שהיה בדין, ומה אם עדות הראשונה שאין אוסרתה איסור עולם, אינה מתקיימת בפחות משניים עדות האחרונה שהיא אוסרתה איסור עולם, אינו דין שלא תתקיים בפחות משניים: תלמוד לומר "ועד אין בה" (במדבר ה,יג), כל שיש בה. קל וחומר לעדות הראשונה מעתה: ומה אם עדות האחרונה שהיא אוסרתה איסור עולם, הרי היא מתקיימת בעד אחד עדות הראשונה שאינה אוסרתה איסור עולם, אינו דין שתתקיים בעד אחד: תלמוד לומר "כי מצא בה ערוות דבר וכתב לה" (דברים כד,א), ולהלן הוא אומר "על פי שניים עדים, או על פי שלושה עדים יקום דבר" (ראה דברים יט,טו) מה "דבר" האמור להלן על פי שניים עדים, אף "דבר" האמור כאן על פי שניים עדים.
Car il aurait été logique [de faire ce raisonnement] : Qu’en est-il du premier témoignage qui ne la défend pas par un interdit définitif ? Il n’est pas valable avec moins de deux [témoins] ; le dernier témoignage qui la défend [par] un interdit définitif, ne serait-il pas logique qu’il ne soit pas valable avec moins de deux [témoins] ? L’Enseignement de dire : « Sans qu’il y ait de témoin en la matière » - tout témoignage existant en la matière [est recevable]. Dès lors, [on peut faire] un raisonnement a fortiori pour le premier témoignage : Qu’en est-il du dernier témoignage qui la défend [par] un interdit définitif, voici il est valable avec un témoin unique, le premier témoignage qui ne la défend pas [par] un interdit définitif, ne serait-il pas logique qu’il soit valable avec un témoin unique ? L’Enseignement de dire : « Car il a trouvé en elle une chose malséante », et plus loin il est dit : « D’après la déclaration de deux témoins … la chose sera établie ». Qu’en est-il de plus loin ? D’après la déclaration de deux [témoins] ; ici aussi, d’après la déclaration de deux [témoins].
