Logo Torah-Box
Aujourd'hui à Paris
07:15 : Mise des Téfilines
08:24 : Lever du soleil
12:40 : Heure de milieu du jour
16:55 : Coucher du soleil
17:46 : Tombée de la nuit

Paracha Vayétsé
Vendredi 2 Décembre 2022 à 16:37
Sortie du Chabbath à 17:49
Afficher le calendrier
Etude sur Texte

Hovot Halévavot

Porte 4 - Chaar Habita'hon - Chapitre 4

אבל הדברים שחיב המאמין לבטח בהם על הבורא יתעלה כוללים אותם שני מינים. אחד מהם דברי העולם הזה והשני דברי העולם הבא. ודברי העולם הזה יחלקו לשני חלקים.
אחד מהם עניני העולם לתועלות העולם הזה השני עניני העולם לתועלות העולם הבא. ועניני העולם לתועלות העולם הזה יחלקו לשלשה חלקים. אחד מהם תועלות גופו בלבד והשני תועלות טרפו וסבות הונו ומיני קניניו והשלישי תועלות בני ביתו ואשתו וקרוביו ואוהביו ואויביו ומי שהוא למעלה ממנו ולמטה ממנו מכתות בני אדם.
ועניני העולם לתועלות העולם הבא יחלקו לשני חלקים. אחד מהם חובות הלבבות והאברים שהוא מתיחד בהם לבדו ואין מעשהו יוצא בהם להנאת זולתו ולא להזקו והחלק השני חובות האברים אשר לא יוכל לעשותם אלא בהשתתפות זולתו עמו בפעל ובהפעל כצדקה וגמילות חסדים ולמוד החכמה ולצוות בטוב ולהזהיר מן הרע.
ועניני העולם הבא יחלקו לשני חלקים. אחד מהם הגמול הראוי והשני שהוא מחסד הבורא יתעלה על החסידים והנביאים לעולם הבא.
והנה כל הדברים שבוטחים בהם על הבורא יתברך שבעה חלקים. אחד מהם עניני גוף האדם בלבד והשני עניני הונו וסבות טרפו והשלישי עניני אשתו ובניו וקרוביו ואוהביו ואויביו והרביעי חובות הלבבות והאברים שהוא מתיחד בתועלותן והזקתן והחמישי חובות האברים שתועלתן והזקתן מתעברות אל זולתו והששי גמול העולם הבא אשר יהיה כפי המעשה בעולם הזה והשביעי גמול העולם הבא אשר יהיה מהבורא יתברך על דרך החסד על סגלתו ואוהביו כמו שכתוב (תהלים לא כ) .
וכיון שפרשתי ההקדמות אשר בעבורן יתכן הבטחון מן הבוטח באלהים יתעלה יש עלי לסמך להן פרוש אפני ישר הבטחון בכל אחד מהשבעה דברים אשר בהם יבטח כל בוטח על אלהים ועל זולתו אחד אחד.
ואמר בפרוש החלק הראשון מהם והוא בעניני גוף האדם בלבד והם חייו ומותו וטרף מזונו למחיתו ומלבושו ודירתו ובריאותו וחליו ומדותיו. ואפני הישר בבטחון על אלהים בכל ענין מהם שישליך את נפשו בהם להליכות הגזר אשר גזר לו הבורא מהם ותבטח נפשו באלהים יתברך וידע כי לא יגמר לו מהם אלא מה שקדם בדעת הבורא שהוא הנכון לעניניו בעולם הזה ובעולם הבא ויותר טוב לאחריתו ושהנהגת הבורא לו בכלם שוה אין לשום בריה בהם עצה ולא הנהגה אלא ברשותו וגזרתו ודינו. וכמו שאין ביד הברואים חייו ומותו וחליו ובריאותו כן אין בידם טרף מזונו וספוקו ולבושו ושאר עניני גופו.
ועם ברור אמונתו כי ענינו מסור אל גזרות הבורא יתעלה ושבחירת הבורא לו היא הבחירה הטובה הוא חייב להתגלגל לסבות תועלותיו ולבחר הטוב כנראה לו מן הענין והאלהים יעשה מה שקדמה בו גזרתו.
והדומה לזה כי אדם אף על פי שקצו ומדת ימיו קשורים בגזרת הבורא יתברך יש על האדם להתגלגל לסבות החיים במאכל ובמשתה ומלבוש ובמעון כפי צרכו ולא יניח את זה על האלהים שיאמר אם קדם בגזרת הבורא שאחיה ישאיר נפשי בגופי מבלי מזון כל ימי חיי ולא אטרח בבקשת הטרף ועמלו. וכן אין ראוי לאדם להכנס בסכנות בבטחונו על גזרת הבורא וישתה סמי המות או שיסכן בעצמו להלחם עם הארי והחיות הרעות ללא דחק או שישליך עצמו בים או באש והדומה לזה ממה שאין האדם בטוח בהן ויסכן בנפשו. וכבר הזהירנו הכתוב מזה במה שאמר (דברים ו טז) כי איננו נמלט בזה מאחד משני דברים.
או שימות ויהיה הוא הממית את עצמו והוא נתבע על זה כאלו המית זולתו מבני אדם אף על פי שמותו על הדרך ההוא בגזרת האלהים וברשותו. וכבר הזהירנו שלא להמית שום אדם בשום גלגול באמרו (שמות כ יג) וכל אשר יהיה המומת קרוב אל הממית יהיה הענש יותר ראוי כמו שכתוב (עמוס א יא) . וכן מי שהמית את עצמו יהיה ענשו גדול בלי ספק מפני שמשלו בזה כעבד שצוהו אדוניו לשמר מקום לזמן ידוע והזהירו שלא יפרד ממנו עד שיבא שליח אדוניו אליו. וכון שראה שבושש השליח לבא נפרד מן המקום קדם בואו וקצף עליו אדוניו והענישו ענש גדול. וכן הממית את עצמו יוצא מעבודת האלהים אל המרותו בהכנסו בסכנת המות.
ועל כן אתה מוצא שמואל עליו השלום אומר (שמואל א טז ב) ולא נחשב לו לחסרון בבטחונו על האלהים אך היתה התשובה מאלהים לו במה שמורה כי זריזותו בזה משבחת ואמר לו (שמואל א טז ב) ושאר הענין. ואילו היה זה קצור בבטחונו היתה התשובה אליו (דברים לב לט) או הדומה לו כמו שאמר למשה עליו השלום עת שאמר לו (שמות ד י) (שמות ד יא) . ואם שמואל עם תם צדקתו לא הקל להכנס בסבה קטנה מסבות הסכנה אף על פי שהיה נכנס בה במצות הבורא יתברך כשאמר (שמואל א טז א) כל שכן שיהיה זה מגנה מזולתו מבלתי מצות הבורא יתעלה.
או שינצל בעזרת הבורא יתברך לו ויאבדו זכיותיו ויפסיד שכרו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בזה הענין (גמרא שבת לב א) ואמר יעקב אבינו עליו השלום (בראשית לב יא) ואמר המתרגם בפרושו .
וכמו שאמרנו בחיים ובמות כן נאמר בחיוב תביעת סבות הבריאות והמזון והמלבוש והדירה והמדות הטובות ולהרחיק שכנגדן עם ברור אמונתו כי הסבות אין מועילות אותו בזה כלום אלא בגזרת הבורא יתברך כאשר יש לבעל האדמה לחרש אותה ולנקותה מן הקוצים ולזרעה ולהשקותה אם יזדמנו לו מים ויבטח על הבורא יתברך להפרותה ולשמרה מן הפגעים ותרבה תבואתה ויברך אותה הבורא ואין ראוי לו להניח האדמה מבלי עבודה וזריעה בבטחונו על גזרת הבורא שתצמיח האדמה בלתי זרע שקדם לו. וכן בעלי המלאכה והסחורה והשכירות מצוין לחזר על הטרף בהם עם הבטחון באלהים כי הטרף בידו ורשותו ושהוא ערב בו לאדם ומשלימו לו באיזו סבה שירצה ואל יחשב כי הסבה תועילהו או תזיקהו מאומה.
ואם יבוא לו טרפו על פנים מאפני הסבות אשר התעסק בהן ראוי לו שלא יבטח על הסבה ההיא וישמח בה ויוסיף להחזיק בה ויטה לבו אליה כי יחלש בטחונו באלהיו. אך אין ראוי לו לחשב כי תועילנו יותר ממה שקדם בדעת הבורא ואל ישמח בהדבקו בה וסבובו עליה אך יודה הבורא אשר הטריפו אחר יגעתו ולא שם עמלו וטרחו לריק כמו שכתוב (תהלים קכח ב) .
ואמר אחד מן החסידים אני תמה ממי שנותן לחברו מה שגזר לו אצלו הבורא ואחר כך יזכיר לו טובתו עליו בו ויבקש להודות אותו עליו. ויותר אני תמה ממי שקבל טרפו על ידי אחר מכרח לתתו לו ויכנע לו ויפיסהו וישבחהו.
ואם לא יבואהו הטרף על הפנים אשר סבב עליהם אפשר שטרף יומו כבר קדם אצלו והוא ברשותו או שבא לו על פנים אחרים.
ועל איזה פנים שיהיה ראוי לו להתעסק בסבות ואל ירפה מחזר עליהן כשהם ראויות למדותיו ולגופו ולאמונתו ולעולמו כאשר קדמתי ויבטח עם זה על אלהיו שלא יעזבהו ולא ירפהו ולא יתעלם ממנו כמו שנאמר (נחום א ז) .
וכן נאמר בענין הבריאות והחלי כי על האדם לבטח בבורא בזה ולהשתדל בהתמדת הבריאות בסבות אשר מטבען זה ולדחות המדוה במה שנהגו לדחותו כמו שצוה הבורא יתעלה (שמות כא יט) מבלי שיבטח על סבות הבריאות והחלי שהן מועילות או מזיקות אלא ברשות הבורא.
וכאשר יבטח בבורא ירפאהו מחליו בסבה ובלתי סבה כמו שנאמר (תהלים קז כ) ואפשר שירפאהו בדבר המזיק הרבה כמו שידעת מענין אלישע במים הרעים שרפא הזקם במלח כמו שכתוב (מלכים ב ב יט) וכן (שמות טו כה) ואמרו הקדמונים (במדרש תנחומא שם) שהיה עץ של הרדופני וכמוהו (ישעיה לח כא) וכבר ידעת מה שהיה מענין אסא כשבטח על הרופאים והניח בטחונו באלהים בחליו מהמוסר והתוכחה לו ואמר הכתוב (איוב ה יח) .
ופרוש החלק השני והוא עניני קניני האדם וסבות טרפו ואפני עסקיו במסחר ומלאכה והליכות הדרכים ומנוי ושכירות ופקידות ועבודת המלכים וגזברות וקבלנות ואמנה וספרות ומיני העבודות והליכות המדברות והימים והדומה לזה ממה שמתעסקין בו לקבץ ממון ולהרבות מותרי המחיה אפני ישר הבטחון בהם על האלהים שיתעסק במה שזימן לו הבורא מהם לצרך ספוקו ומזונו ולהגיע אל מה שיש בו די מן העולם.
ואם יגזר לו הבורא בתוספת על זה תבואהו מבלי טרח ויגיעה כאשר יבטח על האלהים בה ולא ירבה לחזר על הסבות ולא יסמך עליהן בלבו. ואם לא יגזרו לו יותר מן המזון אם היו משתדלים כל אשר בשמים ובארץ להוסיף עליו לא היו יכולים בשום פנים ולא בשום סבה. וכאשר יבטח באלהים ימצא מנוחת לבו ושלות נפשו כי לא יעברנו חקו אל זולתו ולא יקדים ולא יאחר מעתו הנגזר לו בו.
ויש שמנהיג הבורא טרפי רבים מבני אדם על יד איש אחד מהם להבחין בזה עבודתו לאלהים מהמרותו וישים את זה מן הסבות החזקות שבסבות הנסיון וההסתה לו כמלך שהוא מטריף חילו ועבדיו וכן השרים ורואי המלך והסגנים אשר סביבותיהם כתות מעבדיהם ושמשיהם ופקידיהם ונשים וקרובים ומשתדלים בעבורם לחזר על סבת קבוץ הממון מפנים טובים ורעים.
והסכל מהם יטעה בשלשה פנים.
אחד מהם בקבצו הממון כי הוא לוקח מה שגזר לו הבורא לקחתו על פנים מגנים ורעים. ואלו היה מבקש אותו על אפניו היה מגיע אל חפצו ורצונו והיה מתקיים בידו ענין תורתו ועולמו ולא היה חסר לו ממה שגזר הבורא מאומה.
והשני כי הוא חושב שכל מה שהגיע אליו מן הממון הוא טרף מזונו ולא יבין כי הטרף מתחלק לשלשה חלקים אחד מהם טרף מזונו והוא כלכלת גופו בלבד והוא המבטח מן האלהים לכל אשר בו רוח חיים עד תכלית ימיו. והשני טרף מזון זולתו מאשה ובנים ועבדים ומשרתים והדומה להם ואיננו מבטח מן האלהים לכל הברואים אלא לסגלה מהם בתנאים מיחדים והוא מקרה מזדמן בעת אחת ואין מזדמן בעת אחרת כפי שמחיבות הליכות דיני הבורא מן החסד והמשפט. והשלישי טרף קנין והוא הממון אשר אין בו תועלת לאדם והוא שומר עליו ונוצר אותו עד אשר יורישנו לזולתו או שיאבד ממנו. והסכל יחשב כל אשר גזר לו הבורא מן הממון שהוא טרף מזונו וכלכלת גופו והוא ממהר אליו ומשתדל עליו ואפשר שיקבצנו לבעל אשתו אחריו ולהורגו ולגדול שבשונאיו.
והשלישי שהוא נותן הטרפים לבעליהם כמו שגזר להם הבורא על ידו והוא זוכר טובתו להם בהם כאלו הוא הטריפם בהם וכלכל אותם והתחסד בם עליהם ורוצה שיודוהו וישבחוהו הרבה עליהם ושיעבדוהו בעבורם ויתגאה ויגבה וירום לבבו ויניח הודאתו עליהם ויחשב שאם היה מונע אותם מהם היו נשארים אצלו וכי לולא הוא היו נפסקים טרפיהם. והוא העני אשר ייגע לריק בעולם הזה ויפסיד שכרו לעולם הבא.
והמשכיל נוהג בשלשת הפנים על הדרך הנכונה לתורתו ולעולמו ובטחונו במה שיש ביד האלהים מטרפו וקנינו יותר חזק מבטחונו במה שיש בידו מהם מפני שאינו יודע אם הוא טרף מזון או טרף קנין ויגיע לכבוד העולם הזה ואל הגמול הטוב בעולם הבא כמו שנאמר במזמור (תהלים קיב א) עד סופו.
ויש מבני אדם כתות שאינם משתדלים לקנות הממון ולהרבות ממנו אלא לאהבת הכבוד מבני אדם ולעשות להם שם ואין מספיק להם ממנו שום דבר וזה סכלות מהם בסבת הכבוד בעולם הזה ובעולם הבא. וגורם להם זה מה שרואים מכבוד עמי הארץ לאנשי הממון וכבודם להם לחמדם מה שיש אצלם ולמשך מאשר בידם.
ואלו השכילו והבינו כי אין ביכלתם ולא בכחם לא לתת ולא למנע אלא למי שגזר לו הבורא אצלם לא היו מקוים לזולתו ולא היה ראוי אצלם לכבוד אלא מי שיחדהו הבורא במעלות משבחות ראוי בעבורן לכבוד הבורא יתעלה כמו שכתוב (שמואל א ב ל) .
ומפני שסכלו עמי הארץ בכבדם בעלי הממון בסבות הכבוד הוסיף להם הבורא סכלות בסבות בקשותם ונפלו בהשתדלות גדולה ויגיעה רבה כל ימיהם והניחו מה שהיו חייבין להשתדל בו ולמהר אליו מהשלים חובות הבורא אשר עליהם ולהודות על טובותיו אצלם ותהיינה בקשותם יותר קרובות אליהם בדרך הזה בלי ספק כמו שאמר הכתוב (משלי ג טז) ואמר (דברי הימים א כט יב) .
ויש שימצא בכלל מבקשי הממון מי שיגיע ממנו אל תכלית תאותו בדרך הסבות אשר זכרנו ומהם מי שיגיע אליו בדרך הירשה והדומה לזה ויחשב כי הסבות חיבו לו את זה ולולא הן לא היה מגיע אליו ממנו כלום ומשבח הסבה מבלעדי המסבב.
וכמה הוא דומה בזה לאדם שהוא במדבר הכביד עליו הצמא ומצא מים שאינם מתוקים בבור אחד ושמח בהם שמחה גדולה ורוה מהם. וכאשר הלך מעט ומצא מעין נובע מים מתוקים דאג על מה שקדם משתותו המים הראשונים ורוותו מהם. וכן בעל הממון שהגיע אליו בסבה ידועה אלו היתה נמנעת הסבה ההיא ממנו היה משיג אותו בסבה אחרת כאשר הקדמנו וכמו שאמר (שמואל א יד ו) .
וממה שראוי לבוטח על האלהים בטרפו כשיתעכב ממנו הטרף יום מן הימים שיאמר בלבו כי אשר הוציאני אל העולם הזה בזמן ידוע ועת ידועה ולא הוציאני אליו לפניהם ולא לאחריהם הוא שמעכב ממני בו טרפי לעת ידוע ויום ידוע לדעתו מה שהוא טוב לי.
וכן כאשר יבואהו טרפו מצמצם לא יותר על מזונו מאומה ראוי לו לחשב בלבו ולומר אשר הכין לי מזוני בשדי אמי בתחלת עניני כפי צרכי ודי כלכלתי יום יום עד אשר המיר אותו לי בטוב ממנו ולא הזיק לי בואו בצמצום מאומה כן לא יזיק לי בוא הטרף הזה אשר העתיק אותי אליו עתה בצמצום כפי צרכי עד תכלית ימי מאומה. ויהיה נשכר על זה כמו שאמר הבורא על אבותינו במדבר שענינם היה כזה (שמות טז ד) ואמר (ירמיה ב ב) .
וכן אם יבואהו טרפו בסבה מבלי סבה ומקום מבלי מקום ועל ידי איש מבלתי איש אחר יאמר בלבו אשר יצרני על צורה ותבנית ותכונה ומדה מבלי שאר הצורות והתכונות והמדות לתקנת עניני הוא בחר לי שיבוא טרפי על הפנים המפיקים לעניני מבלי שאר הפנים. ואשר הוציאני אל העולם הזה במקום ידוע ועל ידי שני אישים ידועים מבלי שאר אישי העולם הוא בחר לי בו טרפי בארץ ידועה ועל ידי איש ידוע שם אותו סבה לטרפי לטוב לי כמו שאמר הכתוב (תהלים קמה יז) .
אבל פרוש החלק השלישי והם עניני אשתו ובניו ובני ביתו וקרוביו ואוהביו ואויביו ומידעיו ומכיריו ואשר למעלה ממנו ואשר למטה ממנו מכתות בני אדם אפני ישר הבטחון על האלהים בהם כאשר אספר והוא שאין אדם נמלט מאחד משני דברים. שיהיה נכרי או שיהיה בתוך משפחתו וקרוביו.
ואם יהיה נכרי יהיה צוותו באלהיו בעת השתוממותו ויבטח עליו בגרותו. ויעלה על לבו גרות הנפש בעולם הזה וכי אנשי הארץ כמו גרים בה כמו שאמר הכתוב (ויקרא כה כג) . ויחשב בלבו כי כל מי שיש לו קרובים בו עד זמן מעט ישוב נכרי בודד ולא יועילהו קרוב ולא בן ולא יתחבר עמו אחד מהם.
ויחשב אחר כך בהסתלקות כבד משאם וחובותם וצרכיהם מעליו ויחשב זה טובה מטובות הבורא עליו מפני שאם יהיה רודף אחר עניני העולם וצרכיו תהיה יגיעתו יותר קלה עליו מבלי אשה ובנים וחסרונם מנוחה לו וטובה. ואם יהיה מבקש עניני אחריתו יהיה לבו יותר רק ופנוי בעת התבודדותו מבלי ספק.
ועל כן היו הפרושים בורחים מקרוביהם ומבתיהם אל ההרים כדי שיפנו לבותם לעבודת אלהים. וכן היו הנביאים בזמן הנבואה יוצאים ממעונותיהם ומתבודדים לחובות הבורא עליהם כמו שידעת מענין אליהו עם אלישע שנאמר עליו (מלכים א יט יט) . וכיון שרמז לו אליהו במעט רמז הבין אותו ואמר (מלכים א יט כ) ואמר (מלכים א יט כא) .
ואמרו על אחד מהפרושים שנכנס למדינה אחת להורות את יושביה עבודת האלהים וימצאם לובשים צבע אחד במלבושיהם ותכשיטיהם וראה קבריהם אצל פתחי בתיהם ולא ראה ביניהם אשה. ושאל אותם על זה ואמרו לו מה שאנו לובשים צבע אחד שלא יהיה נכר העני מן העשיר ושלא יבא העשיר להתגאות ולהתפאר בעשרו ויבא העני להתבזות אצל עצמו ושידמה ענינינו על האדמה ענינינו תחתיה. ונאמר על אחד מהמלכים שהיה מתערב בין עבדיו ולא היה נכר ביניהם מפני שהיה נוהג מנהג השפלות בתכשיטיו ובמלבושיו. ומה ששמנו קברות מתינו אצל פתחינו כדי שנוכח מהם ונהיה נכונים למות ונזמין לנו הצדה המגעת אותנו למקום המנוחה. ומה שראית שפרשנו מן הנשים והבנים דע כי יחדנו להם קריה קרובה מכאן כשיצטרך אחד ממנו על דבר מדבריהם ילך אליהם וישלים צרכו וישוב אלינו מפני שראינו במה שיכנס עלינו מטרדת הלב ורב ההפסד וגדל היגיעה והטרח בקרבתם והמנוחה מכל זה בהרחקתם לבחר בעניני העולם הבא ולמאס בעניני העולם הזה. וייטבו דבריהם בעיני הפרוש ויברך אותם ויאשרם בענינם.
ואם יהיה הבוטח באלהים בעל אשה וקרובים ואוהבים ואויבים יבטח באלהים בהצלתו מהם וישתדל לפרע מה שחיב להם ולעשות חפציהם ולהיות לבו שלם עמהם וירף ידו מהזקתם ויסבב על מה שיהיה טוב להם ויהיה נאמן בכל עניניהם ויורם אפני תועלותם בעניני התורה והעולם לעבודת הבורא כמו שכתוב (ויקרא יט יח) ואמר (ויקרא יט יז) לא ליחל הגמול מהם ולא לקדם אצלם ולא מאהבתו בכבודם ושבחם ולא להשתרר עליהם אך לקיים מצות הבורא ולשמור בריתו ופקודיו עליהם. כי מי שתהיה דעתו בעשותו חפציהם על אחד מהדברים שזכרנו תחלה לא ישיג רצונו מהם בעולם הזה וייגע לריק ויפסיד שכרו לעולם הבא. ואם הוא נוהג בזה לעבודת האלהים בלבד יעזרם האלהים לגמל אותו בעולם הזה וישים בפיהם שבחו ויגדל ענינו בעיניהם ויגיע אל הגמול הגדול בעולם הבא כמו שאמר האלהים לשלמה (מלכים א ג יג) .
אבל אפני בטחונו על אלהיו בעניני מי שהוא למעלה ממנו ומי שהוא למטה ממנו מכתות בני אדם הפנים הישרים לו כשיביא אותו הצרך לבקש חפץ ממי שהוא למעלה ממנו או למטה ממנו שיבטח בו על אלהיו וישימם סבה בהשלמתו כאשר ישים עבודת הארץ וזריעתה סבה לטרפו. ואם ירצה להטריפו ממנה יצמח הזרע ויפרה וירבה ואין להודות הארץ על זה אך ההודאה לבורא לבדו. ואם לא יחפץ האלהים להטריפו ממנו לא תצמיח הארץ או תצמיח ויקרה הצמח פגע ואין להאשים הארץ.
וכן כשיבקש מאחד מהם חפץ שיהיה אצלו החלש והחזק מהם שוה בעשותו ויבטח בהשלמתו על האלהים יתברך. ואם ישלם על ידי אחד מהם יודה הבורא יתברך אשר השלים חפצו ויודה למי שנעשה על ידו על לבו הטוב לו ושהבורא הביא תועלתו על ידו. ובידוע שאין הבורא מגלגל טובה אלא על ידי הצדיקים ומעט הוא שמתגלגל הפסד על ידיהם כמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה (גמרא בבא בתרא קיט ב) ואמר הכתוב (משלי יב כא) . ואם לא ישלם לו על ידיהם אל יאשימם ואל יתלה בהם קצור אך יודה לאלהים אשר בחר לו הטוב בזה וישבחם כפי שידע מהשתדלם לעשות חפצו אף על פי שלא נשלם כרצונו וכרצונם לו. וכן ינהג במידעיו ואוהביו ובמי שנושא ונותן עמהם ושמשיו ושתפיו.
וכן אם יבקש ממנו מי שלמעלה ממנו או שלמטה ממנו חפץ יסבב לעשותו בכל לבו וישתדל להשלימו במצפונו אם יזדמן לו ויהיה מי שמבקשו ראוי להשתדל לו בו ואחר כך יבטח על האלהים בהשלמתו. ואם ישלימהו על ידו וישימהו סבה לטובת זולתו יודה על זה. ואם ימנע ממנו ולא יזדמן לו לעשותו אל יאשים נפשו ויודיע את חברו שלא קצר אחר שיטרח וישתדל בו בעצמו.
אבל עניני אויביו וחומדיו ומבקשי רעתו יבטח בעניניהם על הבורא יתעלה ויסבל חרפתם ואל יגמל להם כפעלם אך יגמלם חסד ויעשה להם כל מה שיוכל לעשותו מן הטוב ויזכר בלבו שתועלתו ונזקו ביד הבורא יתעלה. ואם יהיו סבה להזיקו יחשב עליהם טוב ויחשד את עצמו ומעשיו ברע הקדמותיו אצל אלהיו ויתחנן אל האלהים ויבקש מלפניו לכפר עונותיו ואז ישובו אויביו לאהבתו כמו שאמר החכם (משלי טז ז) .
ופרוש החלק הרביעי בעניני חובות הלבבות והאברים שהאדם מתיחד בתועלותם ונזקם וזה כצום וכתפלה וכסכה וכלולב וכציצית ושמירת השבת והמועדים והמנע מן העברות וכל חובות הלבבות אשר לא תעברנה אל זולתו ותועלותן ונזקן מיחדות בו מבלי שאר בני אדם אפני ישר הבטחון בכלם על האלהים יתברך מה שאני מבאר אותו ומאלהים אשאל להורות אותי האמת ברחמיו.
והוא כי מעשי העבודה והעברה לא יתכנו לאדם כי אם בהקבץ שלשה דברים. האחד הבחירה בלבו ומצפונו והשני הכונה וההסכמה לעשות מה שבחר בו והשלישי שישתדל לגמר המעשה באבריו הנראים ויוציאהו אל גדר המעשה. ומה שאינו נעלם ממנו בהם כבחירת העבודה והעברה והכונה וההסכמה על המעשה הבטחון על האלהים בזה טעות וסכלות כי הבורא יתברך הניח ברשותנו בחירת עבודתו והמרותו כמו שכתוב (דברים ל יט) ולא הניח ברשותנו השלמת המעשה בעבודה ובעברה אלא בסבות שהם חוץ לנו מזדמנות בקצת העתים ונמנעות בקצתם
ואם יבטח על האלהים בבחירת עבודתו ויאמר לא אבחר ולא אכון לעשות כלום מעבודת הבורא עד שיבחר לי הטוב ממנה כבר תעה מדרך הישרה ומעדו רגליו מאפני הנכונה כי הבורא יתברך כבר צונו לבחר במעשי העבודה ולכון אליה בהשתדלות והסכמה ובלב שלם לשמו הגדול והודיענו שהוא אפני הנכונה לנו בעולם הזה ובעולם הבא.
ואם יזדמנו הסבות ויתכן גמר המעשה בעבודתו אשר קדמה בחירתנו בה יהיה לנו השכר הגדול על הבחירה בעבודה ועל הכונה לעשותה ועל השלמת מעשיה באברים הנראים. ואם ימנע מן האברים גמר המעשה יהיה לנו שכר הבחירה והכונה כאשר זכרנו במה שקדם וכן הענש על העברה.
וההפרש שבין עבודת הבורא ושאר מעשי העולם בענין הבטחון באלהים יתברך ששאר עניני העולם לא נגלו לנו אפני הטוב והרע בסבה מן הסבות מבלעדי שאריתם ולא אפני ההפסד והרע בקצתם בלתי קצתם כי לא עמדנו על איזו מלאכה מן המלאכות שטובה לנו ויותר ראויה לבקשת הטרף והבריאות והטוב ולא באיזו סחורה ובאיזו דרך ובאיזה מעשה מן המעשים העולמיים נצליח כשנתגלגל בהם. ומן הדין עלינו שנבטח באלהים בבחירתה והשלמתה לעזרנו על מה שיש בו טובתנו אחר שנתגלגל עליהם ונתחנן אליו להעיר לבבנו לבחירת הטובה והראויה לנו מהם.
אבל עבודת הבורא יתברך איננה כן מפני שכבר הודיענו אפני הנכונה בה וצונו לבחר בה ונתן לנו היכלת עליה. ואם נתחנן אליו בבחירתה ונבטח עליו בהראותנו אפני הטוב לנו נהיה תועים בדברינו וסכלים בבטחוננו מפני שכבר קדמה הודעתו אותנו דרכי העבודה אשר יועילנו בעולם הזה ובבא כמו שאמר (דברים ו כד) ואמר בגמול העולם הבא (דברים ו כה) .
ועוד כי עניני העולם יש שתשוב הסבה המשבחת מגנה והמגנה משבחת אך העבודה והעברה אינם כן כי המגנה והמשבח מהם לא יעתק מענינו ולא יתחלף לעולם.
אבל מה שראוי לבטח עליו הוא גמר מעשה העבודה אחר בחירתה בלב שלם ונאמן והסכמה והשתדלות בבר לבב וכונה לשמו הגדול ובזה אנחנו חיבין להתחנן אליו לעזר אותנו בו ולהורות אותנו עליו כמו שכתוב (תהלים כה ה) ואמר (תהלים קיט לה) ואמר (תהלים קיט ל) ואמר (תהלים קיט לא) ואמר (תהלים קיט מג) .
וכל זה ראיה שבחירתו היתה במעשה העבודה אך התפלל אל האלהים על שני דברים. אחד מהם ליחד לבבו ולחזק בחירתו בעבודתו בהרחקת טרדות העולם מלבו ועיניו כמו שאמר (תהלים פו יא) (תהלים קיט יח) . (תהלים קיט לז) (תהלים קיט לו) והדומה להם. והשני לחזק אבריו על השלמת המעשים בעבודתו והוא מה שאמר (תהלים קיט לה) (תהלים קיט קיז) והרבה כמוהו. ואני עתיד לבאר אפני מפסידי החלק הזה ואפני השלמתו והדרך הנכונה בו בעזרת השם.
אבל פרוש החלק החמישי והוא חובות האברים אשר תועלתם ונזקם מתעברים אל זולתו כצדקה והמעשר ולמוד החכמה וצוות בטוב והזהר מהרע ולהשיב האמנות ולהסתיר הסוד ולדבר טוב ולעשות הטוב וכבוד אבות והשבת הרשעים אל האלהים והורות בני אדם דרכי טובתם ולחמל ענייהם ולרחם עליהם ולסבל חרפתם כשמעיר אותם אל העבודה ומיחל אותם ומיראם בגמול ובענש.
אפני יושר הבטחון בזה שיהיה האדם צופן בלבבו כל המעשים האלה והדומה להם ויבחר עשותם ויסבב אליהם כפי מה שהקדמנו בחלק הרביעי מחיוב הבחירה עלינו להתקרב אל האלהים בלבד לא לקנות שם וכבוד ביניהם ולא לקוות הגמול מהם ולא להשתרר עליהם. ואחר כך יבטח על האלהים בהשלמת המעשה שכון לעשותו מהם כפי מה שהוא רוצה בו ממנו אחרי שיסבב עליו ויזהר כפי יכלתו בכל זה להסתירו ממי שאין צריך לו להודיע כי בהיותו נסתר יהיה שכרו יותר גדול ממה שיהיה אם יהיה נודע.
ומה שלא יוכל להסתירו יזכר בו השרש אשר הקדמנו כי התועלת והנזק לא יהיה מן הברואים כי אם ברשות הבורא יתברך.
וכאשר יגלגל הבורא על ידו מצוה יחשב בלבו כי הוא טובה מאת הבורא יתעלה שהטיב בה אליו ואל ישמח בשבח אותו בני אדם עליה ואל יחפץ בכבודם בעבורה ויביאהו זה להתגאות במעשהו ויפסיד לבו וכונתו לאלהים ויפסיד מעשהו ויאבד שכרו. ואני עתיד לבאר זה בשערו בעזרת השם.
אבל פרוש החלק הששי והוא בגמול העולם הזה והעולם הבא אשר יהיה האדם ראוי לו במעשה הטוב בעולם הוא שהגמול על שני פנים גמול בעולם הזה בלבד וגמול בעולם הבא בלבד. ויש שיהיו ראויים שניהם על מעשה אחד ולא פרש לנו באור זה באר היטב. אך ערב הבורא לעמו גמול כולל על מעשה כולל ולא חלק הגמול על העבודות בעולם כמו שעשה בענש על העברות בעולם כמו שפרש המעשים שעושיהם חייבין סקילה שרפה הרג וחנק ומלקות ארבעים ומיתה וכרת ותשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה ונזק שור בור ושן ואש ונותן מום באדם ושולחת יד במבשיו והמוציא שם רע והדומה לזה. אבל גמול העולם הבא וענשו לא פרש מהם הנביא מאומה בספרו בעבור כמה פנים.
מהם כי צורת הנפש בלעדי הגוף אינה ידועה אצלנו כל שכן מה שתתענג בו או תצטער בענין ההוא אך פרש אותו למי שהיה מבין הענין הזה כמו שאמר ליהושע (זכריה ג ז) . ולא יהיה זה בעוד נפשו קשורה בגופו אבל רמז למה שיהיה אחר המות שתשוב הנפש בצורת המלאכים בענין פשיטותה ודקותה ועזבה להשתמש בגופה כשתזדכך ותזהיר והיו מעשיה טובים בעולם הזה.
ומהם שגמול העולם הבא וענשו היה מקבל אצל עמי הארץ מהנביאים ומשכל אצל החכמים והניחו לזכרו בספר כמו שהניחו לזכר הרבה מפרוש המצות והחובות מפני שסמכו על הקבלה.
ומהם שהעם היו מן הסכלות ומעוט ההבנה בענין שאיננו נעלם ממה שכתוב בתורה. ונהג הבורא עמהם מנהג האב החומל על בנו הקטן כשהוא רוצה ליסרו בנחת ולאט כמו שכתוב (הושע יא א) . והאב כשרוצה ללמד את בנו בנערותו החכמות אשר יעלה בהם אל המעלות העליונות אשר לא יבינן הנער בעת ההיא אלו היה מפיס אותו עליהן ואומר לו סבל יגיעות המוסר והלמוד בעבור שתעלה בהן אל המעלות החמודות לא היה סובל את זה ולא שומע אליו מפני שאין מבין אותן. וכאשר ייעדהו על זה במה שהוא ערב לו מיד ממאכל ומשתה ומלבוש נאה ומרכבת נאה והדומה לזה ויועידהו במה שיצער אותו מיד מרעב ועירם ומלקות והדומה להם וישב דעתו על מה שיבטח עליו מן הראיות המרגשות והעדיות הגלויות האמתיות יקל עליו לסבל יגיעת המוסר ולשאת טרחו. וכאשר יגיע לימי הבחרות ויחזק שכלו יבין הענין המכון אליו במוסרו ויכון אליו ותמעט בעיניו הערבות אשר היה רץ אליה בתחלת עניניו והיה זה לחמלה עליו.
וכן הבורא יתברך יחל עמו והפחידם בגמול וענש ממהרים מפני שידע כי העם כאשר יתקנו לעבודה תגל מעליהם סכלותם בגמול העולם הבא וענשו ויכונו בעבודה אליו ויתנהגו בה עדיו וכן נאמר בכל מה שבספרים מהגשמת הבורא יתברך.
ומהם שגמול העולם הבא אין אדם ראוי לו במעשהו הטוב בלבד אך יהיה ראוי מן האלהים בשני דברים אחר המעשה הטוב.
האחד שיורה בני האדם עבודת הבורא יתעלה וינהיגם לעשות הטוב כמו שכתוב (דניאל יב ג) ואמר (משלי כד כה) . וכאשר יתקבץ למשתדל גמול הצדקתו אל גמול צדקתו וגמול אמונת לבו וסבלו יהיה ראוי לגמול העולם הבא אצל הבורא. והשני חסד מאלהים ונדבה וטובה כמו שכתוב (תהלים סב יג) .
והעלה בזה כי אם היה מעשה האדם כחול הים במספר לא יהיה שקול בטובה אחת מן טובות הבורא יתברך עליו בעולם הזה כל שכן אם יהיה לו חטא ואם ידקדק הבורא עם האדם בתביעת הודאת הטובה יהיה כל מעשהו נכחד ונשקע בקטנה שבטובות הבורא עליו. ומה שיהיה מגמול הבורא לו אינו מגיע לו על מעשהו אלא הוא מחסד הבורא עליו. אך הענש בשני העולמים הוא באמת ובדין וחוב שחיב בו האדם אלא שחסד הבורא יתגבר עליו בשני העולמים כמו שכתוב (תהלים סב יג) (תהלים עח לח) .
ומהם כי המעשה הטוב מתחלק לשני חלקים ממנו נסתר אין משקיף עליו זולת הבורא כחובות הלבבות והדומה להם וממנו נראה על האברים איננו נסתר מן הברואים והם המצות הנראות על האברים. והבורא יתברך גומל על המעשה הנראה על האברים בגמול נראה בעולם הזה וגומל על המעשה הצפון והנסתר בגמול נסתר והוא גמול העולם הבא. ועל כן זכרו דוד עליו השלום במלה שמורה על הענין כמו שאמר (תהלים לא כ) וכן דרך הענש הנראה והנסתר כדרך הגמול.
והראיה על זה כי האל יתעלה ערב לעמו על העבודה הנראית על האברים גמול נראה מהר בעולם הזה והוא המפרש בפרשת אם בחקותי. וכן ערב להם על העברות הנראות הגלויות ענש נראה מהר בעולם הזה לפי שאין להמון העם אלא מה שנראה מהמעשים לא מה שנסתר והוא מה שאמר (דברים כט כח) ואמר הכתוב (ויקרא כ דה) . אך העבודות והעברות הצפונות בלב דין גמולם על הבורא יתברך בעולם הזה ובעולם הבא על כן הניח הספר פרוש גמול העולם הבא.
ומהם כי הגמול והענש הנזכרים בספר דבר הנביא בגמול העולם הזה וענשו לאנשי העולם ומפני שהיה יהושע בן יהוצדק בעולם המלאכים אמר לו (זכריה ג ז) כי זה דרך היחול וההפחדה שיהיה כראוי לזמן ולמקום ואתה הבן.
ומהם שגמול העולם הבא אין תכליתו אלא להדבק באלהים ולהתקרב אל אורו העליון כמו שכתוב (ישעיה נח ח) ואמר (דניאל יב ג) ואמר (איוב לג ל) . ולא יגיע אליו אלא מי שרצה הבורא בו ורצון הבורא שרש הגמול כמו שכתוב (תהלים ל ו) ואמר בפרשת אם בחקותי רמזים שמורים על הרצון מאלהים והוא מה שאמר (ויקרא כו יא) ואמר (ויקרא כו ט) (ויקרא כו י) .
והבטחון על האלהים במה שיעד בו הצדיקים מגמול העולם הזה והעולם הבא על העבודה שישלמהו למי שראוי לו וכן ישלם הענש למי שראוי לו מן הדין על המאמין ובטחונו על האלהים בזה מהשלמת האמונה באלהים כמו שכתוב (בראשית טו ו) ואמר (תהלים כז יג) .
ואין ראוי לבטח על מעשהו הטוב ויבטיח נפשו בגמול העולם הזה והעולם הבא על מעשהו אך יטרח וישתדל בהודאה לטובות הבורא התמידות עליו לא לתקות גמול עתיד שיתחיב לו במעשהו. אך יבטח על האלהים בו אחר ההשתדלות לפרע הודאת הבורא על גדל טובתו עליו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (משנה אבות א ג) .
והיה אחד מן החסידים אומר לא יגיע האדם אל גמול העולם הבא במעשהו אם מדקדקים עמו בחשבון במה שהוא חיב לאלהים על טובותיו עליו אבל בחסד האלהים עליו על כן אל תבטחו במעשיכם. ואמר דוד בזה (תהלים סב יג) .
אבל פרוש החלק השביעי והוא בחסד האלהים על בחיריו וסגלתו בעולם הבא ברוב הטובות אשר לא נוכל לספרן אפני ישר הבטחון על האלהים בו שיתעסק בסבות המגיעות אותו אל מדרגות החסידים הראוים לזה מאת האלהים יתברך בחסדו. והוא שינהג במדות אנשי הפרישות המואסים בעולם הזה ולהוציא אהבתו ובחירתו מלבו וימיר זה באהבת הבורא יתברך ולהמסר אליו ולהשתעשע בו ולהשתומם מהעולם ויושביו ויתנהג במנהגי הנביאים והחסידים ויהיה לבו בטוח באלהים שיתחסד עמו כמו שהתחסד עמם בעולם הבא. אבל מי שיבטח על האלהים שיזכהו לזה מבלי מצוע מעשה הוא הכסיל והפתי והוא דומה למי שנאמר עליהם (גמרא סוטה כב ב) .
ומסמני אנשי המעלה הגדולה הזאת שיורו עבדי הבורא אל עבודת הבורא והסבל בעת הנסיון והצרה ושיקל בעיניהם כל דבר אצל קיום מצות הבורא יתברך כמו שידעת מן הענין (בראשית כב א) וענין חנניה מישאל ועזריה בכבשן האש (דניאל ג יג) (דניאל ו יג) .
ומי שבחר במות בעבודת הבורא מן החיים בהמרותו והריש מן העשר והחלי מן הבריאות והצרה מן השלוה ונמסר לדין הבורא ורצה בגזרתו ראוי הוא לחסד הבורא עליו בנועם העולם הבא אשר אמר עליו הכתוב (משלי ח כא) ואמר (ישעיה סד ג) ואמר (תהלים לא כ) .
Soyez le premier à commenter ce cours !
Newsletter Torah-Box

Pour recevoir chaque semaine les nouveaux cours et articles, inscrivez-vous dès maintenant :

2 Décembre 2022 - 8 Kislev 5783

  • 07:15 Mise des Téfilines
  • 08:24 Lever du soleil
  • 12:40 Heure de milieu du jour
  • 16:55 Coucher du soleil
  • 17:46 Tombée de la nuit

Chabbath Vayétsé
Vendredi 2 Décembre 2022

Entrée à 16:37
Sortie à 17:49


Changer de ville