המסית, זה הדיוט המסית את ההדיוט: אמר יש יראה במקום פלוני--כך אוכלת, כך שותה, כך מטיבה, כך מריעה. כל חייבי מיתות שבתורה, אין מכמינין עליהן--חוץ מזו. אמר לשניים והן עדיו--מביאין אותו לבית דין, וסוקלין אותו. אמר לאחד, הוא אומר לו יש לי חברים רוצים בכך. אם היה ערום, אינו יכול לדבר בפניהם; אלא מכמינן לאחורי הגדר, והוא אומר לו אמור מה שאמרת לי בייחוד, והוא אומר לו, והלה אומר לו היאך נניח את אלוהינו שבשמיים, ונלך ונעבוד את העצים ואת האבנים. אם חזר בו, מוטב; ואם אמר לו כך היא חובתנו, וכך יפה לנו--העומדים לאחורי הגדר מביאין אותו לבית דין, וסוקלין אותו. האומר אעבוד, אלך ואעבוד, נלך ונעבוד, אזבח, אלך ואזבח, נלך ונזבח, אקטר, אלך ואקטר, נלך ונקטר, אנסך, אלך ואנסך, נלך וננסך, אשתחווה, אלך ואשתחווה, נלך ונשתחווה. המדיח--זה האומר, נלך ונעבוד עבודה זרה.
Le Méssit c’est un simple particulier, et qui a voulu séduire un individu isolé [pour l’entraîner à l’idolâtrie] en lui disant : il y a une idole dans telle localité, voici comment elle mange, comment elle boit, comment elle fait du bien, comment elle fait du mal. Pour toutes les fautes passibles de mort selon la Torah, on ne cache pas de témoins [pour prendre le coupable sur le fait], excepté pour celle-là. S’il a tenu ce langage à deux personnes [ensemble], elles serviront de témoins, et on l’amènera devant le Beth-Dinpour el faire condamner à être lapidé. S’il a tenu ce langage à une seule personne, celle-ci doit lui dire : j’ai des amis qui désirent le faire. Si le Méssit se montre avisé et prudent et [lui répond qu’il] ne peut pas parler en leur présence, on cache des témoins derrière une quelconque séparation, et il lui dira : répète-moi ce que tu m’as dit en particulier. Si l’autre le dit : il lui répondra : comment pourrions-nous délaisser notre D’ieu qui est au Ciel et nous en aller adorer des bois et des pierres ? Si l’autre renonce, c’est bien. S’il persiste : c’est notre devoir, ce sera très bien pour nous, ceux qui étaient derrière la cachette l’emmènent au Beth-Din pour le faire condamner à être lapidé.
[Est également coupable] celui qui dit : je vais adorer une idole, ou bien je vais aller et adorer, ou bien allons et adorons ; je vais offrir un sacrifice, ou bien je vais aller et offrir un sacrifice, ou bien allons et offrons un sacrifice ; je vais brûler de l’encens, ou bien je vais aller brûler de l’encens, ou bien allons brûler de l’encens ; je vais verser une libation ou bien je vais aller verser une libation, ou bien allons verser une libation ; je vais me prosterner, ou bien je vais aller me prosterner, ou bien allons nous prosterner.
Le Madia’h c’est celui qui dit : allons et servons des dieux étrangers.
