Midrach Rabba
Devarim - Choftim (16, 18) - Juges et policiers ou le génie des fourmis
'שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִיםתִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לִשְׁבָטֶיךָ וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם מִשְׁפַּט צֶדֶק' [טז, חי].
הֲלָכָה, קְרוֹבוֹ שֶׁל אָדָם מַהוּ שֶׁיְהֵא מֻתָּר לוֹ לֵישֵׁב בְּדִינוֹ? כָּךְ שָׁנוּ חֲכָמִים אֵלּוּ הֵן הַקְּרוֹבִים אָבִיו וְאֶחָיו וַאֲחֵי אָבִיו וַאֲחֵי אִמּוֹ וכו'.
לָמָּה כֵן? אֶלָּא כְּשֵׁם שֶׁהַקָּרוֹב פָּסוּל לְהָעִיד כֵּן הוּא פָּסוּל לָדוּן. וּמָה רָאִיתָ לוֹמַר כֵּן?אָמַר רשב"י, כְּתִיב: 'וְנִגְשׁוּ הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי כִּי בָם בָּחַר ה' לְשָׁרְתוֹ וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם ה' וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה כָּל רִיב וְכָל נָגַע'.
בּוֹא וּרְאֵה הִקִּישׁ נְגָעִים לְרִיבִים וְרִיבִים לִנְגָעִים, מַה נְּגָעִים בַּיּוֹם אַף דִּינִים בַּיּוֹם, וּמָה רִיבִים פְּרַט לְקָרוֹב, אַף נְגָעִים פְּרַט לְקָרוֹב.
אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, אַל תְּהִי מְלַגְלֵג בַּדִּין, שֶׁהוּא אֶחָד מִשְּׁלשָׁה רַגְלֵי הָעוֹלָם, לָמָּה, שֶׁשָּׁנוּ חֲכָמִים עַל שְׁלשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד, עַל הַדִּין וְעַל הָאֱמֶת וְעַל הַשָּׁלוֹם.
רַבָּנָן אָמְרֵי קָשֶׁה הוּא כֹּחוֹ שֶׁל דִּין שֶׁהוּא אֶחָד מֵרַגְלֵי כִּסֵּא הַכָּבוֹד, מִנַּיִן: 'צֶדֶק וּמִשְׁפָּט מְכוֹן כִּסְאֶךָ חֶסֶד וֶאֱמֶת יְקַדְמוּ פָנֶיךָ'.
אָמַר הַקָּבָּ"ה הוֹאִיל וְכָךְ עָנְשׁוֹ שֶׁל דִּין קָשֶׁה, הֱווּ זְהִירִין, מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁקָּרִינוּ בָּעִנְיָן'שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים'.
זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמשֵׁל תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ אָגְרָה בַקָּצִיר מַאֲכָלָהּ, מָה רָאָה שְׁלֹמֹה לְלַמֵּד לְעָצֵל מִן הַנְּמָלָה?
רַבָּנָן אָמְרֵי הַנְּמָלָה הַזּוֹ שְׁלשָׁה בָּתִּים יֵשׁ לָהּ, וְאֵינָהּ כּוֹנֶסֶת בָּעֶלְיוֹן מִפְּנֵי הַדֶּלֶף, וְלֹא בַּתַּחְתּוֹן מִפְּנֵי הַטִּינָה, אֶלָּא בָּאֶמְצָעִי.
וְאֵינָהּ חַיָּה אֶלָּא שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים. לָמָּה? שֶׁמִּי שֶׁאֵין לוֹ גִּידִים וַעֲצָמוֹת אֵינָהּ חַיָּה אֶלָּא שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים, וְכָל מַאֲכָלָהּ אֵינָהּ אֶלָּא חִטָּה וּמֶחֱצָה
וְהִיא הוֹלֶכֶת וּמְכַנֶּסֶת בַּקַּיִץ כָּל מַה שֶּׁמּוֹצְאָה, חִטִּיןוּשְׂעוֹרִין וַעֲדָשִׁים.
אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא וְכָל חַיֶּיהָ אֵינָהּ אֶלָּא חִטָּה וּמֶחֱצָה, וְהִיא כּוֹנֶסֶת אֶת אֵלּוּ, וְלָמָּה הִיא עוֹשָׂה כֵן? שֶׁאָמְרָה שֶׁמָּא יִגְזֹר עָלַי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיִּים וְיִהְיֶה לִי מוּכָן לֶאֱכֹל.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי מַעֲשֶׂה הָיָה וּמָצְאוּ בַּבּוֹר שֶׁלָּהּ שְׁלשׁ מֵאוֹת כּוֹר, מַה שֶּׁמְּכַנֶּסֶת מִן הַקַּיִץ לַחֹרֶף, לְפִיכָךְ אָמַר שְׁלֹמֹה לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְּרָכֶיהָ וַחֲכָם,
אַף אַתֶּם הַתְקִינוּ לָכֶם מִצְווֹת מִן הָעוֹלָם הַזֶּה לָעוֹלָם הַבָּא. וּמַהוּ רְאֵה דְּרָכֶיהָ וַחֲכָם, רַבָּנָן אָמְרֵי רְאֵה דֶּרֶךְ אֶרֶץ שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שֶׁבּוֹרַחַת מִן הַגָּזֵל.
אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא מַעֲשֶׂה בִּנְמָלָה אַחַת שֶׁהִפִּילָה חִטָּה אַחַת, וְהָיוּ כֻּלָּן בָּאוֹת וּמְרִיחוֹת בָּהּ, וְלֹא הָיְתָה אַחַת מֵהֶן נוֹטֶלֶת אוֹתָהּ, בָּאָה אוֹתָהּ שֶׁהָיְתָה שֶׁלָּהּ וְנָטְלָה אוֹתָהּ
רְאֵה חָכְמָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ. וְכָל הַשֶּׁבַח הַזֶּה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שֶׁלֹא לָמְדָה מִבִּרְיָה, וְלֹא שׁוֹפֵט וְלֹא שׁוֹטֵר יֵשׁ לָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: 'אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמשֵׁל'
אַתֶּם שֶׁמִּנִּיתִי לָכֶם שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁתִּשְׁמְעוּ לָהֶן, הֱוֵי 'שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִיםתִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ'.
