אמרו רבותינו זכרונם לברכה (שמות כא יט) ורפא ירפא. מכאן שנתנה תורה רשות לרופא לרפאות (ברכות ס א). ועוד אמרו על הפסוק (דברים כח נט): וחלים רעים ונאמנים. שהם נאמנים בשליחותן (רש''י שם), שבשעה ששולחין אותן גוזרים עליהם שלא יצאו אלא ביום פלוני, ביד פלוני, על ידי סם פלוני (ילקוט שמעוני יתרו רמז רפט). ועוד אמרו רבותינו זכרונם לברכה (סנהדרין יז ב), שלא ידור אדם במקום שאין רופא:
והנה מצאה החקירה מקום לנוח, מאחר שהשם ממית ומחיה, מה יתן ומה יוסיף הרופא, הלוא אם נגזר עליו שימות, אם יעמדו כל רופאים שבעולם לא יוכלו להציל ממות נפשו, ועל זה אמרו, טעות הרופא, רצון הבורא. ואין מידו מציל, ואם נגזר עליו שיחיה בלי רופא, הקדוש ברוך הוא מגלגל גלגולים ומביא לו רפואתו, כי הרבה אפנים למקום והרבה עמו פדות והוא ישלח דברו וירפאם. אבל התשובה לזה ולהרבה חקירות כאלה הוא, ששלשה מיני גזרות יש, אם הוא גברא דאית לה זכות תולה, ואלימא זכותה ובריא מזלה, אפלו אם לא יהיה לו רופא ויעשה דברים נגדיים לחליו, לא ימות אלא חיה יחיה. ויש שנגזרה עליו מיתה רחמנא לצלן, אם ישמר את עצמו בכל שמירות שבעולם, שוא שקד שומר והרופאים לא יועילו ולא יצילו. אבלי יש שמחמת עונותיו מניחין אותו תחת הטבע, אם ישמר ויתנהג ברפואות על פי הטבע, חיה יחיה, ואם לאו, ימות, ועל כגון זה נאמר (משלי יג כג) ויש נספה בלא משפט:
הנה כי כן כל אדם למחש בעי וצריך לעסק ברפואות כשצריך, שאם לא יעשה כן ויהיה נספה בלא משפט, הרי זה מתחיב בנפשו. וכדאי הוא להתחיב בנפשו כיון שעובר על מה שכתוב בתורה (דברים ד טו) ונשמרתם מאד לנפשותיכם. והאיש שאינו נשמר ואינו מתנהג על פי הטבע לבקש רפואה לחליו בהיות לאל ידו, מלבד שענוש יענש על עברו על מה שכתוב בתורה, עוד בה שנמצא שסומך על הנס, ואם עושים לו נס מנכין לו מזכיותיו (שבת לב):
וצריך להשמר מאד שלא יחלה, ואם יחלה צריך לרדף אחר הרפואות והרופאים הממחים ולא לחש במעה, כי כל אשר לאיש יתן בעד נפשו. ואמרו בזהר הקדוש דמאן דחזי לאתענושי בנכסין, נפל בבי מרעה ולא מתסי עד דמפיק שעור נכסי דגזרו עלה. הנה כי כן טוב להוציאם במהרה, ומה טוב להרבות בצדקה, שמצוה היא בידו וסגלתה שמבטלת הגזזרה. ולעולם קדם שיעסק ברפואות יאמין באמונה שלמה שרפואתו היא ביד הקדוש ברוך הוא, רופא רחמן ונאמן, רופא חולי עמו ישראל, ויקדים תפלתו לפניו (וכבר אני עני סדרתי תפלה להחולה וסמכתיה בבית תפלותי בסיעתא דשמיא):
ומי שיש לו חולה בתוך ביתו חיובא רמיא עליו שלא ינום ולא יישן ולא ישקט ולא ינוח, עד יבקש כל מיני רופאים וכל מיני רפואות עד אשר תשיג ידו. ואם איש עני הוא ואין ידו משגת, החיוב מטל על בני העיר או על חברת בקור חולים להזמין לו רופאים ורפואות ואל יחושו על ההוצאה מרבה, כי למצוה רבה תחשב. צא ולמד עד היכן מגיע חיוב הרפואה, שהרי התירו לחלל שבת החמורה ולעבר על כל התורה כלה בשביל לעשות רפואה לחולה שיש בו סכנה, מפני שאמרו (שבת קנא, ב) מוטב לחלל שבת אחת כדי שיקים שבתות הרבה. וכל שכן וקל וחמר שראוי להוציא כל ממון שבעולם כדי לקים נפש אחת מישראל שהוא כאלו קים עולם מלא. ואם בכל זאת ימות החולה חס ושלום לא תהיה זאת להם לפוקה ולמכשול עון, ויגל לבם שעשו מה שמטל עליהם לעשות. והשם, הטוב בעיניו הוא עושה, והוא ישלם להם שבעתים אל חיקם הון ועשר בביתם:
