בראשונה, היו מקבלין עדות החודש כל היום; פעם אחת נשתהו העדים מלבוא, ונתקלקלו הלויים בשיר. התקינו שלא יהו מקבלין עדות החודש, אלא עד המנחה; ואם באו עדים מן המנחה ולמעלן, נוהגים אותו היום קדש ולמחר קדש. משחרב בית המקדש, התקין רבן יוחנן בן זכאי, שיהו מקבלין עדות החודש כל היום. אמר רבי יהושוע בן קורחה, ועוד זאת התקין רבן יוחנן בן זכאי, שאפילו ראש בית דין בכל מקום, שלא יהו העדים הולכים אלא למקום הוועד.
Au début, on recevait le témoignage pour la nouvelle lune toute la journée ; il arriva que les témoins tardèrent à arriver et les Lévi-im se trompèrent de Cantique. On décida de ne recevoir [ce témoignage] que jusqu’au sacrifice de l’après-midi. Si les témoins arrivaient après le sacrifice de l’après-midi, on considérait cette journée comme un jour saint ainsi que le lendemain. Après la destruction du Temple, Rabban Yo’hanan ben Zakkaï décida qu’on recevrait le témoignage pour la nouvelle lune durant toute la journée. Rabbi Yehochoua’ ben Kor’ha dit : Rabban Yo’hanan ben Zakkaï décida aussi que quel que soit l’endroit où se trouverait le Président du tribunal, les témoins devraient se rendre au siège du tribunal.
