שררה היא צרה שמקברת את בעליה, אם מצד שהוא מעתד מאד להתגאות ולהיות מטיל אימה יתרה על הצבור שלא לשם שמים, והוא מעתד לעשות כמה דברים שלא כהגן, ולזלזל בכבוד היחיד והרבים וכדומה. לכן מי האיש החפץ חיים יברח מן השררה, ובמקום שאין אנשים ומכרח לנהג שררה, לו בכח יגבר שלא להתגאות ובלבו ישפיל עצמו ויכיר מעוט ערכו ויהיה נבזה בעיניו נמאס ויזהר בכבוד כל האדם. ואם יצטרך לזרק מרה, ישקל מעשיו בפלס ומאזני משפט לעשות באפן הראוי לפי צרך שעה, וכל מעשיו יהיו לשם שמים, ואל בינתו אל ישען, ושומע לעצה חכם (משלי יב טו) ותשועה ברב יועץ (שם יא יד). וישפך נפשו לפני השם שיתקנהו בעצה טובה מלפניו שלא תצא תקלה מתחת ידו ושלא יתגאה, כלי האי ואולי יש תקוה שיצא ידי חובתו וימצא חן ושכל טוב בעיני אלהי''ם ואדם וחיה יחיה:
