ג,ח וכן מי שיצא מירושלים, ונזכר שיש בידו בשר הקודש--אם עבר הצופים, שורפו במקומו; ואם לאו, חוזר ושורפו לפני הבירה מעצי המערכה. עד כמה הן חוזרין, רבי מאיר אומר, זה וזה כביצה; רבי יהודה אומר, כזית. וחכמים אומרים, בשר הקודש כזית, וחמץ כביצה.
Le même principe s’applique à celui qui sort des limites territoriales de Jérusalem et se souvient qu’il a, en main, de la chair provenant d’une offrande sainte. S’il a dépassé le mont Scopus, il brûlera cette chair sur place. Sinon, il retournera la brûler devant la bira à l’aide du bois réservé à l’autel. Et pour quelle quantité doit-on retourner ? Rabbi Méïr dit dans l’un et dans l’autre cas, lorsque la quantité atteint le volume d’un œuf. Rabbi Yehouda dit : dans les deux cas pour le volume d’une olive. Et les Sages disent, pour la chair, (il retournera) pour le volume d’une olive et pour le hamets, (il retournera) pour le volume d’un œuf.
