קריאת שמע היא מצוה חשובה שיש בה קבלת על מלכות שמים ועל מצות, ואחר כונת הלב הן הדברים, שאם לא כון לבו לפחות בפסוק ראשון לא יצא ידי חובתו (או''ח סימן ס, סעיף ה), שצריך לכון שהוא מקבל עליו את השם יתברך לאדון ופטרון, ושהוא מאמין שהשם יתברך יחיד ומיחד, אחד בשמים ובארץ ובארבע רוחות העולם, ושהוא מוכן למסר נפשו על קדוש השם. וחבל על דמשתכחין שאין מכונים אפלו זאת, ונמצא שמתים בלי קיום מצות קריאת שמע. והשומע זאת יתן אל לבו לכון את זאת מכאן ואילך, ושב ורפא לו. והיותר טוב לכון בכל הקריאת שמע, דלכתחלה צריך כונה בכלה:
וכתבו המקבלים, שלפי הכונה שיכון בקריאת שמע כך יוכל לכון בתפלה. וזהו כונת מאמר רבותינו זכרונם לברכה (ברכות ה, א) כל הקורא קריאת שמע מזיקין בדלין הימנו. ועקר המזיקין הם הגורמים נזק לאדם ומערבבים דעתו בתפלתו, ובקראו קריאת שמע כתקונה, הנך מזיקין בדלין הימנו:
ופסק מרן בשלחן ערוך (או''ח סי' טא סעיף א) יקרא קריאת שמע באימה ביראה ברתת וזיע. ואיך יבוא לידי מדה זו, בצירו כאלו עומד לפני מלך רם ונשא אים ונורא, מלך אדיר הקדוש ברוך הוא, ואומר לו, ואהבת את ה' אלהיך וכו' עד סוף הקריאת שמע, ובזה יתמלא לבו אהבת השם בחשבו, מה אנו ומה חיינו, אדם להבל דמה ובחר בנו יוצרנו, אחרי מי יצא מלך העולם ורצה שיאהב אותו, היש בעולם טובה גדולה ומעלה רבה כזו, וזה אני מפרש שזהו אמרו, ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, ואם תאמר, על מה נאהב אותו, מה טובה הקדים לעשות עמנו, לזה אמר, אם לא היה אלא זה שיהיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך שאני מלך רם חפץ בך שתאהב אותי כשתתן זה על לבבך די, שאין לך טובה גדולה מזו. וכן באמרו (דברים יא טז) השמרו לכם פן יפתה לבבכם וכו', יציר כזאת. ויחרד האיש וילפת שכבר מלתי אמורה, שעל כל עברה שעובר בין במחשבה בין בדבור בין במעשה, נכלל בכלל (שם יז) ועבדתם אלהים אחרים, שנמצא שעובד את יצרו, ומניח רצון יוצרו לעשות רצון יצרו:
וידוע שבקריאת שמע של ערבית שאנו מתפללים קדם צאת הכוכבים, מה שיוצא ידי חובה הוא בקריאת שמע שעל המטה, וצריך להזהר בה הרבה, ולא יעבר מלקרותה, לא ישכב עד שיקראנה, כי כמה פעמים אדם שוכב לנוח מעט ואומר לא אישן, עתה אקום ואקרא, וחוטפתו שנה ונשאר בלא קריאת שמע ומאבד טובה הרבה. שהרי אמרו שמי שאינו קורא קריאת שמע, או שקורא אותה אחר עבר זמנה חיב נדוי רחמנא לצלן:
וגם על זה צריך לתן לב, כי רבים אשר הם עצלים ואוהבים לנום בימות הקיץ ובפרט בשבתות ובמועדים ובשמחות וגיל, על הרב עובר זמן קריאת שמע. והאיש הירא את השם יקדים לקרותה בבקר השכם, ויאמר: הריני קורא קריאת שמע לצאת בה ידי חובה מה שצונו יוצרנו, אם יעבר זמנה בקריאתי אותה עם הצבור ב''יוצר'', ואם לא יעבר זמנה תהא קריאתי עכשו כקורא בתורה לבד: וצריך לדקדק באותיותיה הרבה, וזה לא יוכל עשות אלא על ידי מתון וזהירות פ גדול והרגל זמן רב. וראוי להתחזק לעשות נחת רוח ליוצרנו, שהרי אמרו (ברכות טו ב) המדקדק באותיותיה מצננין לו גיהנם. וזו טובה גדולה היא למי שיודע מעט מהו גיהנם:
וכשקורא בביתו או כשקורא קריאת שמע שעל המטה, יזהר שלא יהא באשתו טפח מגלה ממקום שרגילות לכסותו, וכן שער באשה ערוה, אפלו באשתו לקריאת שמע, ולא סגי בסגירת העינים, אלא צריך להפוך את פניו לצד אחר. וכן צריך לזהר שיהא המקום נקי מכל טנוף. הן אלה קצות דרכי הרוצה לקבל עליו על מלכות שמים שלמה:
