בכל יום תורמין את המזבח מקריאת הגבר או סמוך לו, בין מלפניו בין מאחריו; ביום הכיפורים מחצות, וברגלים מאשמורת הראשונה. לא הייתה קריאת הגבר מגעת, עד שהייתה העזרה מלאה מישראל.
Chaque jour, au chant du coq, ou vers ce moment-là, un peu avant ou un peu après, on retirait les cendres de l’autel. A Yom Kippour [on le faisait] dès le milieu de la nuit. Lors des fêtes de pèlerinage, dès la fin de la première garde, car avant même le chant du coq, le parvis du Temple était rempli d’Israélites.
