Hilkhot Dé'ote

[ד] לְעוֹלָם יַרְבֶּה אָדָם בִּשְׁתִיקָה, וְלֹא יְדַבַּר אֵלָא בִּדְבַר חָכְמָה אוֹ בִּדְבָרִים שְׁהוּא צָרִיךְ לָהֶן לְחַיֵּי גּוּפוֹ. אָמְרוּ עַל רָב תַּלְמִיד רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁלֹּא שָׂח שִׂיחָה בְּטֵלָה כָּל יָמָיו--וְזוֹ הִיא שִׂיחַת רֹב כָּל אָדָם. וְאַפִלּוּ בְּצָרְכֵּי הַגּוּף, לֹא יַרְבֶּה אָדָם דְּבָרִים. וְעַל זֶה צִוּוּ חֲכָמִים וְאָמְרוּ, כָּל הַמַּרְבֶּה דְּבָרִים, מֵבִיא חֵטְא; וְאָמְרוּ לֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב, אֵלָא שְׁתִיקָה.

ט וְכֵן בְּדִבְרֵי תּוֹרָה וּבְדִבְרֵי חָכְמָה--יִהְיוּ דִּבְרֵי הֶחָכָם מוּעָטִים, וְעִנְיְנֵיהֶם מְרֻבִּים. וְהוּא שֶׁצִּוּוּ חֲכָמִים וְאָמְרוּ, לְעוֹלָם יִשְׁנֶה אָדָם לְתַלְמִידוֹ דֶּרֶךְ קְצָרָה. אֲבָל אִם הָיוּ הַדְּבָרִים מְרֻבִּים וְהָעִנְיָן מוּעָט, הֲרֵי זוֹ סִכְלוּת; וְעַל זֶה נֶאֱמָר "כִּי בָּא הַחֲלוֹם, בְּרֹב עִנְיָן; וְקוֹל כְּסִיל, בְּרֹב דְּבָרִים" (קוהלת ה,ב).