ביום הראשון, "בראשית" (בראשית א,א) ו"יהי רקיע" (בראשית א,ו). בשני, "יהי רקיע" ו"ייקוו המים" (בראשית א,ט). בשלישי, "ייקוו המים" ו"יהי מאורות" (בראשית א,יד). ברביעי, "יהי מאורות" ו"ישרצו המים" (בראשית א,כ). בחמישי, "ישרצו המים" ו"תוצא הארץ" (בראשית א,כד). בשישי, "תוצא הארץ" ו"ויכולו השמיים והארץ, וכל צבאם" (בראשית ב,א). פרשה גדולה קורים אותה בשניים, וקטנה ביחיד בשחרית ובמוסף; במנחה נכנסין וקורין על פיהם, כקורין את שמע. ערב שבת במנחה, לא היו נכנסין, מפני כבוד השבת.
Les membres de la section jeûnaient quatre jours par semaine, du lundi au jeudi. Ils ne jeûnaient ni le vendredi par égard pour le shabbat ni le dimanche pour éviter un passage (trop brutal) du repos et des joies (du shabbat) à la peine et au jeûne, cela pouvant leur être fatal. (Les passages lus étaient les suivants:) le dimanche : "Au commencement...Qu'il y ait un firmament". Le lundi :"Qu’il y ait un firmament...Que les eaux se rassemblent". Le mardi: "Que les eaux se rassemblent...Qu'il y ait des luminaires". Le mercredi : "Qu’il y ait des luminaires...Que les eaux pullulent". Le jeudi : "Que les eaux pullulent...Que la terre produisent...". Le vendredi : "Que la terre produise...Et les cieux furent achevés". Une grande section était lue par deux (personnes), tandis qu’une petite par une seule, à Cha’harit et à Moussaf. Et à Min’ha, on rentrait et on lisait le passage de mémoire comme on récite le Chéma’. Le vendredi à Min’ha on ne se rendait pas (à la synagogue) à cause (des préparatifs) pour honorer le Shabbat.
