וחייבת בלקט ובשכחה ובפיאה, ועניי ישראל ועניי כוהנים מלקטין: עניי ישראל מוכרין את שלהן לכוהנים בדמי תרומה, והדמים שלהן. אמר רבי טרפון אם כן, לא ילקטו אלא עניי הכוהנים, שמא ישכחו וייתנו לתוך פיהם; אמר לו רבי עקיבה, אם כן, לא ילקטו אלא טהורים.
Les produits d’un tel champ sont soumis aux lois du glanage (lékèt), de l’oubli (chikh’ha) et du coin (péa) ; les pauvres, simples Israélites, vendent leur part aux Cohanim au prix de la térouma et ils peuvent utiliser l’argent qu’ils reçoivent. Rabbi Tarfone dit : seuls les pauvres Cohanim peuvent glaner, de peur que les autres, dans un moment d’oubli, portent à leur bouche de cette térouma. Rabbi ‘Akiva lui, dit : si tu crains cela, seuls les Cohanim purs devraient avoir le droit d’en glaner.
