Hilkhot Dé'ote

[ח] הַמּוֹכִיחַ אֶת חֲבֵרוֹ תְּחִלָּה--לֹא יְדַבַּר לוֹ קָשׁוֹת עַד שֶׁיַּכְלִימֶנּוּ, שֶׁנֶּאֱמָר "וְלֹא-תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא" (ויקרא יט,יז). כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים, יָכוֹל אַתְּ מוֹכִיחוֹ, וּפָנָיו מִשְׁתַּנּוֹת--תִּלְמֹד לוֹמַר, "וְלֹא-תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא"; מִכָּאן שֶׁאָסוּר לְהַכְלִים אֶת יִשְׂרָאֵל, וְכָל שֶׁכֵּן בָּרַבִּים.

יא אַף עַל פִּי שֶׁהַמַּכְלִים אֶת חֲבֵרוֹ אֵינוּ לוֹקֶה, עָווֹן גָּדוֹל הוּא: כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים, הַמַּלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים, אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. לְפִיכָּךְ צָרִיךְ אָדָם לְהִזָּהֵר בְּדָבָר זֶה, שֶׁלֹּא יְבַיַּשׁ חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים, בֵּין קָטָן בֵּין גָּדוֹל; וְלֹא יִקְרָא לוֹ בְּשֵׁם שְׁהוּא בּוֹשׁ מִמֶּנּוּ, וְלֹא יְסַפַּר לְפָנָיו דָּבָר שְׁהוּא בּוֹשׁ מִמֶּנּוּ.

יב בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בִּדְבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ; אֲבָל בְּדִבְרֵי שָׁמַיִם--אִם לֹא חָזַר בּוֹ בַּסֵּתֶר--מַכְלִימִין אוֹתוֹ בָּרַבִּים וּמְפַרְסְמִין חֶטְאוֹ וּמְחָרְפִין אוֹתוֹ בְּפָנָיו וּמְבַזִּין וּמְקַלְּלִין, עַד שֶׁיַּחְזֹר לַמּוּטָב: כְּמוֹ שֶׁעָשׂוּ כָּל הַנְּבִיאִים לְיִשְׂרָאֵל.