הקפדה היא תולדת הגאוה מנפש ועד בשר תכלה, כי חייו אינם חיים ומאבות יצאו תולדות ותולדי תולדות שגורם לבוא לידי שנאה ותחרות ומחלקת ולשון הרע וכהנה רעות רבות. ומאן דקפד מן שמיא קפדין בהדה על כל דבר פשע, כל קבל דנא המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו (יומא כג, א) ואף בשרו ישכן לבטח. והן אמת שמדת ההקפדה רוח היא באנוש ומדה רעה מן הבטן ומן ההריון, ומי שטבעו שלא להקפיד כלל זו מתת אלקים היא, וכן על זה הדרך בכל המדות הרעות והאסורות, אבל הן אדם שליט ברוח ועל ידי השתדלותו יום ליום במחשבות טהורות ושקידתו בספרי מוסר, יש כח בידו להחליף מדותיו רע בטוב ולסור ממוקשי מות ולשמר את דרך החיים. וקצת דברים יתן האיש את לבו אליהם להנצל ממדת ההקפדה הלוא הם כתובים לעיל בערך ''אהבת רעים'' ובערך ''גאוה'' ישמע חכם ויוסף לקח:
וביותר צריך לזרז שלא להקפיד על אשתו ומשרתיו ובני ביתו, כי יצר סמוך מסיתו הסת כפול שיתמלא רגז להקפיד מאד בעברם על דעתו. אבל האיש הירא את ה' אז יכנע לבבו ויחשב, הרי אני ילוד אשה כמותו ואם אני נכבד ונעבד מצד מזלי שחנני ה' עשר וכבוד אפשר שלגבי שמיא הוא נכבד ממני וכמו שאמרו על פסוק (איוב ג יח) קטן וגדול שם הוא. נכר ועבד חפשי יותר מאדוניו, ואם הוא חיב בכבודי מצד שמקבל הנאה מועטת על ידי, או מצד שצוהו הבורא בכבודי, על אחת כמה וכמה חיב אני בכבוד בוראי יוצרי ועושי אשר העדיף טובו עלי וגמל עמי חסדים טובים עד אין חקר ועד אין מספר בהיותי מכעיס לפניו, ואפלו הכי אני מקצר בעבודתו ומכעיסו על פניו, ואוי לי כי כפעלי ישלם גמולי וידוע שבמדה שאדם מודד מודדין לו (מגילה יב ב). כזאת וכזאת יתן החי אל לבו ויתחזק מדי יום יום, ושב ורפא לו:
אמנם מדת ההקפדה ראוי להחזיק בה נגד חברו, להקפיד על כבודו ושלא לעבר על דעתו ושלא לעשות דבר נגד רצונו אפלו דקה מן הדקה, כי המצער את חברו כאלו צער עולם מלא ועל הכל יביא אלקים במשפט אפלו אם הרג כנה בפני חברו ונמאס ונצטער (חגיגה ה, א) אפלו שלא נתכון לצערו. והמעמיק בזה תסמר שערת בשרו ויעמד על המשמר ככל הבא מידו, ויבקש רחמים מהחונן לאדם דעת שיתקנהו בעצה טובה לעשות הטוב והישר בעיני אלקים ואדם, כי לפעמים במה שאדם חושב למצא חן בעיני חברו הוא מצערו, וכל ערום יעשה בדעת ויברח מאד מכל דבר שיש לחוש אחד מני אלף שמא אין רוח הבריות נוחה הימנו, ולכל אדם יהא חושדם כלסטים ומכבדם כרבן גמליאל וה' לא ימנע טוב להולכים בתמים ויסיעוהו מן השמים שיהא רוח הבריות נוחה הימנו וימצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם: ועל אחת כמה וכמה שצריך להקפיד ולחוש על כבוד קונו, לעשות כל אשר בכחו מצוות ומעשים טובים ומלי דחסידותא לעשות נחת רוח ליוצרו, ולברח מן העברה ומלעבר על דקדוקי מצוות ודקדוקי סופרים אפלו דקין שבעין, כי גדול כבודו וגדלה חובתנו עד אין חקר לעבד בכל נפשנו ובכל לבבנו לעשות נחת רוח ליוצרנו, ושלא לגרם שום צער וכעס ופגם למעלה חלילה וחס. אשרי איש ירא את ה' יעור משנתו ולא יהא נרדם כי זה כל האדם:
