Sélectionnez un chapitre dans le menu déroulant pour afficher la liste des cours :
א אין לברך שום ברכה כשחולץ תפילין, אפילו כשחולצם בערב שבת בבין השמשות. [ילקו’י על הלכות תפילין מהדורת תשס’ד, סימן כט
סימן ל - זמן הנחתןא זמן הנחתן בבוקר, משיראה את חבירו הרגיל עמו קצת בריחוק ארבע אמות ויכירנו. ויש אומרים שהוא כשש דקות אחר עמוד השחר. ויש אומרים שהוא כשעה קודם הנץ. ולכן לכתחלה אין להתעטף בציצית עד שיגיע שעה קודם נץ החמה. וכן מנהג ירושלים. אבל פועלים משכימי קום שממהרים לעבודתם, יש להקל להם להתעטף בציצית כשש דקות אחר עמוד השחר, ביום ממוצע. וזמן עמוד השחר הוא ע’ב דקות זמניות קודם הנץ. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין, מהדורת תשס’ד, סימן ל' הערה א'. שארית יוסף חלק א' עמוד תד. וראה בברכות ט: שלחן ערוך סימן ל'. פרי מגדים סימן נה סק’ב
ב אסרו חכמים להניח תפילין בלילה, גזירה שמא יישן בהן ויבואו לידי בזיון. ויש אומרים שאף מן התורה אין להניח תפילין בלילה, שנאמר מימים ימימה, ימים ולא לילות. והעיקר לדינא דאין איסור להניח תפילין בלילה אלא מדרבנן, וכמבואר. ולכן קצין בצבא של הגויים, שאין לו שום אפשרות להניח תפילין בשעות היום, יניח תפילין בלילה בלי ברכה. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין, מהדורת תשס’ד, סימן ל' הערה ב'. שארית יוסף חלק א' עמוד תה. וראה בסוגיא מנחות לו:
ג ומכל מקום מותר לכתוב פרשיות התפילין גם בלילה. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין מהדורת תשס’ד, סימן ל' הערה ג. שארית יוסף חלק א' עמוד תו. וכן הוא בבכורי יעקב
ד סוף זמן הנחת תפילין הוא לכתחלה עד השקיעה. [ואם לא הניח עד השקיעה ראה להלן]. [שם
ה מי שהניח תפילין ביום, ושקעה עליו החמה, צריך לחלוץ התפילין מיד, כדי שלא יטעו ויבואו להניח תפילין לכתחלה אחר השקיעה. ואם אינו חולץ התפילין אחר ששקעה החמה מחמת שאין לו מקום לשומרן, וחושש פן יאבדו, מותר להשאר עמהם אף לכתחלה. ולדעת המקובלים יש להחמיר גם בזה להסירן מיד, אלא אם כן מתפלל מנחה עם התפילין שאם התחיל קודם השקיעה יכול להשאר עמהם גם אחר השקיעה. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין מהדורת תשס’ד, סי' ל' הערה ה'. שארית יוסף חלק א' עמוד תח, על פי המבואר בשלחן ערוך סימן ל' סעיף ב'. ובשדי חמד ח’ד דף 109 ע’ב
ו מי שלא הניח תפילין במשך כל היום, ושקעה החמה, ועדיין הוא בין השמשות, [דהיינו בתוך שלש עשרה דקות וחצי], יניחן מיד ואף יברך עליהן. ובלבד שלא הגיע זמן צאת הכוכבים. [מכיון שיש כאן ספק ספיקא שהוא עדיין יום]. אבל אם התפלל ערבית [לפי הזמן של הגאונים] ועשאו לילה, ואחר כך נזכר שלא הניח תפילין באותו יום, אפילו עדיין לא שקעה החמה, יניח תפילין בלא ברכה, כדי שלא יפסיד מצות התפילין לאותו יום. [ילקו’י על תפילין סי' ל' הערה ו. שאר’י ח’א עמ' תח. ואין זה נגד דעת מרן, דמה שכתב מרן שאם התפלל ערבית אינו מניח תפילין, היינו בזמן ערבית דר’ת, ומרן לא קאי בזמן ערבית מפלג מנחה לפי חשבון הגאונים. וע’ש דשפיר מצרפינן סברת ר’ת לספק ספיקא, ודלא כמ’ש הרה’ג הנאמ’ן שדברי ר’ת נגד המציאות ולא חזי לצרפו אף לס’ס, וזה אינו, דהא הרמב’ן ומרן ז’ל היו בארץ ישראל, והעתיקו סברת ר’ת. ובודאי דחזי לצרף סברת ר’ת לס’ס אחר ששלושים ראשונים סוברים כמותו. וע’ש עוד בענין מקרא מגילה בבין השמשות
ז הנוסע ביום א' מארצות הברית לארץ ישראל דרך המערב, והרי הוא עובר את קו התאריך, ונסע במשך כל היום והניח תפילין בבוקר יום א', ובמשך הנסיעה לא החשיך היום, ובגלל שעבר את קו התאריך נמצא כבר ביום ב', אף שלא החשיך לו היום כלל, צריך להניח תפילין טרם שתחשך, כיון שביום ב' לא הניח תפילין. ומה שהניח ביום א' לא פוטרו מחיובו ביום ב'. והנוסע מארץ ישראל לארצות אמריקה דרך המזרח, ועבר את קו התאריך וגם החשיך היום, והניח תפילין ביום א', והחשיך היום ולאחר שעבר את קו התאריך שוב הוא יום א', יש אומרים שצריך לחזור ולהניח שוב תפילין. [שם סי' ל' הע' ז'
ח תפילין יש בהם קדושה גדולה, ויש ליזהר מאד שלא יסיח דעתו בעת שהתפילין עליו, לדברי חולין. וכל זמן שהתפילין בראשו של האדם ועל זרועו הוא עניו וירא שמים, ואינו נמשך בשחוק ובשיחה בטלה, ואינו מהרהר במחשבות רעות, אלא מפנה לבו בדברי האמת והצדק. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין סימן ל' הערה ח. שארית יוסף חלק א' עמוד תט
ט יש אומרים דהיסח דעת בתפילין מיקרי רק בעומד בשחוק וקלות ראש, אבל כשעוסק בדבר אחר ואין דעתו עליהם לא מיקרי היסח דעת. ויש אומרים שכל היסח דעת אסור, ואף על פי שהעיקר כסברא ראשונה, מכל מקום כיון שמנהגינו להניח תפילין רק בשעת התפלה, לכתחלה ראוי ונכון להחמיר בכל היסח דעת בתפילין, אף שאינו היסח דעת של קלות ראש. [ילקוט יוסף הלכות תפילין מהדורת תשס’ד, סי' ל' הערה ט'. שארית יוסף ח’א עמוד תיב
י בשעת התפלה שהאדם צריך לכוין בתפלתו למה שמוציא מפיו, וכן בשעה שעוסק בתורה כשתפילין מונחים עליו, רשאי להסיח דעתו מהתפילין. [ילקו’י על הלכות תפילין מהדורת תשס’ד, סי' ל' הערה י'. שארית יוסף חלק א' עמוד תיב
יא ולכן המגיה ס’ת להכינו לצורך קריאת התורה, בעוד שהתפילין על ראשו, ראוי יותר שיסירם קודם שמגיה, ולא יגיה עם התפילין. אולם מעיקר הדין אין לאסור בזה משום היסח הדעת. [בילקו’י על הלכות תפילין סי' ל' שם
יב הנוסע לבית הכנסת, או לכותל המערבי לתפלת שחרית, ורוצה להניח תפילין בביתו, כדי לצאת מעוטר בטלית ותפילין מביתו, ולהגיע לבית הכנסת כשהוא מעוטר בטלית ותפילין, והוא בעצמו נוהג ברכב, אף שאין בזה איסור מעיקר הדין מצד היסח דעת בעת הנהיגה, מכל מקום עדיף יותר שינהג בלא תפילין, ויניחן בבית הכנסת, מאשר ינהג ברכב עם התפילין. בפרט שרבינו האר’י ז’ל החמיר מאד בענין היסח דעת בתפילין. [ילקו’י על הלכות תפילין מהדורת תשס’ד, סימן ל' הערה יב
Recevez gratuitement un Rav chez vous ou dans votre communauté, cliquez-ici
