Midrach Rabba

דָּבָר אַחֵר, וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ משֶׁה [וזאת הברכה לג, ג], דָּרַשׁ רַבִּי שִׂמְלָאי תרי"ג מִצְווֹת נִתְּנוּ לְיִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי משֶׁה, שֶׁכֵּן מִנְיַן תּוֹרָה.
וְאִם תֹּאמַר אֵינָן אֶלָּא תרי"א וּשְׁתַּיִם הֵיכָן הֵם?

אֶלָא אָמְרֵי רַבָּנָן אָנֹכִי וְלֹא יִהְיֶה לְךָ, מִפִּי הַגְּבוּרָה שְׁמָעוּם, וְתרי"א (611) אָמַר לָהֶם משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ משֶׁה מוֹרָשָׁה וגו'.

אַל תִּקְרֵי מוֹרָשָׁה אֶלָא יְרֻשָּׁה. יְרֻשָּׁה הִיא לְיִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם, מָשָׁל לְבֶן מְלָכִים שֶׁנִּשְׁבָּה כְּשֶׁהוּא קָטָן לִמְדִינַת הַיָּם, אֲפִלּוּ לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים אֵינוֹ בּוֹשׁ מִפְּנֵי שֶׁהוּא אוֹמֵר:'לִירֻשַּׁתאֲבוֹתַי אֲנִי חוֹזֵר'.

כָּךְ תַּלְמִיד חָכָם שֶׁהוּא פּוֹרֵשׁ מִן הַתּוֹרָה וְהָלַךְ וְהִתְעַסֵּק בִּדְבָרִים אֲחֵרִים, אֲפִלּוּ לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים הוּא מְבַקֵּשׁ לַחֲזֹר אֵינוֹ בּוֹשׁ, מִפְנֵי שֶׁאוֹמֵר לִירוּשַׁת אֲבוֹתַי אֲנִי חוֹזֵר.

דָּבָר אַחֵר, מוֹרָשָׁה, אַל תְּהִי קוֹרֵא מוֹרָשָׁה אֶלָּא מְאֹרָסָה, מָה חָתָן זֶה כָּל זְמַן שֶׁלֹא נָשָׂא אֲרוּסָתוֹ הוּא הֲוָהפְּרָאדוּרָן לְבֵית חָמִיו, מִשֶּׁנְּשָׂאָהּ הֲרֵי אָבִיהָ בָּא אֶצְלָהּ.

כָּךְ עַד שֶׁלֹא נִתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל: וּמשֶׁה עָלָה אֶל ה' [יתרו יט, ג], מִשֶּׁנִּתְּנָה תּוֹרָה אָמַר הַקָּבָּ"ה לְמשֶׁה: וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם [כה, ח]. דָּבָר אַחֵר, אַל תְּהִי קוֹרֵא מוֹרָשָׁה אֶלָּא מְאֹרָסָה, מְלַמֵּד שֶׁהַתּוֹרָה אֲרוּסָה לְיִשְׂרָאֵל.