שאל פרקלוס בן פלוסלוס את רבן גמליאל בעכו, שהיה רוחץ במרחץ של אפרוטידי; אמר לו, כתוב בתורתכם, "ולא ידבק בידך מאומה, מן החרם" (דברים יג,יח) מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרוטידי. אמר לו, אין משיבין במרחץ. כשיצא אמר לו, אני לא באתי בגבולה, היא באה בגבולי; אין אומרין נעשה מרחץ נואי לאפרוטידי, אלא נעשית היא אפרוטידי נואי למרחץ. דבר אחר, אם נותנין לך ממון הרבה, אתה נכנס לבית עבודה זרה שלך ערום ובעל קרי ומשתין בפניה, וזו עומדת על הביב וכל העם משתינין בפניה. לא נאמר אלא "אלוהיהם" (דברים ז,כה; דברים יב,ב-ג) את שהוא נוהג בו משום אלוה, אסור; ואת שאינו נוהג בו מנהג אלוה, מותר.
[Un idolâtre nommé] Péroclos, fils de Pélospos (ou Philosiphos), demanda à Rabban Gamliel qui prenait un bain à ‘Akko dans les thermes de [la déesse] Aphrodite : Il est écrit dans votre Torah (Dévarim 13,18) : « rien de l’interdit ne devra rester dans ta main ». Comment peux-tu te permettre d’aller prendre ton bain dans les thermes d’Aphrodite ? Il lui répondit : Aux bains on ne répond pas
[aux questions relatives à la loi]. Une fois sortis, [Rabban Gamliel] lui répondit : je ne suis pas venu dans son domaine, c’est elle qui est venu dans le mien. [D’autre part] on ne dit pas : construisons des thermes en l’honneur d’Aphrodite, mais on dit : érigeons une Aphrodite qui serve d’ornement à des thermes. De plus, quelle que soit la somme d’argent que l’on te donnerait, tu n’entrerais pas devant ton idole tout nu, ou après une pollution nocturne, ou pour uriner devant elle ; alors que cette idole est sise à la rigole de bain, et tous urinent devant elle. Or la Torah emploie l’expression leurs dieux. Donc ceux envers lesquels on se conduit avec respect comme à l’égard d’un dieu sont interdits, mais ceux qui ne sont pas traités comme un dieu sont permis.
