(ברכות ז א): "כל דיבור שיצא מפי הקב"ה לטובה אפי' על תנאי לא חזר בו, כו'".
להורות שאין כילות בחוקו מלהטיב לכל המוכן, רק צריך שיהי' המקבל מוכן. וכיון שיצא הדיבור לטובה הרי המקבל מוכן, א"כ לא יתכן שלא יתקבל הטוב ההוא. ומזה נלמד שהוא דוקא בתנאי כזה שאין חסרון מילואו גורם שינוי בהכנת המקבל, כמו נידון דהכא, של הרף ממני, דאע"ג דביטל משרע"ה את הדבר בתפילתו, אין זה גורם מיעוט הכנה לקבל הטובה, אבל התנאי של הכשר המעשים, הרי הוא תנאי עיקרי בהכנת המקבל, ודאי צריך שיוכשר לכך.
