ישוב הדעת - ישוב הדעת הוא הכרחי מאד לעסק התורה ולעבודת השם יתברך, ובפרט כגון אנן יתמי דיתמי שלבנו בל עמנו, די לנו טרדא כל דהוא להטרידנו מעבודת השם יתברך. הנה כי כן ראוי לאדם לבקש ישוב, ויברח מאד מפזור הנפש, דהינו פזור ממונו וכהנה טרדות הסוחרים, וטוב פת חרבה ושלוה בה (משלי יז א) ובלי טרדת הלב וצער ופחד תדיר. ומאן דביש לה בהדא מתא ליזיל למתא אחריתא (ב''מ עה ב) להמציא מרגוע לנפשו, ולבקש מנוח אשר ייטיב לו לעבודת בוראו, ואם יש לו שום עסק הכרחי, ימהר יחיש מעשהו יפה שעה אחת קדם כדי לפנות לבו מטרדא זו, שיהא עליו טרדא אחת פחותה. וכן טוב לגבר שכל דבר שרוצה לזכר בין ממלי דשמיא בין ממלי דעלמא, תכף ירשם בכתב לזכרון, כדי שלא יהא טרוד להיות זוכר שירשמנו לבל ישכח, שכיון שכתב לא יסיחנו ממחשבתו:
והן אמת שראוי לאדם שישליך על ה' יהבו ומבעי לה למיתב דעתה בעדנא דעסק באוריתא או דצלותא, ואפלו אם יהיה עליו טרדות הרבה ורעות רבות יותר מרעות איוב שאל יטרידנו שום דבר מעבודת השם יתברך, כדכתיב (דברים ו ה) ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך. ופרשו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות סא ב) אפלו נוטל את נפשך. אבל מי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה, והלואי שנעבד את בוראנו עבודה שלמה כשאנו בלי שום טרדא, כי יצר סמוך מערבב דעתנו במחשבות זרות והבל הבלים, וכשיש לנו כל דהוא טרוד הרי אנו כשכורים ועבודתנו עכורה ולא נוכל לכון דעתנו. ולכן חובה מטלת עלינו למעט כל מה שנוכל בטרדות כדי לעבד את בוראנו עבודה תמה, כלי האי ואולי:
וכן הישוב הוא צרך גדול לעסק התורה כדי שיוכל לעין ולכון לאמתה וללון בעמקה של הלכה. ואשרי מי שיוכל לקבע למודו במקום מיחד לו לבדו, שאל יטרידנו קול התינוקות ובני הבית. והן בכלל שיהא אדם מישב בכל עניניו בין בלמוד בין בעבודת השם יתברך בין במלי דעלמא, כי פרי המהירות חרטה (מבחר מג כז), ומתון מתון ארבע מאה זוזי שויא (ברכות כ, א):
