ואלו הן זכרונות, ושופרות, "אל ה', בצרתה לי" (תהילים קכ,א), "אשא עיניי, אל ההרים" (תהילים קכא,א), "ממעמקים קראתיך, ה'" (תהילים קל,א), "תפילה, לעני כי יעטוף" (תהילים קב,א). רבי יהודה אומר, לא היה צריך לומר זכרונות ושופרות, אלא אומר תחתיהן, "רעב כי יהיה בארץ, דבר כי יהיה שידפון ויירקון ארבה חסיל כי יהיה, כי יצר לו אויבו, בארץ שעריו כל נגע, וכל מחלה" (ראה מלכים א ח,לז; דברי הימים ב ו,כח), "אשר היה דבר ה' אל ירמיהו, על דברי הבצרות" (ירמיהו יד,א). ואומר חותמיהן.
Voici [les bénédictions] : 1les Zikhronot (Tu te souviens des actions des hommes…), 2les Chofarot (Tu t’es révélé dans une nuée majestueuse…), 3(Tehilim 120) ‘vers l’Eternel j’ai crié dans ma détresse et Il m’a répondu…’, 4(Tehilim 121) ‘je lève les yeux vers les montagnes…’, 5(Tehilim 130) ‘Des profondeurs de l’abîme, je t’invoque Eternel…’ 6(Tehilim 102) : ‘prière d’un pauvre qui est défaillant…’.
Rabbi Yehouda dit : il n’est pas nécessaire de dire les Zikhronot et les Chofarot, mais on dit à la place : (Melakhim I,8,37-41) ‘lorsqu’il y aura une famine dans le pays, lorsqu’il y aura une peste…’, (Yirmiyah 14) ‘parole de D’ieu qui fut adressée à Yirmiyahou au sujet de la sécheresse…’ et on terminera par la formule de clôture correspondante.
