Les supplications (Halakha 14 à 20)

יד אין היחיד רשאי לומר י''ג מדות דרך תפלה ובקשת רחמים, מפני שאמירת י''ג מדות נחשבת כדברים שבקדושה, שאינם נאמרים בפחות מעשרה אבל אם בא לאומרן דרך קריאה בטעמי המקרא, רשאי. וכן פסק מרן השלחן ערוך ואף על פי שיש מן האחרונים והמקובלים שכתבו שאין לומר י''ג מדות אפילו בטעמי המקרא, אלא רק בחילופי אותיות של א''ת ב''ש, העיקר הוא כדעת מרן השלחן ערוך. לפיכך יחיד שהתעכב באמירת הוידוי, והקדימוהו הצבור וסיימו י''ג מדות, יקרא את הי''ג מדות בטעמי המקרא כאדם שקורא בתורה. אבל אם התחיל לומר י''ג מדות עם הצבור, וחלק מהצבור מיהרו לסיימם, כיון שיש רוב מנין שעדיין אומרים אותם עמו, רשאי לסיים י''ג מדות בדרך תפלה. ואם הצבור סיימו אמירת י''ג מדות, והוא עודנו נמצא באמצע אמירתם, יכול לסיים אמירתם בטעמי המקרא. [שאר''י חלק ג עמוד רכח. ילקוט יוסף מהדורת תשס''ד, תפלה כרך ב, סימן קלא הערה יד

טו כשאומר נפילת אפים [לדוד אליך ה' נפשי אשא וגו'] צריך לשבת. [שארית יוסף חלק ג' עמוד רכח. ילקוט יוסף מהדורת תשס''ד, תפלה כרך ב, סימן קלא הערה טו, עמוד תג

טז המנהג פשוט אצל הספרדים ועדות המזרח לומר המזמור לדוד אליך ה' נפשי אשא, ואבינו מלכנו, מבלי ליפול על פניהם כלל, מפני שעל פי דברי הזוהר הקדוש הנופל על פניו ואינו מכוין לבו כראוי כשאומר המזמור הנ''ל, עלול ח''ו להסתלק מן העולם בקיצור ימים ושנים, ולכן נהגו להמנע מנפילת אפים, אלא אומרים אותו כדרך הקורא מזמור תהלים בלבד. [שארית יוסף חלק ג עמוד רכח. ילקוט יוסף מהדורת תשס''ד, תפלה כרך ב, סימן קלא הערה טז, עמוד תד

יז גם היחיד שאומר י''ג מדות בטעמי המקרא, רשאי לסיים במלת ''ונקה''. ואין לחוש בזה משום מה שאמרו : ''כל פסוקא דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן ליה'', שסוף סוף עיקר ותכלית כוונתו אינה לשם קריאה ממש, אלא לבקש רחמים, ולכן אינו צריך לסיים כל הפסוק. [שארית יוסף חלק ג עמוד רכט. ילקוט יוסף מהדורת תשס''ד, תפלה כרך ב, סימן קלא הערה יז, עמוד תה].

יח השומע י''ג מדות מן הצבור, אם הוא נמצא במקומות שמותר להפסיק בהם, צריך לעמוד ולומר י''ג מדות עם הצבור, הואיל ונחשבים כדברים שבקדושה. ורק אם נמצא בפסוקי דזמרה או בקריאת שמע וברכותיה לא יפסיק. אבל נוסח וידוי אין לאומרו ב' פעמים בזה אחר זה, דהוה ליה ככלב שב על קיאו. ואמנם אם אמרו וידוי בסליחות, ומתפללים מיד שחרית או מנחה, חוזרים לומר וידוי בתפלה, שהרי עבר זמן מאז אמירת הוידוי בסליחות. [חסד לאלפים. שארית יוסף חלק ג' עמוד רל. ילקוט יוסף מהדורת תשס''ד, תפלה כרך ב, סימן קלא הערה יח, עמוד תי

יט אין אומרים וידוי וי''ג מדות ונפילת אפים בלילה. ומכל מקום רשאים לאומרן במנחה אף אחר שקיעת החמה, בתוך י''ג דקות וחצי מזמן השקיעה (בשעות זמניות), שהוא זמן בין השמשות. [אך אם הצבור אינו רוצה לומר וידוי, אין לעשות מחלוקת]. ואם המשיכו בתפלת מנחה עד הלילה, יש אומרים שאין לומר קדיש תתקבל בלילה. ויש אומרים שמותר לומר קדיש זה גם אחר צאת הכוכבים. וכן עיקר לדינא. ועל כל פנים לכתחלה יזהרו שלא יבואו לידי כך. [שארית יוסף חלק ג' עמוד רל. ילקוט יוסף מהדורת תשס''ד, תפלה כרך ב, סימן קלא הערה יט עמוד תיא

כ משה רבינו תיקן להם לישראל שהחתן נוהג שבעת ימי חופה בשמחה ומשתה, ושמח את אשתו אשר לקח, ונחשבים אצלו כימים טובים, לפיכך אינו אומר בהם וידוי ונפילת אפים. וכשמתפללים הקהל בבית החתן, או כשהחתן בא לבית הכנסת להתפלל עם הצבור, כל הקהל אינם אומרים וידוי ונפילת אפים בכל שבעת ימי המשתה, לכבודו של החתן. אולם בשחרית של יום החופה, אף על פי שהקידושין והחופה נערכים בו ביום קודם שקיעת החמה, מכל מקום עדיין אין תורת חתן עליו, וצריכים לומר וידוי ונפילת אפים. אבל במנחה כשהיא סמוכה לחופה, ובפרט כשהיא במזמוטי חתן וכלה, אין לומר וידוי ונפילת אפים. ואם כלה נמצאת בעזרת נשים, ואין החתן שם, אינה פוטרת את הקהל לומר וידוי ונפילת אפים. [שארית יוסף חלק ג' עמוד רלא. ילקוט יוסף מהדורת תשס''ד, תפלה כרך ב, סי' קלא הערה כ

Recevez gratuitement un Rav chez vous ou dans votre communauté, cliquez-ici