבות ( בשיל להון ) . ואני אומר , אין צריך לחלקו לשתי תיבות , ומהו בשלם הבשר , בשלם לשני השוורים את הבשר שלהם , שהצמד אין פחות משנים : ויתן לעם . מרוב שמחה עשה משתה . ( ה ) כי שלחתי אליך וגו' לי תתן . ידעתי כי תתנם לי , אבל אחרת אני גוזר עליך : כ (א) וּבֶן-הֲדַ֣ד מֶֽלֶךְ-אֲרָ֗ם קָבַץ֙ אֶת-כָּל-חֵיל֔וֹ וּשְׁלֹשִׁ֨ים וּשְׁנַ֥יִם מֶ֛לֶךְ אִתּ֖וֹ וְס֣וּס וָרָ֑כֶב וַיַּ֗עַל וַיָּ֙צַר֙ עַל-שֹׁ֣מְר֔וֹן וַיִּלָּ֖חֶם בָּֽהּ: וּבַר הֲדַד מַלְכָּא דְּאֲרָם כְּנַשׁ יַת כָּל מַשִׁרְיָתֵיהּ וּתְלָתִין וּתְרֵין מַלְכִּין עִמֵיהּ וְסוּסְוָן וּרְתִיכִין וּסְלִיק וְצַר עַל שׁוֹמְרוֹן וְאַגִיחַ קְרָבָא בָהּ : (ב) וַיִּשְׁלַ֧ח מַלְאָכִ֛ים אֶל-אַחְאָ֥ב מֶֽלֶךְ-יִשְׂרָאֵ֖ל הָעִֽירָה: וּשְׁלַח אִזְגַּדִּין לְוָת אַחְאָב מַלְכָּא דְיִשְּׂרָאֵל לְקַרְתָּא : (ג) וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ כֹּ֖ה אָמַ֣ר בֶּן-הֲדַ֔ד כַּסְפְּךָ֥ וּֽזְהָבְךָ֖ לִֽי-ה֑וּא וְנָשֶׁ֧יךָ וּבָנֶ֛יךָ הַטּוֹבִ֖ים לִי-הֵֽם: וַאֲמַר לֵיהּ כִּדְנַן אָמַר בַּר הֲדַד כַּסְפָך וְדַהֲבָךְ דִילִי הוּא וּנְשָׁךְ וּבְנָךְ שַׁפִּירָא דִילִי אִינּוּן : (ד) וַיַּ֤עַן מֶֽלֶךְ-יִשְׂרָאֵל֙ וַיֹּ֔אמֶר כִּדְבָרְךָ֖ אֲדֹנִ֣י הַמֶּ֑לֶךְ לְךָ֥ אֲנִ֖י וְכָל-אֲשֶׁר-לִֽי: וְאָתֵיב מַלְכָּא דְיִשְּׂרָאֵל וַאֲמַר כְּפִתְגָמָךְ רִבּוֹנִי מַלְכָּא דִּילָךְ נַפְשִׁי וְכָל דִילִי :

Kétouvim (Hagiographes)

תהילים - פרק קז
(כו) יַעֲל֣וּ שָׁ֭מַיִם יֵרְד֣וּ תְהוֹמ֑וֹת נַ֝פְשָׁ֗ם בְּרָעָ֥ה תִתְמוֹגָֽג: סָלְקִין צֵית שְׁמַיָא נָחֲתִין עִמְקֵי תְהוֹמַיָא נַפְשַׁתְהוֹן בְּבִישָׁא תִּתְמוֹגֵג : (כז) יָח֣וֹגּוּ וְ֭יָנוּעוּ כַּשִּׁכּ֑וֹר וְכָל-חָ֝כְמָתָ֗ם תִּתְבַּלָּֽע: יִרְתְּתוּן יְנוּעוּן הֵיךְ רַוְיָא דַחֲמַר וְכָל חוּכְמַתְהוֹן מִסְתַּלְעֲמָא :  רש''י  יחוגו . לשון שבר הוא וכן בחגוי הסלע ( שה''ש ב' ) וכן והיתה אדמת יהודה למצרים לחגא ( ישעיה י''ט ) : (כח) וַיִּצְעֲק֣וּ אֶל-יְ֭הוָה בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם וּֽ֝מִמְּצֽוּקֹתֵיהֶ֗ם יוֹצִיאֵֽם: וְצַלוּ קֳדָם יְיָ כַּד עַיִק לְהוֹן וּמִמְעִיקָתְהוֹן יַפֵּק יַתְהוֹן : (כט) יָקֵ֣ם סְ֭עָרָה לִדְמָמָ֑ה וַ֝יֶּחֱשׁ֗וּ גַּלֵּיהֶֽם: יְקִים עַלְעוֹלָא לִשְׁתִּיקוּתָא וְיִשְׁתְּקוּן גַלְלֵיהוֹן : (ל) וַיִּשְׂמְח֥וּ כִֽי-יִשְׁתֹּ֑קוּ וַ֝יַּנְחֵ֗ם אֶל-מְח֥וֹז חֶפְצָֽם: וַחֲדוּן אֲרוּם שָׁתְקִין וְדַבָּרִנוּן לִמְחוֹז רַעֲיָתְהוֹן :  רש''י  וישמחו כי ישתקו . הגלים : וינחם . וינהגם : מחוז . לשון גבול , ומנחם חברו עם וחזותכם את שאול ( שם כ''ח ) גבולינו שלא יכנס בגבולינו וכן מחזה אל מחזה שלש פעמים ( מלכים א ז' ) בתנחומא , מצאתי :

Michna

בכורות ב
א. הַלוֹקֵחַ עֻבַּר פָּרָתוֹ שֶׁל נָכְרִי, וְהַמּוֹכֵר לוֹ אַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ רַשַּׁאי, הַמִּשְׁתַּתֵּף לוֹ, וְהַמְקַבֵּל מִמֶּנּוּ, וְהַנּוֹתֵן לוֹ בְקַבָּלָה, פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ג), בְּיִשְׂרָאֵל, אֲבָל לֹא בַאֲחֵרִים. כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם חַיָּבִין. לֹא נִפְטְרוּ מִבְּכוֹר בְּהֵמָה טְהוֹרָה, (וְלֹא נִפְטְרוּ) אֶלָּא מִפִּדְיוֹן הַבֵּן וּמִפֶּטֶר חֲמוֹר: ברטנורה (א) הלוקח עובר פרתו. אע''פ שאינו רשאי. למכור לו בהמה גסה: ב. כָּל הַקֳּדָשִׁים שֶׁקָּדַם מוּם קָבוּעַ לְהֶקְדֵּשָׁן, וְנִפְדּוּ, חַיָּבִים בַּבְּכוֹרָה וּבַמַּתָּנוֹת, וְיוֹצְאִין לְחֻלִּין לִגָּזֵז וּלְהֵעָבֵד, וּוְלָדָן וַחֲלָבָן מֻתָּר לְאַחַר פִּדְיוֹנָן, וְהַשּׁוֹחֲטָן בַּחוּץ פָּטוּר, וְאֵין עוֹשְׂים תְּמוּרָה, וְאִם מֵתוּ יִפָּדוּ, חוּץ מִן הַבְּכוֹר וּמִן הַמַּעֲשֵׂר: ברטנורה (ב) כל הקדשים שקדם מום קבוע להקדשן וכו': ג. כֹּל שֶׁקָּדַם הֶקְדֵּשָׁן אֶת מוּמָן, אוֹ מוּם עוֹבֵר לְהֶקְדֵּשָׁן, וּלְאַחַר מִכָּאן נוֹלָד לָהֶם מוּם קָבוּעַ (וְנִפְדּוּ), פְּטוּרִין מִן הַבְּכוֹרָה וּמִן הַמַּתָּנוֹת, וְאֵינָן יוֹצְאִין לְחֻלִּין לִגָּזֵז וּלְהֵעָבֵד, וּוְלָדָן וַחֲלָבָן אָסוּר לְאַחַר פִּדְיוֹנָן, וְהַשּׁוֹחֲטָן בַּחוּץ חַיָּב, וְעוֹשִׂין תְּמוּרָה, וְאִם מֵתוּ יִקָּבֵרוּ: ברטנורה (ג) וכל שקדם הקדשן את מומן. הנך תרתי בבי פירשנו לעיל במס' חולין: ד. הַמְקַבֵּל צֹאן בַּרְזֶל מִן הַנָּכְרִי, וְלָדוֹת פְּטוּרִין, וּוַלְדֵי וְלָדוֹת חַיָּבִין. הֶעֱמִיד וְלָדוֹת תַּחַת אִמּוֹתֵיהֶם, וַלְדֵי וְלָדוֹת פְּטוּרִין, וּוַלְדֵי וַלְדֵי וְלָדוֹת חַיָּבִין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, אֲפִלּוּ עַד עֲשָׂרָה דוֹרוֹת, פְּטוּרִין, שֶׁאַחֲרָיוּתָן לַנָּכְרִי: ברטנורה (ד) המקבל צאן ברזל מן הנכרי. ששם לו הנכרי בהמותיו בדמים קצובים ולתת לו אותן דמים עד עשר שנים בין מתו בין הוזלו, ואותן ולדות שיהיו להן עד אותו זמן יהו ביניהן: ולדות פטורין. מן הבכורה. ולדותיהן של אותן צאן כשיגדלו ויבכרו יפטרו מן הבכורה. דאי לא יהיב זוזי לנכרי, תפסי בהמה. ואי לא משכח בהמה, תפיס ולדות, אשתכח דשייכא יד נכרי בולדות, הלכך ולדות בכורות שיהיו לאותן ולדות פטורות מן הבכורה דכל דשייכא יד נכרי באמו, הוא פטור מן הבכורה. אבל מה שיבכרו ולדי ולדות, דהיינו רביעי לצאן ברזל, יתנו לכהן, דכולי האי לא שייכא יד נכרי למתפס ולדי ולדות: הכי גרסינן, העמיד ולדות תחת אמותיהן ולדי ולדות פטורין ולדי ולדי ולדות חייבים. העמיד ולדות תחת אמותיהן, שפתח לו פתח לנכרי להיות לו כח בולדות ואמר לו אם ימותו הבהמות תטול ולדות המגיעות לחלקי, השתא אלימא יד נכרי טפי ושייכא בדור אחר טפי משל הראשון הלכך ולדי ולדות של בהמות צאן ברזל כשבכרו פטורות מן הבכורה, הואיל ושייכא יד הנכרי בדידהו. וולדי ולדות של ולדות כשיבכרו דהיינו חמישי לצאן ברזל ינתנו לכהן: שאחריותן לנכרי. דלעולם כל מה דמשכח נכרי תפיס. ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל: ה. רָחֵל שֶׁיָּלְדָה כְּמִין עֵז, וְעֵז שֶׁיָּלְדָה כְּמִין רָחֵל, פָּטוּר מִן הַבְּכוֹרָה. וְאִם יֶשׁ בּוֹ מִקְצָת סִימָנִין, חַיָּב: ברטנורה (ה) רחל שילדה כמין עז. אע''ג דתרוייהו מינים חייבים בבכורה, אפילו הכי אם אינו דומה לאמו פטור מן הבכורה, דכתיב אך בכור שור, עד שיהא הוא [שור] ובכורו שור: ואם יש בו מקצת סימנים. שדומה לאמו עד שהוא ניכר בהן שהוא מאותו המין, חייב: ו. רָחֵל שֶׁלֹּא בִכְּרָה וְיָלְדָה שְׁנֵי זְכָרִים וְיָצְאוּ שְׁנֵי רָאשֵׁיהֶן כְּאֶחָד, רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, שְׁנֵיהֶן לַכֹּהֵן. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג), הַזְּכָרִים לַה'. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, אִי אֶפְשָׁר, אֶלָּא אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לַכֹּהֵן. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, הַכֹּהֵן בּוֹרֵר לוֹ אֶת הַיָּפֶה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מְשַׁמְּנִים בֵּינֵהֶן, וְהַשֵּׁנִי יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב. וְחַיָּב בַּמַּתָּנוֹת. רַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר. מֵת אֶחָד מֵהֶן, רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, יַחֲלוֹקוּ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. זָכָר וּנְקֵבָה, אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם: ברטנורה (ו) שנאמר הזכרים. משמע שנים: אי אפשר. לצמצם שיצאו שני ראשיהן כאחד אלא האחד יצא תחילה ולא ידעינן הי מנייהו: בורר לו את היפה. דמסתמא היפה והבריא נפק ברישא: משמנים ביניהן. הבעלים והכהן אין להם יתרון זה על זה בחלוקתן אלא השומן, שהישראל נוטל השומן ומניח הכחוש לכהן, שהמוציא מחבירו עליו הראיה. והלכה כר' עקיבא: והשני. שנשאר לישראל ירעה עד שיפול בו מום ואחר כך יאכל, דספק בכור הוא, הלכך אינו נשחט תמים. ובאותו של כהן לא היה צריך למימר דודאי אינו שוחטו עד שיהא בו מום, דבזמן הזה קמיירי וחייב במתנות. הישראל כשישחטנו יתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה, ממה נפשך, אי בכור הוא כולו לכהן, אי לאו בכור הוא חייב במתנות: ור' יוסי פוטר. דהוי כאילו זכה בו כהן והגיע לידו וכשנפל בו מום נתנו לישראל, ונמצא שהוא פטור מן המתנות הואיל וחשבינן ליה כאילו בא מיד כהן לישראל. והלכה כר' יוסי: ר' טרפון אומר יחלוקו. דהדר ביה ר' טרפון ממאי דאמר לעיל דכהן בורר לו את היפה, וסבר דמחיים נמי שמין את שניהם בדמים וחולקים את הדמים, דלשניהן יש חלק בשניהם הלכך מת אחד מהם יחלוקו את החי: ר' עקיבא אומר המוציא מחברו עליו הראיה. והלכה כרבי עקיבא: זכר ונקבה אין לכהן כלום. דשמא נקבה יצאתה תחלה והמוציא מחברו עליו הראיה. והכא אפילו רבי טרפון מודה דהתם הוא דקא פליג משום דודאי הוי חד לכהן הלכך יפה כחו לחלק בשוה, אבל הכא הורע כחו, דשמא לא שייכא בכורה כלל. ומיהו ירעה עד שיסתאב ואחר כך יאכלנו דספק הוא: ז. שְׁתֵּי רְחֵלוֹת שֶׁלֹּא בִכְּרוּ, וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים, נוֹתֵן שְׁנֵיהֶם לַכֹּהֵן. זָכָר וּנְקֵבָה, הַזָּכָר לַכֹּהֵן. שְׁנֵי זְכָרִים וּנְקֵבָה, אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לַכֹּהֵן. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, הַכֹּהֵן בּוֹרֵר לוֹ אֶת הַיָּפֶה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מְשַׁמְּנִים בֵּינֵיהֶן, וְהַשֵּׁנִי יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב. וְחַיָּב בַּמַּתָּנוֹת. רַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר. מֵת אֶחָד מֵהֶן, רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, יַחֲלוֹקוּ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. שְׁתֵּי נְקֵבוֹת וְזָכָר, אוֹ שְׁנֵי זְכָרִים וּשְׁתֵּי נְקֵבוֹת, אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם: ח. אַחַת בִּכְּרָה וְאַחַת שֶׁלֹּא בִכְּרָה וְיָלְדוּ שְׁנֵי זְכָרִים, אֶחָד לוֹ וְאֶחָד לַכֹּהֵן. רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, הַכֹּהֵן בּוֹרֵר לוֹ אֶת הַיָּפֶה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, מְשַׁמְּנִין בֵּינֵיהֶן, וְהַשֵּׁנִי יִרְעֶה עַד שֶׁיִּסְתָּאֵב. וְחַיָּב בַּמַּתָּנוֹת. רַבִּי יוֹסֵי פּוֹטֵר, שֶׁהָיָה רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, כֹּל שֶׁחֲלִיפָיו בְּיַד כֹּהֵן, פָּטוּר מִן הַמַתָּנוֹת. רַבִּי מֵאִיר מְחַיֵּב. מֵת אֶחָד מֵהֶן, רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, יַחֲלוֹקוּ. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. זָכָר וּנְקֵבָה, אֵין כָּאן לַכֹּהֵן כְּלוּם: ט. יוֹצֵא דֹּפֶן וְהַבָּא אַחֲרָיו, רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר, שְׁנֵיהֶם יִרְעוּ עַד שֶׁיִּסְתָּאֲבוּ וְיֵאָכְלוּ בְמוּמָן לַבְּעָלִים. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, שְׁנֵיהֶן אֵינָן בְּכוֹר, הָרִאשׁוֹן מִשּׁוּם שֶׁאֵינוֹ פֶטֶר רֶחֶם, וְהַשֵּׁנִי מִשּׁוּם שֶׁקְּדָמוֹ אַחֵר: ברטנורה (ט) יוצא דופן. שנקרעה אמו והוציאו העובר דרך דפנותיה: והבא אחריו. הנולד אחריו דרך הרחם: ירעו עד שיסתאבו. דמספקא ליה לר' טרפון אי בכור לולדות קדיש אע''פ שאינו בכור לרחמים כגון יוצא דופן שהוא הראשון שנולד אע''פ שלא פטר הוא את הרחם, אי בכור לרחמים קדיש אע''פ שאינו בכור לולדות כגון הבא אחר יוצא דופן שהוא הראשון שפטר את הרחם אבל אינו בכור לולדות שהרי יוצא דופן קדמהו, ומספיקא שניהם ירעו עד שיסתאבו ויאכלו במומן לבעלים, דשמא תרתי בעינן בכור לולדות ולרחמים ואין שום אחד מהן קדוש והמוציא מחבירו עליו הראיה. ור' עקיבא פשיטא ליה דתרווייהו בעינן ואין שום אחד מהן קדוש. והלכה כרבי עקיבא:

Guémara

בכורות ל' ב
תָּנוּ רַבָּנָן הַבָּא לְקַבֵּל דִּבְרֵי חֲבֵרוּת צָרִיךְ לְקַבֵּל בִּפְנֵי שְׁלשָׁה חֲבֵרִים וַאֲפִילוּ תַּלְמִיד חָכָם צָרִיךְ לְקַבֵּל בִּפְנֵי שְׁלשָׁה חֲבֵרִים. זָקֵן וְיוֹשֵׁב בִּישִׁיבָה אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַבֵּל בִּפְנֵי שְׁלשָׁה חֲבֵרִים שֶׁכְּבַר קִיבֵּל עָלָיו מִשָּׁעָה שֶׁיָּשַׁב. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר אַף תַּלְמִיד חָכָם אֵינוֹ צָרִיךְ לְקַבֵּל בִּפְנֵי שְׁלשָׁה חֲבֵרִים וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֲחֵרִים מְקַבְּלִים לְפָנָיו. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בִּימֵי בְנוֹ שֶׁל רִבִּי חֲנִינָא בֶּן אַנְטִיגְנוֹס נִשְׁנֵית מִשְׁנָה זוּ. רִבִּי יְהוּדָה וְרִבִּי יוֹסֵי אִיסְתַּפַּק לְהוּ מִילְתָא בְּטַהֲרוֹת שָׁדְרוּ רַבָּנָן לְגַבֵּי בְנוֹ שֶׁל רִבִּי חֲנִינָא בֶן אַנְטִיגְנוֹס אֲזִילוּ אָמְרוּ לֵיהּ לֵעַיֵּין בָּהּ אַשְׁכְּחוּהוּ דְּקָא טָעִין טַהֲרוֹת אוֹתִיב רַבָּנָן מִדִּידֵיהּ לְגַבַּיְיהוּ וְקָאִי אִיהוּ לְעִיּוּנִי בָהּ אָתוּ אָמְרוּ לֵיהּ לְרִבִּי יְהוּדָה וְרִבִּי יוֹסֵי אָמַר לְהוּ רִבִּי יְהוּדָה אָבִיו שֶׁל זֶה בִּיזָה תַלְמִידֵי חֲכָמִים אַף הוּא מְבַזֶּה תַלְמִידֵי חֲכָמִים אָמַר לוֹ רִבִּי יוֹסֵי כְּבוֹד זָקֵן יְהֵא מוּנַח בִּמְקוֹמוֹ אֶלָּא מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָשׁ נָהֲגוּ כֹּהֲנִים סִלְסוּל בְּעַצְמָן שֶׁאֵין מוֹסְרִין אֶת הַטַּהֲרוֹת לְכָל אָדָם. תָּנוּ רַבָּנָן חָבֵר שֶׁמֵּת אִשְׁתּוֹ וּבָנָיו וּבְנֵי בֵיתוֹ הֲרֵי הֵן בְּחֶזְקָתָן עַד שֶׁיִּחָשְׁדוּ. וְכֵן חָצֵר שֶׁמּוֹכְרִין בָּהּ תְּכֵלֶת הֲרֵי הִיא בְחֶזְקָתָהּ עַד שֶׁתִּפָּסֵל:  רש''י נשנית משנה זו. דאפילו תלמיד חכם צריך לקבל: בטהרות. בסדר טהרות לא גרסינן שבטהרות עצמן אירע להם מעשה ונסתפקה הלכה: שדרו רבנן. שדרו זוג דרבנן: אותיב רבנן מדידיה. מתלמידיו שקבלו עליהם דברי חברות אותיב בהדי הנך שלוחין וקאי איהו לעיוני בשאלתם: אביו של זה כו'. אגב ריתחיה קאמר ולא הוא: כבוד זקן. האב והבן: סלסול. מעלה רבי חנינא בן אנטיגנוס כהן היה: בחזקתן עד שתפסל. שימכרו בה קלא אילן לשם תכלת:

Zohar

פנחס רמו א
תְּלַת אִינוּן דְּגַרְמִין בִּישׁ לְגַרְמַיְיהוּ תְּרֵין בְּהָאי עַלְמָא וְחָד בְּעַלְמָא אַחֲרָא וְאִלֵּין אִינוּן. מָאן דְלָיִיט גַּרְמֵיהּ דְּתָנֵינָן חַד מְמָנָא אִתְפְּקַד קָמֵיהּ דְּבַר נָשׁ וּבְשַׁעְתָּא דְלָיִיט גַּרְמֵיהּ הַהוּא בַר נָשׁ הָאי מְמָנָא וְשִׁבְעִין אַחֲרָנִין דִמְּמָנָן תְּחוֹתֵיהּ נַטְלִין הַהִיא מִלָּה וְאַמְרֵי אָמֵן וְסַלְקֵי לָהּ לְעֵילָא וְדַיְינִין לָהּ וְאִיהוּ רָדִיף אֲבַתְרֵיהּ עַד דְּעָבִיד לֵיהּ וְאַשְׁלִים לֵיהּ הַהִיא מִלָּה. מָאן לָן רַב מִמֹּשֶׁה דְאָמַר (שמות לב) וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִפְרְךָ אֲשֶׁר כַּתָבְתָּ וְאָמַר לְצוֹרֶךְ וְאַף עַל גַּב דְּקֻדְשָׁא בְרִיךְ הוּא עָבִיד רְעוּתֵיה עִם כָּל דָּא לָא אִשְׁתְּזִיב מֵעוֹנְשָׁא וְהָא אִתְמַר דְּלָא אִדְכַּר בְּפָרָשַׁת וְאַתָּה תְצַוֶּה וְאִתְמְחֵי מִתַּמָּן. וְהָא אוּקְמוּהָ מָאן לָן רַב מִדָּוִד מַלְכָּא דְאָמַר (תהלים לט) אָמַרְתִּי אֶשְׁמְרָה דְרָכַי מֵחֲטוֹא בִלְשׁוֹנִי אֶשְׁמְרָה לְפִי מַחְסוֹם בְּעוֹד רָשָׁע לְנֶגְדִּי. מָאי בְעוֹד רָשָׁע לְנֶגְדִּי הַהוּא מְמָנָא דְאִתְפְּקַד עַל דָּא וְנָטִיל הַהִיא מִלָּה לְאַבְאֲשָׁא לֵיהּ לְבַר נָשׁ. וְחָד מָאן דְּזָרִיק נַהֲמָא אוֹ פִירוּרִין דְּנַהֲמָא בְאַרְעָא וְקָא עָבִיד בֵּיהּ זִלְזוּלָא כְּמָה דְאִתְמַר הָנֵי תְרֵי בְהָאי עַלְמָא. וְחַד בְּהַהוּא עַלְמָא מָאן דְאוֹקִיד שַׁרְגָא בְמוֹצָאֵי שַׁבָּת עַד לָא מָטוּ יִשְׂרָאֵל לִקְדוּשָׁה דְסִדְרָא בְגִין דְּקָא מְחַלֵּל שַׁבְּתָא וְגָרִים לְנוּרָא דְגֵהִינָם לְאִתּוֹקְדָא עַד לָא מָטָא זִמְנֵיהּ. חָד דּוּכְתָּא אִית בַּגֵּהִינָם לְאִינוּן דְּקָא מְחַלְּלֵי שַׁבְּתָא. כֵּיוַן דְּאִיהוּ אוֹקִיד שַׁרְגָא עַד לָא מָטָא זִמְנֵיהּ חָד מְמָנָא אִית בַּגֵּהִינָם בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת וְאוֹקִיד בְּקַדְמִיתָא לְהַהוּא דוּכְתָּא וְאָמַר הָאי דוּכְתָּא דִפְלַנְיָא. וְכָל חַיָּיבִין דְּגִהֵינָם מְסַיְּיעֵי לְאוֹקְדָא הַהוּא דוּכְתָּא הַהוּא מְמָנָא קָארֵי וְאָמַר (ישעיה כ''ב) הִנֵּה יְיָ מְטַלְטֶלְךָ טַלְטֵלָה גָבֶר וְעֹטְךָ עָטֹה. חַיָּיבִין דְגֵהִינָם אַמְרֵי כַדּוּר אֶל אֶרֶץ רַחֲבַת יָדַיִם שָׁמָּה תָמוּת וְגוֹמֵר. בְּגִין דְאִיהוּ גָרִים לוֹן לְאִתּוֹקְדָא עַד לָא מָטָא זִמְנַיְיהוּ. הָא לָן תְּלָתָא דְגַרְמֵי בִישׁ לְגַרְמַיְיהוּ כְמָה דְאִתְמַר:  תרגום הזוהר שְׁלֹשָׁה הֵם הַגּוֹרְמִים רָעָה לְעַצְמָם. שְׁנַיִם הֵם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאֶחָד בְּעוֹלָם הָאַחֵר. וְאֵלּוּ הֵם, מִי שֶׁמְּקַלֵּל אֶת עַצְמוֹ שֶׁלָּמַדְנוּ, מְמוּנֶה אֶחָד נִתְמַנֶּה לִפְנֵי הָאָדָם, וּבְשָׁעָה שֶׁהָאָדָם מְקַלֵּל אֶת עַצְמוֹ, הַמְּמוּנֶה הַזֶּה וְשִׁבְעִים אֲחֵרִים הַמְּמוּנִים תַּחְתָּיו, לוֹקְחִים הַמִּלָּה הַהִיא וְאוֹמְרִים אָמֵן, וּמַעֲלִים אוֹתָהּ לְמַעְלָה וְדָנִים אוֹתוֹ. וְהַמְּמוּנֶה הַהוּא רוֹדֵף אַחֲרָיו עַד שֶׁעוֹשֶׂה וּמַשְׁלִים לוֹ הַקְלָלָה שֶׁל הַמִּלָּה הַהִיא שֶׁאָמַר. מִי לָנוּ גָּדוֹל מִמֹּשֶׁה, שֶׁאָמַר, וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךְ אֲשֶׁר כָּתַבְתָּ, שֶׁאָמַר זֶה לְצוֹרֶךְ יִשְׂרָאֵל, וְאַף עַל פִּי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָשָׂה רְצוֹנוֹ וּמָחַל לְיִשְׂרָאֵל, עִם כָּל זֶה, לֹא נִצָל מֵעוֹנֶשׁ. וַהֲרֵי אָמְרוּ, שֶׁלֹּא נִזְכָּר שְׁמוֹ בְּפָרָשַׁת וְאַתָּה תְּצַוֶּה, וְנִמְחֶה מִשָּׁם. וּכְבָר הֶעֱמִידוּהוּ. וּמִי לָנוּ גָּדוֹל מִדָּוִד הַמֶלֶךְ שֶׁאָמַר, אָמַרְתִּי אֶשְׁמְרָה דְּרָכַי מֵחַטּוֹא בִלְשׁוֹנִי אֶשְׁמְרָה לְפִי מַחֲסוֹם בְּעוֹד רָשָׁע לְנֶגְדִי. מַהוּ בְּעוֹד רָשָׁע לְנֶגְדִי. הַיְנוּ אוֹתוֹ הַמְּמוּנֶה שֶׁנִּתְמַנֶּה עַל זֶה שֶׁמְּקַלֵּל עַצְמוֹ, וְלוֹקֵחַ הַמִּלָּה הַהִיא לְהַזִּיק לָאָדָם, כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. וְאֶחָד, שֶׁעוֹשֶׂה רָעָה לְעַצְמוֹ, הוּא, מִי שֶׁזּוֹרֵק לֶחֶם, אוֹ פֵּרוּרֵי לֶחֶם, לָאָרֶץ וְעוֹשֶׂה בּוֹ בִּזָּיוֹן, כְּמוֹ שֶׁלָּמַדְנוּ. אֵלּוּ הַשְּׁנַיִם מְקַבְּלִים עוֹנָשִׁים בָּעוֹלָם הַזֶּה. וְאֶחָד, עוֹשֶׂה רָעָה לְעַצְמוֹ בְּעוֹלָם הָאַחֵר, וְהוּא מִי שֶׁמַּדְלִיק נֵר בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת בְּטֶרֶם שֶׁמַּגִּיעִים יִשְׂרָאֵל לִקְדוּשָׁא דְּסִדְרָא, דְּהַיְנוּ בְּוְאַתָּה קָדוֹשׁ וְכוּ' שֶׁאוֹמְרִים בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת. וְהוּא שֶׁנֶּחֱשָׁב לִמְחַלֵּל שַׁבָּת, כִּי גּוֹרֵם שֶׁאֵשׁ הַגֵּיהִנֹּם תִּדָּלֵק קוֹדֶם זְמַנָּהּ. מָקוֹם אֶחָד יֵשׁ בַּגֵּיהִנֹּם לָאֵלּוּ שֶׁמְּחַלְּלִים שַׁבָּת. כֵּיוָן שֶׁהוּא הִדְלִיק נֵר קוֹדֶם זְמַנּוֹ, מְמוּנֶה אֶחָד יֵשׁ בַּגֵּיהִנֹּם בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת וּמַדְלִיק תְּחִלָּה אוֹתוֹ הַמָּקוֹם, וְאוֹמֵר מָקוֹם זֶה הוּא שֶׁל פְּלוֹנִי. וְכָל הָרְשָׁעִים שֶׁבַּגֵּיהִנֹּם עוֹזְרִים לוֹ לְהַדְלִיק אוֹתוֹ הַמָּקוֹם. אוֹתוֹ הַמְּמוּנֶה קוֹרֵא וְאוֹמֵר, הִנֵּה ה' מְטַלְטְּלֶךְ טַלְטֵלָה גָּבֶר וְעֹטְךְ עָטֹּה. הָרְשָׁעִים שֶׁבַּגֵּיהִנֹּם אוֹמְרִים, כַּדּוּר אֶל אֶרֶץ רַחֲבַת יָדַיִם שָׁמָּה תָּמוּת וְגוֹ'. מִשּׁוּם שֶׁהוּא גָּרַם לָהֶם לְהִדָּלֵק לִפְנֵי זְמַנָּם. הֲרֵי לְךְ שְׁל. שָה שֶׁגּוֹרְמִים רָעָה לְעַצְמָם, כְּמוֹ שֶׁלָּמַדְנוּ.

Halakha

הרמב''ם ה' תפלה פרק י''א א. מוּתָּר לַעֲשׂוֹת בֵּית הַכְּנֶסֶת בֵּית הַמִּדְרָשׁ אֲבָל בֵּית הַמִּדְרָשׁ אָסוּר לַעֲשׂוֹת בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁקְּדוּשַׁת בֵּית הַמִּדְרָשׁ יְתֵירָה עַל קְדוּשַׁת בֵּית הַכְּנֶסֶת וּמַעֲלִין בַּקדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין. בְּנֵי עִיר שֶׁמָּכְרוּ בֵית הַכְּנֶסֶת יֵשׁ לָהֶן לִיקַח בְּדָמָיו תֵּיבָה. מָכְרוּ תֵיבָה יֵשׁ לָהֶן לִיקַח בְּדָמֶיהָ מַטְפָּחוֹת אוֹ תִיק לְסֵפֶר תּוֹרָה מָכְרוּ מַטְפָּחוֹת אוֹ תִּיק לוֹקְחִין בְּדָמָיו חוּמָשִׁין מָכְרוּ חוּמָשִׁין לוֹקְחִין בְּדָמָיו סֵפֶר תּוֹרָה אֲבָל אִם מָכְרוּ סֵפֶר תּוֹרָה אֵין לוֹקְחִין בְּדָמָיו אֶלָּא סֵפֶר תּוֹרָה אַחֵר שֶׁאֵין שָׁם קְדוּשָׁה לְמַעְלָה מִקְּדוּשַׁת סֵפֶר תּוֹרָה וְכֵן בְּמוֹתְרֵיהֶן: ב. וְכֵן אִם גָּבוּ הָעָם מָעוֹת לִבְנוֹת בֵּית הַמִּדְרָשׁ אוֹ לְבֵית הַכְּנֶסֶת לִקְנוֹת תֵּיבָה אוֹ מִטְפָּחוֹת וְתִיק אוֹ סֵפֶר תּוֹרָה וְרָצוּ לְשַׁנּוֹת כָּל מַה שֶׁגָּבוּ אֵין מְשַׁנִּין אוֹתָן אֶלָּא מִקְּדוּשָׁה קַלָּה לִקְדוּשָׁה חֲמוּרָה מִמֶּנָּה. אֲבָל אִם עָשׂוּ מַה שֶׁגָבוּ לַעֲשׂוֹת וְהוֹתִירוּ מְשַׁנִּין הַמּוֹתָר לְכָל מַה שֶׁיִּרְצוּ. וְכָל כְּלֵי בֵית הַכְּנֶסֶת כְּבֵית הַכְּנֶסֶת. פָּרוֹכֶת שֶׁעַל הָאָרוֹן שֶׁמַּנִּיחִים בּוֹ הַסְּפָרִים, כְּמִטְפָּחוֹת הַסְּפָרִים וְאִם הִתְנוּ עֲלֵיהֶם הֲרֵי הֵן כְּפִי הַתְּנָאי: ג. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים שֶׁמּוּתָּר לִמְכּוֹר בֵּית הַכְּנֶסֶת בְּבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁל כְּפָרִים שֶׁלֹּא עָשׂוּ אוֹתָהּ אֶלָּא עַל דַּעַת בְּנֵי הַכְּפַר לְבַדָּם שֶׁתִּהְיֶה לָהֶם לְהִתְפַּלֵּל בָּה שֶׁאִם רָצוּ כֻּלָּם לְמוֹכְרָה מוּתָּרִין. אֲבָל בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁל כְּרַכִּין הוֹאִיל וְעַל דַּעַת כָּל אַנְשֵׁי הָעוֹלָם נַעֲשֶׂה שֶׁיָּבוֹא וְיִתְפַּלֵּל בּוֹ כָּל הַבָּא אֶל הַמְּדִינָה נַעֲשֶׂה שֶׁל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאֵין מוֹכְרִין אוֹתָן לְעוֹלָם:

Moussar

מספרי חסידים סי' ל''ה ל''ו כָּל חָסִיד יִתְפַּלֵּל אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא וְדָרְשׁוּ חֲכָמִים לְעֵת מְצֹא זוּ אִשָּׁה שֶׁיַּזְמִין לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִשָּׁה טוֹבָה כִּי מַה' אִשָּׁה מַשְׂכֶּלֶת בְּנוֹהֵג שֶׁבְּעוֹלָם הָאִישׁ כָּרוּךְ אַחַר הָאִשָּׁה שֶׁנֶּאֱמַר בְּאַחְאָב אֲשֶׁר הֵסַתָּהּ אוֹתוֹ אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ. וּמַעֲשֶׂה בְּחָסִיד אֶחָד (ב''ר פי''ז וע''ש כל. המעשה) שֶׁנָּשָׂא אִשָּׁה חֲסִידָה גְמוּרָה לְיָמִים נָתַן לָהּ גֵּט הָלַךְ וְנָשָׂא אִשָּׁה רָעָה בַּת בְּלִיָּעַל וְזֹאת הָלְכָה וְנִשֵּׁאת לְרָשָׁע גָּמוּר הֶחָסִיד עָזַב מִדָּתוֹ וְנֶהְפַּךְ בַּעֲצַת הָרָעָה וְהָרָשָׁע שָּׁב מֵרִשְׁעוֹ וְנַעֲשָׂה חָסִיד גָּמוּר עַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ לָכֵן כָּל יְרֵא ה' אַל יִקַּח עֵצָה מֵאִשְׁתּוֹ מִדְּבַר מִצְוָה מִפְּנֵי שֶׁעֵינֵיהֶם צָרָה וַאֲפִלּוּ הִיא יִרְאַת שָׁמַיִם מִי לָנוּ גְדוֹלָה בְּיִרְאַת שָׁמַיִם יוֹתֵר מִשָׂרָה אִמֵּנוּ. אַף עַל פִּי שֶׁאָמַר לָהּ אַבְרָהָם מַהֲרִי שְׁלֹש סְאִים קֶמַח עַד שֶׁצִוָּה לָהּ סוֹלֶת וְדָרְשׁוּ חֲכָמִים מִכָּאן שֶׁהָאִשָּׁה עֵינֶיהָ צָרָה בְּאוֹרְחִים יוֹתֵר מִן הָאִישׁ אֲבָל בְּדִבְרֵי הָעוֹלָם אִתְּתָךְ גּוּצָא גְּחִין וּלְחִישׁ לָהּ: (משלי י) שֵׁם רְשָׁעִים יִרְקָב אֵלּוּ הַסּוֹפְרִים הַמּוֹסִיפִים תֵּיבוֹת אוֹ מְחַסְרִים תֵּיבוֹת וּמְכַוְּונִים לִרְמוֹז שְׁמָם בְּרָאשֵׁי שִׁיטוֹת וְכִי בִּשְׁבִיל שְׁמָם הַנִּמְאָס יְחַסְּרוּ תֵיבוֹת אוֹ יוֹסִיפוּ אוֹ יְהַפְּכוּ עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (תהלים ט') שְׁמָם מָחִיתָ לְעוֹלָם וָעֶד:

L'intérêt de l'étude du 'Hok Lé-Israël

  • Procure un bienfait extraordinaire pour l'âme ('Avodat Hakodech du 'Hida)
  • Est une nourriture spirituelle pour la Chekhina (Maguen Avraham - Le Maguid de Trisk)
  • Une réparation....
  • Entraîne de mériter la miséricorde (Maguen Avraham - Le Maguid de Trisk)
  • Est réputée pour être une source de Parnassa (Guémara Bétsa 16a)
  • C'est une Mitsva pour tout Juif d'acquérir l'ouvrage 'Hok Lé-Israël" (Ma'assé Rokéa'h)
  • Procure une longévité de la vie éternelle et tout le bien réservé, dont aucun oeil n'a pu en percevoir l'ampleur (Yessod Véchorech Ha'avoda)