בראשי חודשים, ובחנוכה ובפורים, מענות ומטפחות, בזה ובזה אבל לא מקוננות. נקבר המת, לא מענות ולא מטפחות. איזה הוא עינוי, שכולן עונות כאחת; קינה--שאחת אומרת וכולן עונות אחריה, שנאמר "ולמדנה בנותיכם נהי, ואישה רעותה קינה" (ירמיהו ט,יט). אבל לעתיד לבוא, מה הוא אומר, "בילע המוות לנצח, ומחה ה' אלוהים דמעה מעל כל פנים; וחרפת עמו, יסיר מעל כל הארץ--כי ה', דיבר" (ישעיהו כה,ח).
A Rosh ‘Hodesh, ‘Hanoucca et Pourim, les pleureuses gémissent et frappent des mains. Dans un cas comme dans l’autre, elles ne doivent pas chanter d’élégies. Quand le mort est enterré, elles ne doivent plus gémir, ni frapper des mains. Qu’appelle-t-on ‘Innouï – gémissement ? C’est quand toutes se lamentent ensemble. [Qu’appelle-t-on] Qina – élégie ? C’est quand l’une dit une lamentation et que toutes [les autres] répètent après elle. Il est écrit en effet : « Apprenez à vos filles cette élégie et qu’une femme dise à l’autre cette lamentation » (Yirmeyah 9,19). Mais pour les temps à venir, l’Ecriture dit : « Il fera disparaître la mort pour toujours, et le Seigneur D’ieu effacera les larmes de tous vos visages » (Yesha’ya 25,8).
