(ברכות יד.): "ושמואל אמר, במה חשבתו לזה ולא לאלוה".
ראוי לדעת כי עיקר חשיבות המציאות כולה הוא רק מפני ששם ד' נקרא עליה, ושם השם הוא המביאו לידי תעודת הכבוד הגדול שהכין לו. אבל כשנשקיף על המציאות מבלעדי כבוד שמים, במה נחשב הוא, לאיזה תעודה ומטרה נכבדהו. ע"כ כבוד האדם אינו ראוי כ"א על מה שאנו מקדימים כבוד שמים, ומכבודו יש כבוד לברואיו, שהכינם לתכלית נכבד. אבל המקדים שלום, ונותן כבוד לאדם קודם שימלא חק כבוד שמים, שחת את האמת בשכחו כי מבלעדי כבוד שמים אין כבוד נמצא לשום נברא. והנה רב דבר על ערך האהבה שיש בהקדמת שלום איך הוא תלוי בכבוד שמים דוקא. ושמואל דבר על ערך הכבוד שיש בזה, איך הוא זקוק למלך הכבוד ית'.
