Midrach Rabba

'עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף' [י, ב].
שֶׁיִּהְיוּ תּוֹקְעִין לְפָנֶיךָ כְּמֶלֶךְ. 'עֲשֵׂה לְךָ' -מִשֶּׁלְּךָ. 'עֲשֵׂה לְךָ' - לְךָ אַתָּה עוֹשֶׂה וְלֹא לְאַחֵר, אַתָּה מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן וְאֵין אַחֵר מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן.

תֵּדַע לְךָ שֶׁהֲרֵי יְהוֹשֻׁעַ תַּלְמִידוֹ שֶׁל משֶׁה לֹא נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן אֶלָּא בַּשּׁוֹפָרוֹת, כְּשֶׁבָּא לְהִלָּחֵם בִּירִיחוֹ נִתְכַּנְסוּ לִירִיחוֹ שֶׁבַע אֻמּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: 'וַתַּעַבְרוּ אֶת הַיַּרְדֵּן וַתָּבֹאוּ אֶל יְרִיחוֹ וַיִּלָּחֲמוּ בָכֶם בַּעֲלֵי יְרִיחוֹ הָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי וָאֶתֵּן אוֹתָם בְּיֶדְכֶם' [יהושע כד, יא].

וְכִי שֶׁבַע אֻמּוֹת הָיוּ בַּעֲלֵי יְרִיחוֹ?אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי יְרִיחוֹ נַגְרָא שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אִם נִכְבְּשָׁה יְרִיחוֹ מִיָּד כָּל הָאָרֶץ נִכְבֶּשֶׁת, לְפִיכָךְ נִתְכַּנְּסוּ לְתוֹכָהּ שֶׁבַע אֻמּוֹת, מַה כְּתִיב שָׁם [ו, כ] 'וַיָּרַע הָעָם וַיִּתְקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת', מְלַמֵּד שֶׁאֲפִלּוּ יְהוֹשֻׁעַ תַּלְמִידוֹ לֹא נִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, וְלֹא תֹאמַר לִיהוֹשֻׁעַ אֶלָּא אֲפִלּוּ משֶׁה רַבֵּנוּ שֶׁעַד שֶׁהוּא חַי בְּעַצְמוֹ נִגְנְזוּ.

אָמַר רַבִּי יִצְחָק הֲרֵי שֶׁמּשֶׁה אוֹמֵר כְּשֶׁהוּא בָּא לִפָּטֵר מִן הָעוֹלָם: 'הַקְהִילוּ אֵלַי אֶת כָּל זִקְנֵי שִׁבְטֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם' [וילך לא, כח], וְהֵיכָן הָיוּ הַחֲצוֹצְרוֹת לִתְקֹעַ בָהֶן וּלְכַנְּסָן? אֶלָּא עַד שֶׁהוּא בַּחַיִּים נִגְנְזוּ.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר 'וְאֵין שִׁלְטוֹן בְּיוֹם הַמָּוֶת' [קהלת ח, ח], הֱוֵי עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף, לְךָ אַתְּ עוֹשֶׂה וְאֵין אַחֵר מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן כָּל יָמֶיךָ.

'עֲשֵׂה לְךָ' - אַתָּה מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן שֶׁאַתָּה מֶלֶךְ וְאֵין אַחֵר מִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶן, אֶלָּא דָּוִד הַמֶּלֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר 'וַיַּעַמְדוּ הַלְוִיִּם, עַל עָמְדָם, וְהַשִּׁיר מְשׁוֹרֵר וְהַחֲצֹצְרוֹת מַחְצְרִים'.

אָמַר רַב הַחֲצוֹצְרוֹת שֶׁהָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ אַף הֵן נִגְנְזוּ, אֲבָל דָּוִד הַמֶּלֶךְ הָיָה מִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכִנּוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר 'עוּרָה כְבוֹדִי עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָׁחַר' [תהלים נז, ט].

אָמַר רַבִּי פִּנְחָס הַכֹּהֵן בַּר חָמָא,כִּנּוֹר הָיָה תָּלוּי לְמַעְלָה מִמִּטָּתוֹ שֶׁל דָּוִד, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ חֲצוֹת לַיְלָה רוּחַ צְפוֹנִית מְנַשֶּׁבֶת בּוֹ וּמְנַגֵּן מֵאֵלָיו, מִיָּד הָיָה עוֹמֵד דָּוִד וְכָל הַתַּלְמִידִים שֶׁהָיוּ עוֹסְקִין בַּתּוֹרָה וְהָיוּ יְגֵעִים וּמְנַדְּדִים שֵׁנָה מֵעֵינֵיהֶם וְהוֹגִין בַּתּוֹרָה עַד עַמּוּד הַשַּׁחַר, לְפִיכָךְ הָיָה אוֹמֵר דָּוִד עוּרָה כְבוֹדִי עוּרָה הַנֵּבֶל וְכִנּוֹר אָעִירָה שָׁחַר, דֶּרֶךְ הַשַּׁחַר מְעוֹרֵר בְּנֵי אָדָם, אֲבָל אֲנִי אָעִירָה שָׁחַר, אֲנִי מְעוֹרֵר הַשָּׁחַר.

דָּבָר אַחֵר'עוּרָה כְבוֹדִי', מַהוּ עוּרָה כְבוֹדִי, מִפְּנֵי עֲבוֹדַת יוֹצְרִי, שֶׁהָיָה יִצְרוֹ אוֹמֵר לוֹ דָּוִד לֹא מֶלֶךְ אַתָּה וְדֶרֶךְ מְלָכִים לִישֹׁן עַד שָׁלשׁ שָׁעוֹת בַּיּוֹם, וְאַתָּה לָמֵד וְעוֹמֵד חֲצוֹת לַיְלָה?
וְהָיָה אוֹמֵר לוֹ עוּרָה כְבוֹדִי, אֵין כְּבוֹדִי לִפְנֵי כְּבוֹד יוֹצְרִי כְּלוּם, לְכָךְ נֶאֱמַר עוּרָה כְבוֹדִי.