הדלקה עושה מצוה (שבת כב ב) בנרות שבת ונרות חנכה (וכמו שאכתב בערך ''נר''). והדלקת נרות בבית הכנסת גם כן מצוה, כדכתיב (ישעיה כד טו) בארים כבדו ה'. אמנם כבר מלתי אמורה שצריך שיהא אדם בוחר בין טוב למוטב, ומי שאין לו כל כך הרוחה כדי לקים אחז בזה וגם מזה, במקום שיתן נרות ושמן לבית הכנסת שבלא נתינתו לא יחסר כי אין צבור עני והרי זה דומה קצת למטיל מים לים, ונהי דמצוה קא עבד שיהא המצוה נעשית בממונו, אבל יותר טוב אם יתן אותם הנרות ואותו השמן לעני הגון או לתלמיד חכם שידליק נר שבת או ילמד לאורן, ולכן אפלו ביום יארצייט כה יעשה, כי כפי אשר יגדל המצוה כך מוסיף לעשות ניח רוחא לנפש הוריו, אם לא שעושה משום יקרא דחיי ודשכבי וכדי שלא ירננו אחריו, דלאו כליי עלמא ידעי כי טוב למעבד כדין, אבל לא ירבה בהדלקות אם אין ידו משגת כל כך. וגדולה צדקה יותר מן הקרבנות (בית המדרש ילינק ג,) כל שכן מהדלקות בית הכנסת, ובתנאי שיפריש ממונו מה שהיה רוצה לתן לשמן ונרות ויקנה שמן ונרות ויתן לתלמידי חכמים ולעניים יותר על מה שהיה בדעתו לחלק צדקה ותיטב לה' ולנפש הוריו:
ואם איש עני הוא חייו וחיי אנשי ביתו קודמין, ויותר טוב שיקנה שמן ונרות לעצמו כדי שיהיה לו בהרוחה להדליק נר שבת וללמד לאורה וצדקה תחשב לו יותר מאשר יתן לבית הכנסת. והכל לפי מה שהוא אדם, שאם הרחיב ה' גבולו זהו כבודו כי ירבה כבוד בית הכנסת ובאורים יכבד ה', ובזה יזכה לנר מצוה ותורה אור לו ולזרעו. וראיתי אנשי מעשה שהיו מחבבים הדלקת נרות בית הכנסת ולא היו מניחים אותה לעשות על ידי שמש הכנסת, אלא הם בעצמם ובכבודם מדליקים אותם. ושמעתי שיש מקומות שמוכרין ההדלקה, ובודאי שזהו חבוב מצוה ומנהג יפה הוא. וידוע מאמרם ז''ל (ירושלמי שביעית ספ''ג) שמה שזכה שאול למלוכה היה על זכות זקנו שהיה מדליק נרות במבואות האפלים ועושה חסד עם הרבים, וכן דבורה זכתה לנבואה על ידי שהיתה מכונת לעשות פתילות עבות לבית המקדש (ילקוט שמעוני שופטים רמז ד). ישמע חכם ויוסף לקח ויעשה את אשר בכחו לעשות טוב, וה' יתן הטוב. ומה טוב ומה נעים למי שהרחיב ה' את גבולו שיהא נר דולק לו כל הלילה (בבית שאינו משמש מטתו) שזה הכנה דרבה לעמד בהשכמה, כי רב גרוי היצר הרע הוא מחמת עצלות להדליק הנר. הנה כי כן להוצאת מצוה תחשב, וה' ישלם לו בהלו, יהי שלום בחילו:
