Midrach Rabba
Chemot - Tetsavé (36, 1)
וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד [כז, כ].
וְאַתָּה תְּצַוֶּה, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב: זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר קָרָא ה' שְׁמֵךְ [ירמיה יא, טז]. וְכִי לֹא נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא כַּזַּיִת הַזֶּה בִּלְבָד, וַהֲלוֹא בְּכָל מִינֵי אִילָנוֹת נָאִים וּמְשֻׁבָּחִים נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל?
בְּגֶפֶן וּתְאֵנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: גֶּפֶן מִמִּצְרַיִם תַּסִּיעַ [תהלים פ, ט], תְּאֵנָה, שֶׁנֶּאֱמַר: כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ [הושע ט, י], כַּתָּמָר, שֶׁנֶּאֱמַר: זֹאת קוֹמָתֵךְ דָּמְתָה לְתָמָר[שיר השירים ז, ח]. כָּאֶרֶז, שֶׁנֶּאֱמַר: כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה [תהלים צב, יג].
כֶּאֱגוֹז, שֶׁנֶּאֱמַר: אֶל גִּנַתאֱגוֹז יָרַדְתִּי [שיר השירים ו, יא] , וּקְרָאָן בְּכָל מִינֵי שְׁלָחִים, שֶׁנֶּאֱמַר: שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים[שם ד, יג], וּבָא יִרְמְיָה לוֹמַר: זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר?
אֶלָּא מָה הַזַּיִת הַזֶּה, עַד שֶׁהוּא בְּאִילָנוֹ מְגַרְגְּרִין אוֹתוֹ וְאַחַר כָּךְ מוֹרִידִין אוֹתוֹ מִן הַזַּיִת וְנֶחְבָּט, וּמִשֶּׁחוֹבְטִין אוֹתוֹ מַעֲלִין אוֹתוֹ לַגַּת וְנוֹתְנִין אוֹתָן בַּמַּטְחֵן, וְאַחַר כָּךְ טוֹחֲנִין אוֹתָן, וְאַחַר כָּךְ מַקִּיפִין אוֹתָן בַּחֲבָלִים, וּמְבִיאִין אֲבָנִים וְאַחַר כָּךְ נוֹתְנִין אֶת שַׁמְנָן.
כָּךְ יִשְׂרָאֵל, בָּאִין עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וְחוֹבְטִין אוֹתָם מִמָּקוֹם לְמָקוֹם וְחוֹבְשִׁים אוֹתָן וְכוֹפְתִין אוֹתָם בְּקוֹלָרִיןוּמַקִּיפִין אוֹתָן טַרְטְיוֹטִין, וְאַחַר כָּךְ עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה וְהַקָּבָּ"ה עוֹנֶה לָהֶם, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל [שמות ב, כג].
דָּבָר אַחֵר, מָה רָאָה יִרְמְיָה לִמְשֹׁל אֲבוֹתֵינוּ כַּזַּיִת, אֶלָּא כָּל הַמַּשְׁקִין מִתְעָרְבִים זֶה בָּזֶה, וְהַשֶּׁמֶן אֵינוֹ מִתְעָרֵב אֶלָּא עוֹמֵד, כָּךְ יִשְׂרָאֵל אֵינָם מִתְעָרְבִים עִם הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם [ואתחנן ז, ג].
דָּבָר אַחֵר, כָּל הַמַּשְׁקִים אָדָם מְעָרֵב בָּהֶם וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֵיזֶה תַּחְתּוֹן וְאֵיזֶה עֶלְיוֹן, אֲבָל הַשֶּׁמֶן אֲפִלּוּ אַתָּה מְעָרְבוֹ בְּכָל הַמַּשְׁקִין שֶׁבָּעוֹלָם הוּא נָתוּן לְמַעְלָה מֵהֶן.
כָּךְ אֲבוֹתֵינוּ, בְּשָׁעָה שֶׁהֵם עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם נִצָּבִים לְמַעְלָה מִן הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וּנְתָנְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ עֶלְיוֹן [כי תבוא כח, א], הֱוֵי: זַיִת רַעֲנָן יְפֵה פְרִי תֹאַר.
