[ה] איזה הוא דבר של עולי בבל--כגון הר הבית והעזרות, והבאר שבאמצע הדרך. ואיזה הוא דבר של אותה העיר--כגון הרחבה והמרחץ, ובית הכנסת התיבה והספרים. והכותב חלקו לנשיא. רבי יהודה אומר, אחד הכותב לנשיא ואחד הכותב להדיוט; מה בין כותב לנשיא לכותב להדיוט--שהכותב לנשיא אינו צריך לזכות, והכותב להדיוט צריך לזכות. וחכמים אומרין, אחד זה ואחד זה, צריכין לזכות; לא דיברו בנשיא אלא בהווה. רבי יהודה אומר, אין אנשי הגליל צריכין לכתוב, שכבר כתבו אבותיהם על ידיהם.
On appelle biens communs à ceux qui retournant de Babylone : la montagne du Temple, les parvis, les puits creusés au milieu de la route. On nomme bien spécial des habitants d’une ville : la voie publique, le bain, la synagogue, l’arche sainte, les rouleaux de la Loi, enfin le legs de sa part future au Nassi, gouverneur.
Selon Rabbi Yehouda, il importe peu que le legs s’adresse au Nassi, ou à un simple particulier. Entre ces deux dernières façons d’assigner un possesseur futur à ses biens, voici la seule différence : lorsqu’on les lègue au Nassi, il n’est pas nécessaire de les faire acquérir par autrui (en raison de sa dignité) ; tandis que cette intervention est indispensable pour qu’un simple particulière acquière. Selon les autres Sages, il faut pour tous que l’acquisition soit faite à l’aide de l’entremise d’un tiers ; et si l’on a parlé de l’offre au Nassi, c’est seulement parce que c’est le cas le plus fréquent. Rabbi Yehouda dit : les habitants de la Galilée n’ont pas besoin de mettre de telles donations par écrit, car leur ancêtres l’ont déjà fait ainsi à leur place.
