Comment répondre au Kaddich (Halakha 1 à 9)

א יש לכוין בעניית הקדיש ולענות אמן בקול, ולהשתדל לרוץ כדי לשמוע קדיש. שכל העונה אמן יהא שמיה רבא בכל כוחו, קורעים לו גזר דינו של שבעים שנה. ומה שעונין יהא שמיה רבא בקול רם הוא כדי לעורר הכוונה. אך אין צריך לתת בעוז קולו יותר מדאי, עד שיהיה ללעג בעיני הבריות, אלא יענה בקול רם ובכל כוונתו. ועל כל פנים לא יגביה קולו יותר מהמברך. ופירוש יהא שמיה רבא היינו שיהיה שמו של הקדוש ברוך הוא שלם, שנשבע הקדוש ברוך הוא שלא יהיו שמו וכסאו שלמים עד שימחה שמו של עמלק. [וכן פירש רבינו האר’י ז’ל]. [ילקו’י מהדורת תשס’ד, ספר על הל' פסד’ז, סי' נו הערה א' עמוד שסז, שאר’י ח’ב עמו' עג, ושם בהערה הטעם שתיקנו אמירת הקדיש בלשון ארמית, ועוד שם בשבח יהא שמיה רבא, ומהו לענות אמן בכל כוחו

ב השומע קדיש ממנין הסמוך, והוא במקומות שיכול להפסיק לענות אמן, צריך שיפסיק ויענה אמן, ואין זה בגדר רשות. [ילקו’י מהדורת תשס’ד, ספר על הל' פסד’ז, סי' נו הערה ב' עמוד שעה

ג נכון לפסוע שלש פסיעות בכל קדיש שאומרים בו: ‘עושה שלום במרומיו’, הן בקדיש על ישראל, והן בקדיש יהא שלמא, ולא רק בקדיש תתקבל. ואין חילוק בזה בין שליח צבור לשאר כל אדם שאומר קדיש ‘יהא שלמא’ או ‘על ישראל’. וכן יש לפסוע בקדיש תתקבל של ערבית, וכן בקדיש שלאחר ברכה מעין שבע בליל שבת. [ילקו’י מהדורת תשס’ד, שם סי' נו הע' ג'. שאר’י ח’ב עמ' קא

ד השומע קדיש בשידור ישיר מרדיו, עונה אמן אחר האומר. וכן אם שומע דרך הרדיו סליחות וי’ג מדות הנאמרים בצבור, עונה עמהם. אבל השומע מקרא מגילה דרך הרדיו בשידור ישיר, אינו יוצא ידי חובה, אף שעונה אמן אחר הברכות. [ילקו’י מהדורת תשס’ד, ספר על הל' פסד’ז, סי' נו הערה ד' עמ' שעט

ה לא יענה אמן חטופה, דהיינו כאילו האל’ף נקודה בחטף, ונשמע כאומר ‘מן’. וכן שלא יחטוף וימהר לענות אמן בטרם סיים השליח צבור את הברכה, או אמירת הקדיש. וכן לא יענה אמן קטופה, דהיינו שמחסר קריאת הנו’ן ואינו מוציאה בפה שתהא ניכרת [ש’ע סי' קכד ס’ח. ילקו’י מהדורת תשס’ד, ספר על הל' פסד’ז, סי' נו הערה ה'. שאר’י ח’ב עמ' עח

ו אסור לענות ‘אמן יתומה’, והיינו שעונה אמן אחר ברכה שהוא חייב בה, ושליח ציבור מברך אותה, והוא אינו שומעה, אף על פי שיודע איזו ברכה מברך השליח ציבור, כיון שלא שמע הברכה אינו רשאי לענות אמן. ויש מרבותינו הראשונים שסוברים ש’אמן יתומה’ היינו אפילו בברכה שאינו חייב בה, אלא שאינו יודע איזו ברכה מברך השליח ציבור. ויש לחוש לדבריהם. ולכן אפילו כבר התפלל שמונה עשרה, ואינו צריך לצאת ידי חובה בחזרת השליח ציבור, אם אינו יודע איזו ברכה מברך השליח ציבור, לא יענה אחריו אמן. והוא הדין בברכות הנהנין וברכות ספר תורה, שאם אינו יודע מה היא הברכה, לא יענה ‘אמן’. אבל אם יודע איזו ברכה מברך, אף על פי שאינו שומעה מתחלתה ועד סופה, רשאי לענות ‘אמן’, בין בחזרת השליח ציבור (כשהתפלל כבר ויצא ידי חובת תפלה בעצמו), ובין בברכות הנהנין וברכות קריאת ספר תורה. [ילקו’י מהדורת תשס’ד, ספר על הל' פסד’ז, סי' נו הערה ו' עמוד שפא, [ושם שלא לענות אמן אחר אשה המברכת על לולב וסוכה, ואחר ההדלקה]. וראה עוד בשארית יוסף חלק ב' עמ' עח

ז וכן לא יענה אמן קצרה, ולא ארוכה מדאי, אלא יאריך קצת עד כדי אמירת אל מלך נאמן. [ילקו’י מהדורת תשס’ד, ספר על הל' פסד’ז, סי' נו הערה ז'. עמוד שפב, שאר’י ח’ב עמ' עח, סעיף ג'

ח הנכנס לבית הכנסת ומצא שהצבור עונים ‘יהא שמיה רבא’, יענה עמהם, ונכון יותר שלא יענה אמן, כיון שלא שמע תחלת הקדיש, אלא יתחיל יהא שמיה רבא, ומכל מקום אם רצה לענות אמן, יש לו על מה שיסמוך. ואם שמע את הסיום ‘ובזמן קריב ואמרו אמן’ יענה גם אמן. [ילקו’י מהדורת תשס’ד, ספר על הל' פסד’ז, סי' נו הערה ח' עמוד שפד

ט כשם שאסור לעבור לפני המתפלל תפלת שמונה עשרה, כך אסור לעבור לפני האומר קדיש. ויש מי שאומר שהיא חומרא יתירא להשוות דין קדיש לתפלת שמונה עשרה, ואין דבריו מוכרחים. ואם אומר הקדיש הגיע לעל ישראל, או ליהא שלמא, מותר לעבור לפניו. [ילקו’י מהדורת תשס’ד, ספר על הל' פסד’ז, סי' נו הערה ט' עמוד שפד, שאר’י ח’ב עמ' עח

Recevez gratuitement un Rav chez vous ou dans votre communauté, cliquez-ici