Torah écrite (pentateuque) » Deutéronome (Devarim)

לְהַכִּיר אֶת חַסְדֵּי הַקָּבָּ"ה וְלִדָּבֵק בּוֹ

שָׁמַעְתִּי שֶׁאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁנָּתַן מֹשֶׁה סֵפֶר הַתּוֹרָה לִבְנֵי לֵוִי כְמ"שׁ בְּפ' וַיֵּלֶךְ וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי בָּאוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מֹשֶׁה וְאָמְרוּ לוֹ מֹשֶׁה רַבֵּינוּ אַף אָנוּ עָמַדְנוּ בְּסִינַי וְקִבַּלְנוּ אֶת הַתּוֹרָה וְנִתְּנָה לָנוּ וּמַה אַתָּה מַשְׁלִיט אֶת בְּנֵי שִׁבְטְךָ עָלֶיהָ וַיֹּאמְרוּ לָנוּ יוֹם מָחָר לֹא לָכֶם נִתְּנָה לָנוּ נִתְּנָה וְשָׂמַח מֹשֶׁה עַל הַדָּבָר וְעַל זֹאת אָמַר לָהֶם הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם וְגוֹ' הַיּוֹם הַזֶּה הֵבַנְתִּי שֶׁאַתֶּם דְּבֵקִים וַחֲפֵצִים בַּמָּקוֹם

עַתָּה אַתֶּם רוֹאִים עַצְמְכֶם בִּגְדֻלָּה וְכָבוֹד אַל תִּבְעֲטוּ בַּמָּקוֹם וְאַל יָרוּם לְבַבְכֶם וּשְׁמַרְתֶּם אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וְגוֹ' דָּ"א וְלֹא נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת שֶׁאֵין אָדָם עוֹמֵד עַל סוֹף דַּעְתּוֹ שֶׁל רַבּוֹ וְחָכְמַת מִשְׁנָתוֹ עַד אַרְבָּעִים שָׁנָה וּלְפִיכָךְ לֹא הִקְפִּיד עֲלֵיכֶם הַמָּקוֹם עַד הַיּוֹם הַזֶּה אֲבָל מִכָּאן וָאֵילָךְ יַקְפִּיד לְפִיכָךְ

שאין אדם עומד על סוף דעתו של רבו וחכמת משנתו עד ארבעים שנה ולפיכך לא הקפיד עליכם המקום עד היום הזה אבל מכאן ואילך יקפיד ולפיכך וּשְׁמַרְתֶּם אֶת דִּבְרֵי הַבְּרִית הַזֹּאת וְגו

מְלַמֵּד שֶׁכִּנְסָם מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּבָּ"ה בְּיוֹם מוֹתוֹ לְהַכְנִיסָם בַּבְּרִית

רָאשֵׁיכֶם לְשִׁבְטֵיכֶם

הֶחָשׁוּב חָשׁוּב קוֹדֶם וְאַחַ"כ כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל

מְלַמֵּד שֶׁבָּאוּ כְּנַעֲנִיִּים לְהִתְגַיֵּר בִּימֵי מֹשֶׁה כְּדֶרֶךְ שֶׁבָּאוּ גִּבְעוֹנִים בִּימֵי יְהוֹשֻׁעַ וְזֶהוּ הָאָמוּר בַּגִּבְעוֹנִים וַיַּעֲשׂוּ גַּם הֵמָּה בַּעֲרָמָה וּנְתָנָם מֹשֶׁה חוֹטְבֵי עֵצִים וְשׁוֹאֲבֵי מַיִם

לִהְיוֹת עוֹבֵר בַּבְּרִית וְלֹא יִתָּכֵן לְפַרְשׁוֹ כְּמוֹ לְהַעֲבִירְךָ אֶלָּא כְּמוֹ לַעֲשׂוֹתְכֶם אוֹתָם

דֶּרֶךְ הַעֲבָרָה כָּךְ הָיוּ כּוֹרְתֵי בְּרִיתוֹת עוֹשִׂין מְחִיצָה מִכָּאן וּמְחִיצָה מִכָּאן וְעוֹבְרִים בֵּנָתַיִים כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר הָעֵגֶל אֲשֶׁר כָּרְתוּ לִשְׁנָיִם וַיַּעֲבְרוּ בֵּין בְּתָרָיו

כָּל כָּךְ הוּא נִכְנָס לִטְרוֹחַ לְמַעַן קַיֵּם אוֹתְךָ לְפָנָיו לְעָם

לְפִי שֶׁדִּבֶּר לְךָ וְנִשְׁבַּע לַאֲבוֹתֶיךָ שֶׁלֹּא לְהַחֲלִיף אֶת זַרְעָם בְּאוּמָה אַחֶרֶת לְכָךְ הוּא אוֹסֵר אֶתְכֶם בִּשְׁבוּעוֹת הַלָּלוּ שֶׁלֹּא תַּקְנִיטוּהוּ אַחַר שֶׁהוּא אֵינוֹ יָכוֹל לְהִבָּדֵל מִכֶּם עַ"כ פֵּרַשְׁתִּי לְפִי פְּשׁוּטוֹ שֶׁל פָּרָשָׁה. וּמ"א לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת אַתֶּם נִצָּבִים לַקְּלָלוֹת לְפִי שֶׁשָּׁמְעוּ יִשְׂרָאֵל מֵאָה קְלָלוֹת חָסֵר שְׁתַּיִם חוּץ מִמ"ט שֶׁבת"כ הוֹרִיקוּ פְּנֵיהֶם וְאָמְרוּ מִי יוּכַל לַעֲמוֹד בְּאֵלּוּ הִתְחִיל מֹשֶׁה לְפַיְּסָם אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם הַרְבֵּה הִכְעַסְתֶּם לַמָּקוֹם וְלֹא עָשָׂה אֶתְכֶם כְּלָיָה וַהֲרֵי אַתֶּם קַיָּמִים לְפָנָיו

כַּיּוֹם הַזֶּה שֶׁהוּא קַיָּם וְהוּא מַאֲפִיל וּמֵאִיר כָּךְ הֵאִיר לָכֶם וְכָךְ עָתִיד לְהָאִיר לָכֶם וְהַקְּלָלוֹת וְהַיִּסּוּרִין מְקַיְּמִין אֶתְכֶם וּמַצִּיבִין אֶתְכֶם לְפָנָיו וְאַף הַפָּרָשָׁה שֶׁלְּמַעְלָה מִזּוֹ פִּיּוּסִין הֵם אַתֶּם רְאִיתֶם אֶת כָּל וְגוֹ'. דָּ"א אַתֶּם נִצָּבִים לְפִי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל יוֹצְאִין מִפַּרְנָס לְפַרְנָס מִמֹּשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ לְפִיכָךְ עָשָׂה אוֹתָם מַצֵּבָה כְּדֵי לְזַרְזָם וְכֵן עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ וְכֵן שְׁמוּאֵל הִתְיַצְּבוּ וְאֶשְׁפְּטָה אֶתְכֶם כְּשֶׁיָּצְאוּ מִיָּדוֹ וְנִכְנְסוּ לְיָדוֹ שֶׁל שָׁאוּל

ואף עם דורות העתידים להיו

לְפִי שֶׁרְאִיתֶם הָעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְשֶׁמָּא הִשִּׂיא לֵב אֶחָד מִכֶּם אוֹתוֹ לָלֶכֶת אַחֲרֵיהֶם

עַל שֵׁם שֶׁהֵם מְאוּסִים כַּשְּׁקָצִים

שֶׁמּוּסְרָחִים וּמְאוּסִין כַּגָּלָל

אוֹתָן שֶׁל עֵצִים וְשֶׁל אֲבָנִים רְאִיתֶם בַּגָּלוּי לְפִי שֶׁאֵין הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים יְרֵאִים שֶׁמָּא יִגָּנְבוּ. אֲבָל שֶׁל כֶּסֶף וְזָהָב עִמָּהֶם בְּחַדְרֵי מַשְׂכִּיתָם הֵם לְפִי שֶׁהֵם יְרֵאִים שֶׁמָּא יִגָּנְבוּ

לְפִיכָךְ אֲנִי צָרִיךְ לְהַשְׁבִּיעֲכֶם

שֶׁמָּא יֵשׁ בָּכֶם

מִלְּקַבֵּל עָלָיו הַבְּרִית

שֹׁרֶשׁ מְגַדֵּל עֵשֶׂב מָר כַּגִּידִין שֶׁהֵם מָרִים כְּלוֹמָר מַפְרֶה וּמַרְבֶּה רֶשַׁע בְּקִרְבְּכֶם

לָשׁוֹן בְּרָכָה יַחֲשׁוֹב בְּלִבּוֹ בִּרְכַּת שָׁלוֹם לְעַצְמוֹ לֵאמֹר לֹא יְבוֹאוּנִי קְלָלוֹת הַלָּלוּ אַךְ שָׁלוֹם יִהְיֶה לִי

בּנדיר"א שׁוי"א בּלע"ז (זיךְ אליין) בּענצען. זיךְ פּאר געבענצט האלטען) כְּמוֹ וְהִתְגַלָּח וְהִתְפַּלָּל

בְּמַרְאוֹת לִבִּי כְּמוֹ אֲשׁוּרֶנּוּ וְלֹא קָרוֹב כְּלוֹמָר מַה שֶּׁלִּבִּי רוֹאֶה לַעֲשׂוֹת

לְפִי שֶׁאוֹסִיף לוֹ פּוּרְעֲנוּת עַל מַה שֶּׁעָשָׂה עַד הֵנָּה בְּשׁוֹגֵג וְהָיִיתִי מַעֲבִיר עֲלֵיהֶם וְגוֹרֵם עַתָּה שֶׁאֲצַרְפֵם עִם הַמֵּזִיד וְאֶפְרַע מִמֶּנּוּ הַכֹּל וְכֵן תּ"א בְּדִיל לְאוֹסְפָא לֵיהּ חַטָּאֵי שְׁלוּתָא עַל זְדָנוּתָא שֶׁאוֹסִיף לוֹ אֲנִי הַשְּׁגָגוֹת עַל הַזְּדוֹנוֹת

שׁוֹגֵג שֶׁהוּא עוֹשֶׂה כְּאָדָם שִׁכּוֹר שֶׁהוּא עוֹשֶׂה שֶׁלֹּא מִדַּעַת

שהוא עושה מדעת ובתאו

עַ"י כַּעַס הַגּוּף מִתְחַמֵּם וְהֶעָשָׁן יוֹצֵא מִן הָאַף. וְכֵן עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ וְאַעַ"פ שֶׁאֵין זוֹ לִפְנֵי הַמָּקוֹם הַכָּתוּב מַשְׁמִיעַ אֶת הָאֹזֶן כְּדֶרֶךְ שֶׁהִיא רְגִילָה וִיכוֹלָה לִשְׁמוֹעַ כְּפִי דֶּרֶךְ הָאָרֶץ

לָשׁוֹן חֵמָה אנפרטמנ"ט (זיךְ ערהיטצען אין גראססע צארען זיין) אֲחִיזַת לְבִישַׁת נְקָמָה וְאֵינוֹ מַעֲבִיר עַל הַמִּדָּה

ולמעלה הוא אומר בספר התורה הזאת גם כל חלי וכל מכה וגו' הזאת לשון נקבה מוסב על התורה הזה לשון זכר מוסב על הספר וע"י פיסוק הטעמים הן נחלקין לשתי לשונות בפרשת הקללות הטפחה נתונה תחת בספר והתורה הזאת דבוקים זה לזה לכך אמר הזאת וכאן הטפחא נתונה תחת התורה נמצא ספר התורה דבוקים זה לזה לפיכך לשון זכר נופל אחריו שהלשון נופל על הספ

לֹא יָדְעוּ בָּהֶם גְּבוּרַת אֱלָהוּת

לֹא נְתָנָם לְחַלְּקָם. וְאוּנְקְלוֹס תִּרְגֵּם וְלֹא אוֹטִיבָא לְהוֹן לֹא הֵטִיבוּ לָהֶם שׁוּם טוֹבָה. וְלָשׁוֹן לֹא חָלַק אוֹתוֹ אֱלוֹהַּ שֶׁבָּחֲרוּ לָהֶם לֹא חָלַק לָהֶם שׁוּם נַחֲלָה וְשׁוּם חֵלֶק

כְּתַרְגוּמוֹ וְטַלְטְלִינוּן וְכֵן הִנְנִי נוֹתְשָׁם מֵעַל אַדְמָתָם

ואם תאמרו מה בידינו לעשות אתה מעניש את הרבים על הרהורי היחיד שנאמר פן יש בכם איש וגו' ואח"כ וראו את מכות הארץ ההיא והלא אין אדם יודע במטמוניו של חבירו אין אני מעניש אתכם על הנסתרות שהן לה' אלהינו והוא יפרע מאותו יחיד אבל הנגלות לנו ולבנינו לבער הרע מקרבנו ואם לא נעשה דין בהם יענשו את הרבים נקוד על לנו ולבנינו לדרוש שאף על הנגלות לא ענש את הרבים עד שעברו את הירדן משקבלו עליהם את השבועה בהר גרזים ובהר עיבל ונעשו ערבים זה לז