מי שנדר בנזיר, והלך להביא את בהמתו, ומצאה שנגנבה--אם עד שלא נגנבה הבהמה נזר, הרי זה נזיר; אם משנגנבה בהמה נזר, אינו נזיר. זו טעות טעה נחום איש מדי: כשעלו נזירים מן הגולה, ומצאו בית המקדש חרב, אמר להם נחום איש מדי, אלו הייתם יודעים שבית המקדש עתיד ליחרב, נוזרים הייתם; אמרו לו לאו, והתירם נחום איש מדי. וכשבא דבר לפני חכמים, אמרו, כל שנזר עד שלא חרב בית המקדש, נזיר; משחרב בית המקדש, אינו נזיר.
Si quelqu’un a fait le vœu d’être Nazir et s’aperçoit au moment de la chercher [pour l’offrir], que sa bête a été volée : S’il a fait le vœu d’être Nazir avant que sa bête volée, il a [le statut de] Nazir, S’il a fait le vœu d’être Nazir après que as bête soit volée, il n’a pas [le statut de] Nazir.
C’est dans l’application de cette loi que s’est trompé Na’houm Hamadi : Lorsque les Nézirim sont montés de la Gola et ont trouvé le Temple détruit, Na’houm Hamadi leur a demandé : « Si vous aviez su que le Temple était détruit, auriez-vous fait le vœu d’être Nazir ? » Ils lui ont dit : « Non ». (Et) Na’houm Hamadi leur a [alors] permis [de revenir sur leur parole]. Lorsque cette histoire est arrivée aux oreilles des Sages, ils ont dit à Na’houm Hamadi : « Quiconque a fait le vœu d’être Nazir avant la destruction du Temple, est Nazir ; après la destruction du Temple, n’est pas Nazir ».
