זמן עצי הכוהנים והעם, תשע: באחד בניסן, בני ארח בן יהודה; בעשרים בתמוז, בני דויד בן יהודה; בחמישה באב, בני פרעוש בן יהודה; בשבעה בו, בני יונדב בן רכב; בעשרה בו, בני סנאה בן בנימין; בחמישה עשר בו, בני זתואל בן יהודה ועימהם הכוהנים והלויים, וכל מי שטעה שבטו, ובני גונבי עלי, ובני קוצעי קציעות; בעשרים בו, בני פחת מואב בן יהודה; בעשרים באלול, בני עדין בן יהודה; באחד בטבת, שבו בני פרעוש שנייה. באחד בטבת, לא היה בו מעמד, שהיה בו הלל, וקרבן מוסף וקרבן עצים.
Voici les jours où les Cohanim et le peuple amenaient du bois en cadeau : Le 1er Nissan, la famille de Arah’ ben Yéhouda amenait. Le 20 Tamouz, celle de David ben Yéhouda. Le 5 Av, celle de Parouch ben Yéhouda. Le 7, celle de Yonadav ben Réh’èv. Le 10, celle de Sana ben Binyamine. Le 25, celle de Zatou ben Yéhouda, et avec eux des Cohanim et des Léviim, et quiconque ne savait pas de quelle famille il faisait partie [et donc avec qui aller], [il allait avec la famille de Zatou], et la famille de « ceux qui volaient [l’esprit des gardes avec] un pilon de figues sèches » et la famille des « coupeurs de figues sèches ».
Le 20 Av, la famille de Pahat Moav ben Yéhouda amenait. Le 20 Eloul, la famille de Adin ben Yéhouda. Le 1er Tévèt revenait la famille de Parouch une seconde fois.
Le 1er Tévèt (qui était en même temps Hanoucca, Roch Hodech et jour où on offrait un sacrifice de bois), il n’y avait pas de ma’amad du tout [de la journée] car il y avait le Hallel [qui repousse le ma’amad de Cha’harit], le sacrifice de Moussaf [qui repousse celui de Moussaf et Min’ha] et le sacrifice des bois [qui repousse celui de Né’ila].
