אלו לא שותות, ולא נוטלות כתובה: האומרת טמאה אני לך, ושבאו לה עדים שהיא טמאה, והאומרת איני שותה. אמר בעלה איני משקה, ושבעלה בעלה בדרך נוטלת כתובה, אבל לא שותה. מתו בעליהן עד שלא ישתו בית שמאי אומרין, נוטלות כתובה, אבל לא שותות; בית הלל אומרין, לא שותות, ולא נוטלות כתובה.
Et celles-ci ne boivent pas [non plus les eaux amères] et ne prennent pas la kétouba – celle qui dit : « Je suis souillée » ; celle à propos de laquelle des témoins sont venus [attester] qu’elle était souillée ; celle qui dit : « Je ne bois pas ». [Celle dont] le mari dit : « Je ne [veux] pas [lui] faire boire [les eaux amères] » et [celle] avec qui son mari s’est uni en chemin prennent la kétouba et ne boivent pas [les eaux amères]. [Si] leurs maris sont morts avant qu’elles [les] aient bues – Beth Chamaï dit : Elles prennent la kétouba et ne boivent pas, et Beth Hillel dit : Ou elles boivent ou elles ne prennent pas la kétouba.
