ובאיכן היו מנענעין: ב"הודו לה'" (תהילים קיח,א; תהילים קיח,כט) תחילה וסוף, וב"אנא ה', הושיעה נא" (תהילים קיח,כה), כדברי בית הלל; בית שמאי אומרים, אף ב"אנא ה', הצליחה נא" (תהילים קיח,כה). אמר רבי עקיבה, צופה הייתי ברבן גמליאל וברבי יהושוע, שכל העם מטרפין את לולביהם, והם לא ניענעו אלא ב"אנא ה', הושיעה נא" בלבד. מי שבא בדרך, ולא היה בידו לולב--כשייכנס לביתו, ייטול על שולחנו. ואם לא נטל בשחרית--ייטול בין הערבים, שכל היום כשר ללולב.
A quels moments agitait-on le Loulav ? A Hodou Lachem (Rendez hommage au Seigneur) au début et à la fin et à Anna Hachem Hochiya’ Na (De grâce Seigneur viens à notre secours). C’est l’opinion de Beth Hillel. Beth Chamaï disent : on agite aussi le Loulav à Anna Hachem Haçli’ha Na (De grâce, Seigneur, fais-nous prospérer). Rabbi ‘Akiva dit : J’ai observé Rabban Gamliel et Rabbi Yehochoua’ ; tout le peuple agitait le Loulav et eux ne l’ont agité qu’à Anna Hachem Hochiya’ Na. Si quelqu’un est sur la route et n’a pas de Loulav à élever il pourra, en rentrant chez lui, faire l’élévation du Loulav même à table. Si on n’a pas élevé le Loulav le matin, on pourra l’élever l’après-midi car tout le jour est valable pour prendre le Loulav en main.
