Hilkhot Dé'ote

[ז] הָרוֹאֶה אֶת חֲבֵרוֹ שֶׁחָטָא, אוֹ שְׁהוּא הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ לֹא טוֹבָה--מִצְוָה לְהַחְזִירוֹ לַמּוּטָב, וּלְהוֹדִיעוֹ שְׁהוּא חוֹטֶא עַל עַצְמוֹ בְּמַעֲשָׂיו הָרָעִים: שֶׁנֶּאֱמָר "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת-עֲמִיתֶךָ" (ויקרא יט,יז).

ט הַמּוֹכִיחַ אֶת חֲבֵרוֹ--בֵּין בִּדְבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינוֹ, בֵּין בִּדְבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין הַמָּקוֹם--צָרִיךְ לְהוֹכִיחוֹ בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, וִידַבַּר לוֹ בְּנַחַת וּבְלָשׁוֹן רַכָּה, וְיוֹדִיעוֹ שְׁאֵינוּ אוֹמֵר לוֹ אֵלָא לְטוֹבָתוֹ, וְלַהֲבִיאוֹ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא. אִם קִבַּל מִמֶּנּוּ, מוּטָב; וְאִם לָאו, יוֹכִיחַ פַּעַם שְׁנִיָּה וּשְׁלִישִׁית. וְכֵן תָּמִיד חַיָּב לְהוֹכִיחַ, עַד שֶׁיַּכֵּהוּ הַחוֹטֶא וְיֹאמַר לוֹ אֵינִי שׁוֹמֵעַ; וְכָל שֶׁאִפְשָׁר בְּיָדוֹ לְמַחוֹת וְאֵינוּ מְמַחֶה, הוּא נִתְפָּס בַּעֲווֹן אֵלּוּ כֻּלָּם שֶׁאִפְשָׁר לוֹ לְמַחוֹת בָּהֶן.